אמונת שמואל מו

קצ"ה בי"ד שרגילה אשה לראות דם במי רגלים ומרגשת כאב בשעת שמטלת מים כגון החולי שקורין הארי"ן ווינ"ד נראה דיש להתיר בכל ענין דהא איכא ידים מוכיחות שיש לה מכה המכאיב אותה בהטלת מים ממנה הדם יוצא ואפי' אם מצאה דם אחר הטלת מים כשמקנחת עצמה טהור דמאחר דמרגשת כאב ואינה מוצאה דם רק אחר הטלת מים וודאי דם מכה הוא וכו' דנשמע ג"כ דהרגשת כאב היא בוודאי מכה וביותר בההיא איתתא דיש לתלות בה אפי' לדעת המחמירים גבי מי רגלים הואיל ויש לה וסת קבוע נשמע מזה הנ"ל ומוכח דהרגשת כאב היא ע"כ מחמת מכה ובוודאי אית לה מכה וביותר בההיא איתתא דיש לה הוכחה גדולה יותר דהרגישה הכאב אף שלא בשעת תשמיש כשעשתה לה הרפואה עם החמאה כנ"ל ועוד ראיי' דהא לא ראתה מתשמיש ראשון ואילך אפי' בשעת ווסתה שרגילה לראות ע"כ אותה הדם שראתה אחר ביאה בוודאי מחמת מכה ומיעוך התשמיש הוא דהא ראינן שפסק ממנה דם הנירות כי חדל להיות אורח כנשים ואם כן יש לנו ג"כ לצרף דעת המרדכי בזה מ"ש פרק תינוקת ואם יש לה וסת זמן קבוע שהי' רואה תולה בווסתה שיכולה היא לומר שהדם שהי' רואה טהור הוא דעדיין לא הגיע ווסת וכו' ויש כאן שני צדדים להתיר מכה וגם וסת קבוע ודומה ממש למ"ש בפסקי מהרא"י בסי' מ"ז והביא הב"י בי"ד בסי' קפ"ז וז"ל אמנם בעובדא דידן מצאנו ב' צדדים לטהר ולהתיר חדא כמו שכתבתי שכל זמן שהיא בודקת בכל החורים והסדקים אינה מוציאה אותן כתמים ושערות דקות בזה המקום נראה דרוצה לומר במקום אחר מצאה לעולם א"כ אם אותו מקום בצדדים וכו' ואם כן בנ"ד שבשום פעם אינו מוציאה רק במקום אחד מן הצד דיש הוכחה דלאו מן החדר בא אלא מן המכה שבצדדים וכו' עוד כתוב במרדכי ההיא ברייתא הרואה דם מחמת תשמיש דתנו בה ואם יש לה וסת קבוע תולה בווסתה פירוש ואם יש לה זמן קבוע שהיא רואה תולה בוסתה שיכולה לומר שהדם שהיא רואה דם טהור וכו' וסוף דבריו והנה אתה כתבת ולאשתך יש לה ווסת קבוע כהוגן וכדרך נשים א"כ מועיל גם כן להתיר ולטהר אע"ג דרש"י פי' בעניין אחר הברייתא מ"מ נוכל לצרף דעת המרדכי ג"כ לשאר צדדים לכן נראה אי איתניהו לכל הני צדדים לעיל אשר הוזכרתי תוכל לסמוך עליהו להחזיק' לך טהורה וכו' וזה דומה ממש לנ"ד ואע"ג ששם הי' המעשה שהי' מוצאה כתמים כל זמן שהיא בודקת במקום אחד מן הצדדים דיש הוכחה גדולה ולכן אנו מצטרפים דעת המרדכי אבל בנדון דידן שאינה כל כך הוכחה גדולה כזו מנ"ל לצרף דעת המרדכי שהוא נגד כמה פוסקי' שחולקי' עלי'. שתי תשובות חדא דהרי האשה זו הרגישה ג"כ כאב שלא בשעת תשמיש כשעשתה הרפואה כנ"ל ואם כן הוא כמו שכתוב שמוצאת דם בשעת שבודקת דרפואה שעשתה כמו בדיקה יחשב ועוד דגם שם בפסקי מהרא"י משמע שאינה יודע' בוודאי שהי' מכה רק מכח אומדנא דמוכח אמרינן הכי דאי איתא דידוע בוודאי וכו' למה לי לצרף דעת המרדכי בזה הלא ברייתא שלימה ומפורשת היא. בפ' התינוקות ואם יש לה מכה תולין במכתה אלא וודאי אינה ידוע בבירור רק מכח אומדנא שאינה מוציאה כתמים רק במקום א' אמרינן בוודאי מכה יש לה שם אף שאינה ידוע בבירור וה"נ בנ"ד שיש אומדנ' והוכחה מחמת הכאב יש לנו לצרף ג"כ דעת המרדכי ועוד י"ל שמא אשה זו יש לה מכה במקור ודברים מוכרחים על זה שאמרה בשעה שעשתה הרפואה הרגישה כאב וצער הנ"ל ומשום זה אינה מוציאה דם בשעת הבדיקה דאינה יכולה לבדוק ולהכניס כל כך בעומק. ועוד יש על זה הוכחה דמחמת שהי' הדם פוחת והולך בכל ביאה כי שמעתי מפי הבעל הבועל שלא בעל כ"כ בשתי פעמים כמו בפעם הראשון כי צעקה ולא רצתה להבעל לו בגין כן נבהל ונכנס מורך בלבבו וכמדומה לי שנחלש האבר ולא בעל בחוזק ע"כ היו הדמים מועטים כי לא נגע בעומק עם האבר במכה שיש לה במקור ואם כן הוא הדבר יש ג"כ להקל באשה זו להסתפק אם הדם מן הצדדים. וביותר לפי מ"ש מהרמ"י בלבוש כנ"ל בוודאי הוא מן הצדדים דאם מן המקור לא הי' לה כאב ואף בלאו הכי יש להסתפק אם מן הצדדים אז מן המקור ואת"ל מן המקור שמא מן החכה ונחשב כמו ספק ספיק' כמ"ש מהרמ"א בש"ע בי"ד סי' הנ"ל בהג"ה ואף דבמרדכי הנ"ל משמע דבעינן דידוע שהמכה מוציאה דם וכמו שהבין מהרא"י בכתביו הנ"ל וזה אינו בנ"ד מ"מ יש לתרץ ולומר דדעת המרדכי אינו כן אלא כמו שכתוב והוכיח מורי הגאון מוהר"ר יואל בב"ח בי"ד בסי' הנ"ל סעיף ד' שמחלק הא דכתב המרדכי הא דבעינן שיודעת שמוציאה דם באין לה ווסת מיירי אבל תחילת דבריו דמשמע אף שאינה יודעת דמכתה מוציאה דם נקשר עם מה דקתני ואם יש לה וסת וכו' דכאן דיש לה וסת תולה ראייתה בין וסת לוסת במכתה אע"ג דאינה יודעת שמכתה מוציאה דם וכו' וכן הוא דעת מהרמ"א בש"ע וכו' ועוד יותר מזה מצינו קולא שהקילו לפי מה שכתב בספר ש"ך בפירושו על ש"ע בסי' הנ"ל דדעת המרדכי הוא דאינה נקשר ההיא ותולה במכתה עם מ"ש ותולה בווסתה וכו' ובכה"ג אם יש לה מכה אף שאינה מוציאה דם אפשר דאף הפוסקי' החולקי' אמרדכי מודים כיון דאיכא עוד צד היתר שיש לה מכה וכו' דנשמע מיני' שהוכיח אם יש לה עוד צד היתר ויש לה וסת קבוע אפשר דכ"ע מודים וכו' א"כ