אמונת שמואל מה

שאחר טבילתה בדקה אותה תיכף וסמוך ממש ומצאה דם וכן עשתה ג"פ רצופים. ובאתה אלי וצעקה במר נפשה ובכה תבכה ובקשה ממני להורות לה הדרך והמעשה כדת מה לעשות וארדה לראות ולחקור הכצעקתה הבא אלי עשת' ואם לא אדעה וספרה לה לעצמה המעשה שהי' כך הי' בכל ביאות שבעל אותה הבעל הרגישה צער וכאב גדול מאוד בשעת תשמיש אשר כמעט לא הי' ביכולתה לסבול מרוב הכאב ואח"כ תיכף אחר הבעילה וסמוך לה ממש בדקה עצמה ומצאה דם גם הי' הדם אחר בעילתו והי' פוחת והולך דהיינו בפעם שנייה הי' מוצאה דם פחות ממה שהי' מקדם אחר ביאה ראשונה ובביאת הג' לא מצאה רק כ"א כתם אחד רק אחר הבדיקה גם לא הרגישה בפעם ג' כאב גדול כמו בשני פעמים הקדמונים גם אמרה שמקדם טרם שהיתה מזדקקת לבעלה הי' לה וסת קבוע בכל חודש ועתה משעת ביאה ראשונה חדל לה להיות אורח כנשים ויכול להיות שנתעברה ממנו מביאה ראשונה גם אמרה כשטבלה הי' בפעם השני' הי' סמוך לווסתה ממש ואפשר בשעת וסתה כי דרכה הי' בכל ווסת להקדים יום או יומיים והנה לא אמרתי לה לא איסור ולא היתר כי מי אנכי התולעת נבער מדעת להכריע בדבר שנחלקו בו אבות העולם פוסקים ראשונים ודבר שהוא ספק כרת דהא אפילו שותא דרבנן לא גמרינא רק צויתי לפרוש אות' מבעלה שלא תטבול עד אשר אגמר ואדע מה יעשה בה מפי סופרים וספרים ועתה באתי לחוות דעתי דרך משא ומשא לפי קנו שכלי כאשר הורוני מן השמים. הנה הגם שדינא דהאי איתתא ידוע ומפורסם ומפורש בשום שכל בש"ת הרשב"א בסי' תתל"ט והביא הש"ך בי"ד בסי' קפ"ז וז"ל ואם ראתה גם כן כל פעם בביאה ראשונה שאחר טבילתה אסורה לבעלה כאלו ראתה ג"פ רצופים שהרי א"א לה לטבול וכו' מ"מ הואיל ומצינו שהקילו חז"ל בדברים אלו כדי שלא להוציא אשה מבעלה וכמו שכתב הרא"ש בפרק התינוקות וז"ל כי מצינו הרבה פעמים בהש"ס שחשו חכמים לתקנות עגונות והקילו מאוד ומצינו שהקילו חכמים הרבה שלא הצריכה בדיקה עד שתחזק באצבעו' וכוחו' וכו' וא"כ כח דהתיר' עדיף אם יש לה למצוא היתר בדברים אלו כדי שלא להוציא אשה מבעלה ויש חשש עיגון ע"כ אני השואל מרום מעלת כת"ר אם למצוא היתר לאשה זו בדברים אלו בלבד מחמת שהרגישה כאב וצער גדול בשעת תשמיש כי במגילת ספר כתוב בב"י בי"ד סימן קפ"ז משם הג"ה מיימונ"י שכתו' בש"ת ריצב"א אם היא מצטערת הרבה בשעת תשמיש וקשה לה מאוד נראה קצת כחולי ומכה יש לה וכו' דנשמע מזה אם יש לה צער נראה דיש לה מכה וא"כ גבי אשה זו דיש לה צער וכאב גדול א"כ יש לומר דמכה יש לה באותו מקום ובגין כן מרגשת הצער וא"ת היאך יעלה על דעת לומר שהצער נחשב כמכה א"כ למה כתב הריצב"א דמועיל הצער שיש לסמוך אבדיקה בבעל הראשון הלא א"צ בדיקה אם יש לה מכה כי תולה במכתה. די"ל דיש חילוק באם יש לה ווסת אז תולין במכתה אף שאינו ידוע שמוציאה דם כמו שאבאר לקמן ואם אין לה וסת קבוע אז אין תולין במכתה אלא א"כ ידוע בוודאי שמכתה מוציאה דם וכו' וכאן אצל בדיקה לא נחית לפרש ולחלק עדיין בין שיש לה ווסת קבוע או לאו אלא בין יש לה ווסת קבוע או אין לה מועיל הבדיקה וע"כ סתם דבריו וכתב ואם הרגישה צער וכו' יש לסמוך אבדיקה אפי' באין לה ווסת קבוע דאף ביש לה מכה אין תולין אלא בידוע שמוציאה דם ממש מועיל הבדיקה או י"ל שכך מפרש הריצב"א ואם הרגישה צער וכו' יש לסמוך אבדיקה ואף אם נמצא דם על המוך תולה במכתה וכמ"ש הרב מהר"ר יואל זצ"ל ה"ה ב"ס ב"ח בסי' הנ"ל סעיף ז' וגם בספר ש"ך כתוב שם בשם הגאון אביו מהר"מ ז"ל בסי' הנ"ל בס"ק י"ח דאפי' בדקה עצמה בשפופרת ומצאה על המוך תולין במכתה וכו' מ"מ בין כך [בין כך] יש לנו לומר דאם יש לה מכה ווסת קבוע והרגישה צער דכמו מכה יחשב לתלות בה ויותר מזה יש להוכיח ממה שכתוב בב"י בסימן הנ"ל בד"ה ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום וכו' וזה לשונו וכתב בשם הריצב"א וכו' הא דקתני נאמנת לומר מכה יש לי שממנה הדם שותת ויורד לאו נאמנת לומר דממכה שותת ויורד קאמר אלא כלפי שאמר אם יש לה מכה תולין במכתה קאמר שאין אנו צריכין לדעת בבירור שיש לה מכה אלא היא עצמה מרגשת במכה ונאמנת לומר מכה יש לי ששם יש דם תולה במכתה שאני אומר ממנה הדם שותת ויורד וכו' נמצא למידין מזה שאם היא רק מרגשת במכה ואינה יודעת בבירור תולין במכתה והכי נמי י"ל דהרגשת הכאב גבי האי איתתא הוה כמו הרגשת המכה ויש עוד ידים מוכיחו' יותר גבי האי איתתא דהרגשת הכאב שלה מחמת מכה היא כי אמרה לו שמקרוב בקשה לעשות רפואה לעצמ' ונתנה חמאה באותו מקום והרגישה הכאב שנקרא בל"א גשמארצ"ט נמצא דהכאב מחמת מכה הוא דאל"כ מהיאך יבא לה הכאב דהרי כתוב רמ"י בלבוש ע"ז סי' הנ"ל וז"ל אם הרגישה צער וכאב בשעת תשמיש לכ"ע יש לסמוך אבדיקה בבעל ראשון שיש רגלים לדבר שמן הצדדים ע"י מכה בא דאי מן המקור לא היה לה כאב מתשמיש דדם המקור בא בלא צער מכה כי רק הוא כולד שם כמו הפירי באילן או כמעיין הנובע וכו'. דנשמע ג"כ אם יש לה כאב ע"כ דדם מכה הוא ולא דם המקור וכו' ועוד יש להביא ראי' מתשובות מהרי"ל בסימן ר"ן והביא בש"ע בסימן