אמונת שמואל מג

בתוכו עד הגבה' אחותה זה תורף דבריה עד כאן לשון השואל

תשובה בתחל' לענ"ד אפי' שיהא דברי העדים קיימים [בלי] הכחשה כלל מהבתולה הנ"ל אפ"ה נלע"ד דאין כאן בית מיחוש לקדושין הללו והנה יש כאן שני חששות שיש. לחוש לקדושי' הללו שקידשה בגזל דידה דהיינו הפטשול וחשש השני מחמת הטבעת שלו שהי' כרוך בתוך הפטשול והנה מחמת חשש קידושין הפטשול אפי' קיבלה אותן ממנ' בידה נראה פשוט דאין לחוש כלל מהא דאמרינן בקידושין דף י"ג ע"א בעובד' דההי' איתתא דהוי מזבני ורשכי כו' והביאו בטא"ע ובש"ע סי' כ"ח סעי' ב' וג' דאינה מקודשת בלא יאוש אא"כ שדיך תחיל' ונתרצי' לישא אותו או שאמרה בפי' הן ובנ"ד לא הי' שום א' מהם שלא נתרצי' לו תחילה שלא ידעו עידי קדושין מזה כלל גם לא אמרה הן ונרא' דאף אם היו הכחשה בין המקדש והבתול' ושהי' הוא טוען ששדכן מתחיל' והי' מכחישתו הוי כאלו הוא טוען קדשתיך והי' אומרת לא קדשתני דהוא מותר בקרובותיה והי' מותרת בקרובי' כדאיתא בפ' האומר ובטו' ובש"ע סי' מ"ו ועוד נ"ל דכאן לפי העד הא' פלוני משמע בפי' שלא היו כוונתו לקדש בפטשולי הנ"ל שלה כי אם בטבעת הכרוך בתוכה שהרי העיד שא"ל דיא האסט דיא דיין פטשולי הרי שלא ביקש לגזול הפטשול אלא שהי' כוונת' ללכדה בערמת הטבעת שבתוכה והיו סובר שיקדשה בטבעת אעפ"י שלא ידעה בשעת הקבלה שיש טבעת בתוכה הי' סובר שיועילו הקדושין והעלה בידו חרס דלפי מה שאכתוב לקמן דליכא משום טבעת חשש כלל שתהא מקודשת בו א"כ אין כאן חשש קדושין אפי' מדרבנן במה שלקח ממנ' הפיטשו"ל וקידשה בפי' אפי' בתורת גזל גמור כיון דלא נתייאש' מהפטשול שלקח עתה ממנה כפי העדאת עדים שהעידו לפנינו שלקח ממנ' הפטשול עתה וכרך הטבעת בתוכה ועיין בב"ח ותמצא מבואר להדיא והאריכות בזה הוא למותר ומחמת החששא הב' מטבעת שלו שכרוך בתוכ' לפי דברי העדים ולו יהי' כדבריהם אין כאן בית מיחוש כלל והוא מבואר מהא דאית' בש"ס האי גברא דקדיש בציפת' דאסא א"ל והא לי' בי' שוה פרוטה א"ל תקדש בד' זוזי דאי' בה שקלת ואישתק' אמר רבא שתיק' דלאחר מתן מעות כו' וברש"י בד' זוזי כו' כרוכי' הי' בה שקלתן כלומ' נקטי לי' ולא השלכתו ואישתיק' הוי שתיק' דלאחר מ"מ דמתחיל' כשקבלתו והמעות היו בתוכו לא ידעה בהן וכשידעה אח"כ ושתק' שתיק' דלאחר מ"מ הוא ולא כלום הוא דהאי דשתקה משום דלא איכפת לה מימר אמרת מעיקרא לאו אדעת' דהכי קבלתנהו עכ"ל מבואר להדיא דאם לא ידעה ממה שבתוכה בשעת הקבלה אף שנתברר אח"כ שהי' בשעת הקבל' אם לא נתקדשה בציפת' מחמת שלא הי' ש"פ והי' לא נתרצה אלא בש"פ דווקא וכמ"ש הרא"ש והריטב"א בענין דליכא למיחש שמא ש"פ במדי ע"ש אף דאח"כ נתוודע לה שהי' בתוכה ושתקה והלכה ולא אמרה בפי' הן דלא מהני הקדושין כיון שלא ידעה ואפי' אם אמר לה בפי' אח"כ התקדשי בד' דינרי שבתוכה כיון שלא ידעה בשעת קבלת הקדושין וכ"ש בנ"ד דלא ידעה כלל שיש בתוך הפאשיל טבעת שלו כרוך ולא א"ל אפי' לאחר קבלה שיש בתוכו טבעת שלו לפי העדת העדים שהלכו תיכף אחר הנתינה לעלמא ולא שמעו ממנו שהגיד לה וא"כ אפי' הגהות הרי"ף שהביא מור"ם ז"ל בא"ה סי' כ"ח סעיף ה' וזה לשונו וה"ה אם לא חזר ואמר התקדשי לי רק א"ל הרי בתוכה ש"פ מקודשת מספק עכ"ל מיה' עכ"פ צריך שיאמר לה הרי בתוכה ש"פ ובנ"ד לא א"ל כלל בפני עדים ובאמת שבתו' רי"ד שם כתוב להדי' דלא כהגהות הרי"ף והוא ספר ש"ג שסביב הרי"ף וז"ל אמר לה התקדשי לי בד' כו' דווקא אי הדר וא"ל תיקדש לי אבל אם אמר ד' זוזי אית בה לחוד אינו מועיל כלום שדבור ראשון אין בו ממש כיון שהאשה סברה שאינו נותן לה אלא האי ציפת' ואין בו ש"פ הלכך צריך עוד שיאמר תתקדשי לי בד' זוזי דאי' בה עכ"ל וידוע שהי' רב מובהק ויש לסמוך עליו יותר מעל הש"ג ובפרט דמסתבר טעמי' ולשנא דהש"ס מורה כן ודו"ק ואין לומר דהא בההיא עובד' דציפת' מסיק שם בגמרא מאן דשמע לי' הא דר"ה בר"י חושו לה משום קושי' דאם איתא דלא ניחא לה לישדינהו ול"ד לכנסי סלע זו בפקדון דסברא אי שדינן להו מתבר' מחייבי בהו והנה קצת מגדולי פוסקים חשו לה וכמבואר בטור וב"י שם ומצינו ג"כ בקצת אחרונים שחשו לה איברא דבש"ע שם סעיף ה' אין הכרע במ"ש שם ה"ז מקודשת מספק דשמא כוונתו להא דשמואל דחיישינן שמא ש"פ במדי וכמבואר בל' הרמב"ם שהביא הב"י שם מ"מ נ"ל דנ"ד דמי ממש להאי דכנסי סלע זה בפקדון אפי' אמר אח"כ שיש בהן טבעת והלך ואפי' לדברי העדים שקבל' בידה דכיון שלא ידעה שהי' בתוכה טבעת ואף את"ל שפתח' אח"כ ומצאה להטבעת וי"ל דהי' לה לזרוק כשמצאה בתוכה כיון דנתן לו בל' קדושין מ"מ נתייראה שאם לא היו הוא והעדי' אצלה כשמצאה הטבע' הי' ג"כ מתייראה לזרוק דלא תתחייב באחריות הטבעת דעלי' היה מוטל השמיר' ואפי' את"ל דלא היתה מחוייבת לשמור מ"מ [אי[ הוי זרק' בידי' הוי מתחייבת כמזיק בידים ואם כן הוי פקדון ממש אפי' לדעת הרי"ף והרא"ש וחי נפשי אחר החיפוש בספרים מצאתי להדי' חילוק זה מבואר בש"ת המבי"ט ח"א סי' רצ"ט ע"ד ע"ש גם טעמים אחרים שכתב שם שייך בנ"ד ג"כ