עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryאמונת שמואל

אמונת שמואל מא

Emunat Shmuelr 41 · אמונת שמואל · free full Hebrew text

Open in the reader →

יש לחלק דבדיני נפשות אין מושיבין אפי' שניהם אף לר"י כיון דמלך הוא כשאר הדיוט ובדיני נפשות י"ל דאסור להושיב שניהם א"נ דקבלת עדות הוי כגמ"ד גוד' בי' ר"י דאסור אף להושיב שניהם ובתוס' שבועות דלא ס"ל סברא זו דגם בדברי פוסקים מצינו מחלוקות זה אי קבלת עדות הוי כגמ"ד או לא וס"ל עיקר תירוצא דדיני נפשות שאני ושמלך דינו כת"ח א"כ בע"כ תו לא אתי' הא דהעמידו לינאי בשעת קבלת עדות שדינן כתחיל' הדין כר"י דאף שבד"נ יש להחמיר היינו לרבנן אבל לר"י לא מחמרינן בדיני נפשות שדין מלך כת"ח גם אם רצו להושיב שניהם מושיבין א"כ היה להם להושיב עם חבירו אבל לרבנן א"ש אף דבד"נ דין מלך ות"ח כהדיוט אסור להושיב שניהם אבל לר"י הי' להושיב שניהם כיון שהי' מלך ויושיבו גם חבירו ודו"ק היטב כנ"ל ברור כשמש בצהרים והכלל דלר"י לא דמי סברת ד"נ למלך שהוא כת"ח ועיקר היתר שמותר להושיב שניהם בדיני ממונות ודו"ק בחילוף הנושאי' הנ"ל הנלע"ד כתבתי אהרן שמואל קאיידנבר מווילנא

שאלה כ בשאלתי מ"ט קורין לתפילת מכחה מנחה מנחה ואמרתי להשואל טעם שהביא השרשים בשורש מנח וגם מהגמר' דיומא פרק אמר להם הממונה אין לך דבר קודם לתמי' וכו' הוצרכתי להודיע זה הסדר לאפוקי בתפיל' שחרית כנלע"ד יורני מורי אם כוונתי בזה אל האמת או לא

תשובה ספר השרשים אינו תחת ידי ודברי מע"ל מהגמר' דיומא אינם מובנים לי לכן אני אומר למע"ל ברר דבריך ועל מה שאנו קורין אותו מנחה אין אנו צריכי' ליתן טעם כלל בזה כי מצינו בכמה כתובי' ומקראות שקורין את תפילת מנחה בשעה שהקריבו תמיד של בין הערביים ואותו תמיד הוא מנחה ומתנה לה' כמו אכפרה פניו במנחה בדניאל ט' אית' ועוד אני מדבר ומתפלל וגו' נוגע עלי כעת מנחת ערב ופי' שם רב סעדי' גאון ז"ל בעת שמקריבי' מנחה נ"ל התמיד בשעה שמינית ביום החול ובערב פסח מקריבי' בשביעית כו' עכ"ל והוא מתני' ר"פ תמיד נשחט ע"ש ובעזרא ט' כתיב ובמנחת ערב קמתי מתעניתי גו' וילפינן מיני' במס' תענית דף י"ב ודף י' ובמגילה דף ל' שהיא מנחה שהוא לאחר חצות שאז הי' תפילת מנחה בתענית ע"ש ודוד אמר בתהילי' סי' קמ"א תכון תפילתי קטורת משאת כפי מנחת ערב וקאי אתפילת מנחה דאיתא בשוחר טוב שם ולמה במנח' אלא עכשיו כל היום טובה נפשי בעולם שלא נצטער ובמנחה מתה עלי ומעי מתחלפי' לכך צריך אדם להתוודות חטאתו בתפל' המנחה דווקא לכך נאמר משאת כפי מנחת ערב וכו' ע"ש גם בפ"ק דברכות אמרו אף אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה שנאמר ויהי בעלות המנחה גו' א"כ מבואר שתמיד של בין ערבים נקרא בכתו' מנח' שהוא מתנה ומנח' לה' אלא שצריך לתת טעם למה באמת קראו הכתוב לתמיד זה מנחה בזה אנו צריכי' לדברי השרשים אבל על קריאתינו אין אנו צריכין לשום טעם מאחר שהכתוב קרא כן ואפשר לי לתת טעם בשלמא קרבן תמיד של שחרית הוא לכפר על עבירות דלילה ואברי' ופדרי' של ערבית על עבירות היום כמ"ש צדק ילין בה גו' אכן השחיט' והקרבן של בין הערבים והתפיל' שנתנה בשביל הכל שלא לצורך כי הוא באמצע היום ולכן אמרו שהוא באמת מתנה ומנחה והעיקר החוב הי' מהראוי להיותן קודם הערב ביום כדי לכפר העונות דיום ולא אחר חצות מיד נ"ל וק"ל ועיין בתו' פ' ערבי פסחים דף ק"ז ע"א ד"ה סמוך למנח' כו' ודבריהם קרובים לדברי ע"ש נ"ל וה' יאיר עיני כו' אהרן שמואל קאיידנבר מווילנא

שאלה כ"א ילמדינו קהל שנהגו להשתדל קיומי' על ג' שנים והתחייבו מהשרר"ה יר"ה להיות כל א' מהשותפי' ערב חבירו ובתקנת הקהל מבואר אם יעקו' אחד דירתו בתוך ג' שנים קודם כלות זמן הקיומי' שיהא מחויב ליתן את המס קבוע עד כלות ג' שנים יען כי נכנס לכתחילה בשותפות וערבות להשיג קיומי' ומעתה א' מן השותפי' הנ"ל הכניס בשותפות גם את בנו פנוי והשתדל עבורו קיומי' ואיזה שבועות אחר נשואין הבן נפטר והלך לעולמו וחיים שביק לכ"ע והאלמנה נסתלקה מנכסי בעלה ואף מה שהכניסה לו שביקו לה לחזור במלואו והאב יירש את בנו מה שנתן לו לנדוניית' וטעם הקהל שיפרע ראובן את המס עבור בנו עד כלות זמן הקיימים כי הוא נכנס בשותפות עבור בנו בהשגת קיומים גם הוא ירש את בנו ז"ל וראובן השיב שהאלמנה מחויבת ליתן כי כתב קיומים בידה וכל זמן כלות קיומים ג' שנים שתרצה לישב עיגון אין מי ימחה בידה כאשר עשו איזה אלמנות מקדם שנתנו המס אחר העדר בעליהן או שמא הקהל מחויבי' להפסיד כי [לא[ נזכר בתקנות הקהל כ"א עקיר' מישוב אבל לא מית' והשיבו הקהל לגבי מיתה אין מהצורך להזכיר כי מ"מ ישתייר העזבון תוך הקהלה ויש מקום לגבות חוב המס ומגבי' ממטלטלי דיתמי ודארמלתא כי ע"מ כן אנחנו נכנסי' לערבי' תחילה משא"כ בעקירת מן הישיב לא פש מידי למיגבי מיני' והתקנות סתמן כפירושן והקהל מוחזקין כדגבי אילן שספק אם קודם לעיר דקוצץ ואין נותן דמים בפ' לא יחפור והאלמנה תאמר כתב קיומים שנתן לי על שמואל עירער הוא בעצמו עליו נגד השררה יר"ה וביקש להחזירן לידו כי אמר אף שנתן לי הכתב קיומים לא מסר לי החסד של חיריות שרר"ה יר"ה שחל על הקיומים כאשר באמת כדחיתי