אמונת שמואל מד

ע"ש ובסי' רצ"א ותמצא שמסכים לכל דברי אלה שכתבתי בהא דשתיקה לאחר מ"מ ועוד נ"ל ראיה ברורה מדברי התוס' שם שכתבו שם וז"ל אמר רבא מנא אמינ' וכו' פי' מפני שעדיין הי' המעות בידה הוצרך להביא ראי' לדבריו שאם לא היה בידה אלא הוליכת' כבר בבית ואח"כ אמר לה התקדשי לי באותן הזוזי' ושתק' פשיטא דלא הוי מקודשת דמאן מוכח דנתרצה בהם אבל הכא י"ל מדלא שדתינהו ליהוי קדושין וכו' עכ"ל ובנ"ד שהעידו העדים שהמקדש והמה מיד שקבלה הלכו לה' והיא לא ידעה כשקבל' אפי' לא זרקה אלא הוליכה לביתה אינה קדושין בפשיטו' ולא הי' צריך רבא להביא ראי' אלא בשעה שנתוודע לה מד' זוזי' הי' המקדש לפני' אבל אי נתוודע לה אחר שהלך המקדש והעדים פשיטא דאינה מקודשת כלל אפי' למאן דחש לקושית ר"ה ברי' דר"' ודו"ק ועיין בש"ת מהרש"ך ח"ב סי' קל"ד שצידד להקל כשיש שום צד קולא כשתיקה דלאחר מ"מ אפי' להרי"ף והרא"ש ע"ש הגם שעל צד הקולא שמצא דשאני בציפת' דאסא דחשו לה רבנן הוא משום שקבלה תחילה הציפת' לשם קדושין לכן חשו בשתיקה דלאחר מ"מ דשמא הי' כאומר' הן אבל היכא דנתן תחילה בסתמא לכ"ע לא מהני שתיקה דלאחר מ"מ ע"ש לא נהירא לי קול' שלו דא"כ מאי הביא ראי' בגמר' לרבא מהא דתני כנסי סלע לפקדון וכו' דאינה מקודשת דילמא שאני התם דלא קבל' תחילה לשם קדושין אלא וודאי ס"ל להש"ס דאין חילוק בזה אלא משום קושית ר"ה שוב ראיתי דהקשה עליו בש"ת המבי"ט סי' מ"ג לטא"ה ע"ש מ"מ בנ"ד יש לנו ראי' מדבריו דדמי ממש לכנסי סלע בפקדון כיון דלא ידעה מהטבעת בשעת הקבל' כלל ולא הגיד לה גם אח"כ מהטבעת אף אם מצאת' אח"כ ולא זרק' דאין כאן בית מיחש וכמש"ל כל זה הוא אפי' מונח קיים שהעדים העידו אמת וק"ו בנ"ד שהיא אומרת שמעולם לא קיבל ואפי' לדברי העדים שקבל' לא ידעה מהטבעת וי"ל דלאחר שנודע לה זרקתו או ששלח' לבית ר' פלוני או שהצניע' תחילה בבית' ואח"כ שלחה וחזר' לבית ר' פלוני גם הגידו העדים שהטבעת הי' בו אבן טוב דלקצת תשוב' אחרונים נוכל לצרף לטעמי' אחרים דלא מקדשה דצריכי' שומא אכן אין אנו צריכי' לזה מטעמי' שכתבתי. ואין לספק ולומר דשמא קודם שבאו עדים נתנה לו הפטשיל שלה במתנה או לקדש אות' וא"כ לדברי העדי' שאמר בשעת נתינה הרי את כו' הוי קדושין גמורין באותו פטשול חדא דהא מוכח ממה שכרך הטבעת בתוכו לא הי' בדעתו לקדשו בפטשיל דאל"כ הי' לו לקדשו בפטשול לחוד ועוד כיון שידעה הבתולה שהעדים אינם יודעים שהוא שלו במתנה ממנה וודאי לא קבלת' לשם קדושין כיון שהעדים אינם יודעים שנתנה לו במתנה וזה יודעי' שהיה שלה תחיל' ולא שלו ועוד דהעיד א' בפירוש [שאמר[ קודם הנתינה דא האסט דוא דיין פאטשיילע ווידר כו' ש"מ שהחזיר לה גזילתו דאם היה נותנת לא הי' צריך לדברים אלו אלא הל"ל הרי את וכו' ובר מן דין הרי הי' מכחשת ואמרה שהוא חטף ממנה ומעולם לא נתנה לו במתנה והעדים אינם מכחישי' בזה שבאו אחר שהי' בידו והגידו שהפטשול הוא שלה א"כ חזר לדין קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני וכמש"ל

הכלל העולה שרה הנ"ל הי' פנוי' גמור' ואין בה שום חשש קדושין כלל ושמעון הנ"ל ראוי להענישו ולכפתו על העמוד ולענשו על אשר נבלה עשה בבת ישראל ושלא יהי' בנות ישראל היקרו' הפקר לאיש רק ופוחז כמוהו אכן באופן שיסכימו עמי בעלי הוראות מחמת חומר איסור א"א ואם יסכימו עמי אזי מותרת שרה הנ"ל להנסבה לכל גבר די תיצביין שוב ראיתי בתשובה א' שחכם א' רצה לפקפק להצריך גט מהא דפסק הב"ח כר"ש דסבר סתם גזילה יאוש בעלים לענין דמקודשת דרבנן וטעות הוא בידו דהב"ח לא פסק כן אלא בגזילה דאחרים דהוי יאוש ושינוי רשות דקי"ל דמקודשת מדאורייתא והוכיח דעכ"פ יש להחמיר בזה אפי' בסתה יאוש ושנוי רשות גמור מדרבנן ע"ש טעמו אבל כל היכא דליכא אלא יאוש לחוד כגון בגזל דידה ולא שדיך ולא אמרה הן או בשינוי רשות ואח"כ נתייאש וכפי' מהרש"ל בפ' מרובה והגוזל בתרא סי' כ"ז דלא קני אלא ביאוש לחוד ודי לנו בחומרא מדרבנן דוודאי לא מהני אלא ביאוש גמור ולא בסתם משום דשמא קי"ל כרב' דפ' מרוב' דיאוש כדי קני מדרבנן אבל בסתם וודאי לא קני דלא כר"ש וזה מבואר בב"ח ובהג"ה ש"ע והן דברי רי"ו וכן הוא בש"ת אחרונים להדיא עיין בש"ת ר"ש ד"י מדינא ח"א סי' ס' דפוס תוגרמא והן הדברים ברורים ופשוטים וגם החכם הנ"ל חזר מדבריו והתיר הבתולה הנ"ל להנשא לכל גבר דיתצביין בלי פקפוק ומיחוש כלל הנלע"ד כתבתי אהרן שמואל בן הקצין הר"ר ישראל קאיידנבר ז"ל ה"ה מווילנא

שאלה כ"ג אעלה על במותי אב בחכמה ובדעת ובכל מלאכה מלאכת מלאכתו שבתורת ה' תמימה הרב הגדול והרב הכולל נ"י ע"ה פ"ה אב"ד ור"מ כמהר"ר אהרן שמואל נר"י הנה נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי ושאלה אחת יש לי לשאול וזהו תוכן השאלה אשה אחת היתה צועקת אלי צעקה גדולה ומרה והיא מרת נפשה מתפלל' עבור המקרה רעה אשר קרה לה מקרה בלתי טהור וזה כי היתה אלמנה וזה מקרוב נישאת לאלמון אחד ואחר הנשואין טבלה וראתה דם מחמת תשמיש תיכף אחר ביאה ראשונה שאחר טבילתה וכן בשניי' וכן בשלישי ובכל פעם בביאה הא'