אמונת שמואל מח

נשים שיש להם וסת וראתה ג"כ מחמת תשמיש וראי' שהרי הגהות מיימונ"י העתיק דברי ריצב"א אדברי הרמב"ם ורמב"ם ע"כ לא ס"ל פי' המרדכי דהא באם יש לה ווסת קבוע תולה בווסת' ואי הריצב"א קאי אאש' שאין לה ווסת ובעינן דווקא שיודעת דהדם בא מן המכה ואז אם תמצא בראש המכחול תהי' אסורה כשלא תדע שהמכה מוציא' דם א"כ ס"ל כפי' המרדכי וזהו דוחק גדול שיסתום הריצב"א דברים אפי' המרדכי וההג"ה יעתיקו אהרמב"ם שלא ס"ל סברתו ופירושו. וכל מה שהביא כת"ר אח"ז ראי' לדבריו מהרשב"א אינו ראי' כלל דהתם במכה ממש קאמר ומרגשת בהילוכה או בישיבותיה או שאר סברות שיש לה מכה גמורה. גם מרמ"י ומהרי"ל אין שם דמדומי ראי' דחולי הארי"ן ווינ"ד הוא מכה גמורה ואף שאינה מכה מ"מ הוא ברור שאינו בא מן המקור ואפ"ה לא התירו אלא ע"י מוך דחוק באותו מקום ואז תתברר שמימי רגלים באה ממקום הטלת מי רגלים או מצדדים ולא מהמקור אף שלא הי' מקרי מכה ידוע ולהדי' מצאתי בש"ת משאת בנימין כדברי ע"ש בסימן מ"ז ואעתיק למע"ל פן ואולי לא נמצא התשובה הנ"ל תחת יד מע"ל וז"ל אבל אם הבתולה מרגשת צער וכאב בשעת תשמיש כל כה"ג לא כתבו חכמים שיעור וגבול אלא כל זמן שהי' מרגשת צער וכאב בשמת תשמיש תולין בדם בתולים אפי' אחר שיעור שלה' דלא גרע מכה זו הבאה ע"י דם בתולים משאר מכות דתלינן בהם וכדתני בבריית' ואם יש לה מכה באותו מקום תלינן במכתה וכרבי דאמר נאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם מוציא' וכוותי' דר' פסקו כל הפוסקי' וה"ה שנאמנת הבתולה לומר צער וכאב יש לי בשעת תשמיש ותלינן שפיר בדם בתולים וא"ת דבהגהות תשובות מיימונ"י בסוף ה' אסורי ביאה [בשם] הריצב"א משמע דהרגשת צער וכאב בשעת תשמיש לא מהני לתלות הדם למכה גמורה ולא מהני צער וכאב רק לעניין שנתיר לה בדיקה שפופרת לבעלה הא' גם לדעת רש"י כמבואר באותה תשובה וי"ל דהתם באשה גמורה מיירי דלאו בתולה היא שנתקלקל' דליכא למיתלי בדם ולא בשום דבר צער וכאב בשעת תשמיש] אבל הכא] תלינן שפיר בדם בתולים כמו במכה גמורה וכו' עכ"ל ובוודאי אם הי' רואה מע"ל תשובה זו לא הי' כותב מ"ש. ומעתה נתברר לן דצער וכאב לא מקרי מכה [ואף אם יהי' לאשה צער וכאב במקור בבירור ותבדוק בשפופרת ותמצא בשימושו דם טמאה בלי שום ספק וכך מורים פשט לשון מור"ם ורמ"י בהג"ה סי' קפ"ז ס"ג וכך מוכח מש"ת ר"מ מפדאווי' סי' יו"ד והביאו מור"ם סעיף י"ג בהג"ה דאם בתולה אינה מרגשת צער וכאב כלל בשעת תשמיש היא ככל הנשים אבל אי מרגשת צער וכאב תולין בבתולים וכו' ואי צער וכאב חשוב כמכה גמורה א"כ למה לן למיתלי בדם בתולים הלא בכל הנשים תהי' מותרת לסברת כ"ת ואפי' בלא בדיקה כלל או בנמצא אפי' על ראש המכחול אלא הדבר פשוט דלא חשיב מכה אלא בבתולה הוא בירור שמחמת שיש לה צער וכאב הי' ממכת הבתולים וזה ברור ופשוט

ואגב אודיע למע"ל כת"ר ששגג הרב בעל משאת בנימין במ"ש וכוותי' דר' פסקו כל הפוסקים וכו' משמע דלרשב"ג אינה נאמנת וכ"כ הב"י וז"ל ונאמנת האשה לומר כו' פלוגת' דרבי ורשב"ג ופסקו הפוסקים כרבי דא' הכי עד כאן לשונו והוא כשגגה היוצא מלפני השליטים ולא דקו דבהדי' מבואר בפרק כל היד דף ט"ז דגם רשב"ג ס"ל דהאשה טהורה ונאמנת אלא במקור מקומו טהור [או] טמא קמפלגי ע"ש בפ' רש"י ונ"מ לענין טומאת ערב וכבר מצאתי את שאהבה נפשי להרב מהר"מ מלובלין בש"ת סי' קי"א שהרגיש בזה על הב"י וס' הב"ח אינו תחת ידי כעת הזאת לעיין בו באם הרגיש בזה אבל רשם אצלי כמה שגגות ששגג הרב ב"ח בדיני' אלו. בפרט בפי' המרדכי והובא בספר מחותני שפתי כהן ז"ל ומאתי יצאו הדברים ת"ל. עו' שגג הרב ז"ל בתי' קושי' הב"י ואיכא למידק בבדיקה זו כשלא נמצא דם וכו' ואין כאן מקומו לע"ע גם שגג מחותני ז"ל בש"ך סי' קפ"ז ס"ק כ"ט כאשר וכו' כלומר כאלו עברה וראתה ג"פ רצופים בלא טבילה דוודאי בלאו הכי אי אפשר למצוא ג' פעמים רצופים וכו' והוכחתיו על פניו ז"ל דהיאך יעלה על דעת דמקור הדין דאשה שראת' ג"פ מחמת תשמיש יהי' עסקו ברשיעי והדבר ברור דה"פ כאלו ראתה ג"פ רצופים היינו שקינחה עצמה בשלשה עדים תוך שיעור ווסת ושמשה ג"פ בלילה אחד דהוא היתר גמור ולמחר בדקה בעד שלו או שלה שקינחה בג' כנ"ל ומצאה על כל אחד מהם דם זו נקרא רצופים וההיתר שמותר לשמש באופן זה מבואר בפ' כל היד ופסקו מור"ם ז"ל סימן קפ"ו סעיף ב' בהג"ה. גם הרב בספר ט"ז שגג בזה מאוד בפירושו ואין כאן מקומו ומחותני מהר"ר שבתי ז"ל הודה לדברי ותקנו בספר נקודות כסף שחיבר על הי"ד. אכן מה שנלע"ד בשריות' דהאי איתת' הוא מ"ש כת"ר שראי' שנית הי' בשעת וסתה וכפי' הרמב"ם וכו' ועוד שהסכימו כל הפוסקי' ואם כן לפ"ז יש להתירה שתטבול עוד פ"א ואם תראה באותו פעם צריכה בדיקה שפופרת או לגרשה ח"ו הגם שיש לפקפק קצת דתמתין ג' חדשים מביאה ראשונה אולי תהי' מעוברת למפרע ולא תהי' הראי' מחמת הוסת אלא מחמת תשמיש דהא ליתא דקודם הכרת העובר אף (שתי) שתתגלה למפרע שהיא מעוברת ממש לא קרי מסולקת דמים וקבעה וסת באותן הימים והאריכו' בו למותר וכן מה