אמונת שמואל מ

נטרפין בכך כי פליאה בעיני שמעתי אומרים שהאב"ד כמהור"ר זוול"א. ע"ה הי' אוסר את כולן מפי קבלה מהגאון מוהר"ר זלמן ולא מצאתי בטור ובב"י ובשאר ספרים אשר אתו שום פוסק אשר הביא דבר מזה הדין ודאי אם המה מעורין בגידין שמחוברין בשלי' יש לאוסרין משום נימוק השל' לע"ד אבל אם מונחים כן בשלי' והשליא הי' שלימה לפנינו בלא מכה ובלא השתנות מ"ט אסור' כי כמה פעמים בא אלי כאלו ואסרתי' בעבור ששמעתי אומרי' בשם הגאון כנ"ל ולא רציתי לכנוס את עצמו ולדבר נגד הגאון מורי הנ"ל

תשובה הנה אהו' קבלת רבו לא שמיע' לי כלומר לא סביר' לי דהרי אף בניקב גם השלי' והכיס שהבצים בתוכו לא מצינן כי אם להרב מהרש"ל בספר יש"ש ובא"ו שלו שחש לדברי ר"ח והחמיר בטריפתו דעוף וזה לשונו שאם ניטל בעוף המעין וזו שהבצים מונחים בו טריפה עכ"ל בא"ו שלו ועפ"י זה החמיר בס' ב"ח גם בניקב או בנימוק ודי לנו במה שהחמירו הגאונים הנ"ל ומנ"ל להוסיף על הטריפות במה שלא נמצא בשום פוסק ראשון ואחרון וקרוב בעיני שהלכה זו מקופחת הי' שהשומע שמע במעי' של בצים שנירקבו ונימוקו וסבור שהוא בבצים וחלילה לן לאסור ולהפסיד ממונו של ישראל בחנם ואפשר שרבו של מעל' החמיר לעצמו ולא לאחרים ח"ו. ואגב אודיע למע"ל זה לי ימים שתמהתי אספר ב"ח שכתב בסי' מ"ה סוף ע"ד וז"ל כתוב עוד בא"ו של מהרש"ל בשם ס' הזקן מא"ז נימוק הולד במעיה אף הבהמה עצמ' טריפה ואם עצמה כשיר' וכ"כ או"ה כלל נ"ה עכ"ל וכתבתי בצדו וז"ל ל' זה העתי' הרב ז"ל מאו"ה שם ולא ידעתי לפרשו גם רחוק מהדעת להטריף הבהמה וכי להוסיף אטריפות יש וראיתי בא"ו של מהרש"ל וז"ל נימוק הולד במעיה ונעשי' עצמות כשיר' עכ"ל והוא נוסח' אמיתי' והרב הב"ח לא העתיק על נכון ובדוחק יש ליישב דברי או"ה והב"ח דהולד עצמו אסור בשחיטת אמו כיון שנימוק אבל האם כשיר' וגם זה הוא דברי נביאות דהא קי"ל דעובר מת מותר בשחיטת אם ויותר נראה דט"ס הוא באו"ה ודלא כב"ח ע"כ בגי' ספרו הנלע"ד כתבתי אהרן שמואל קאיידנבר מווילנא

שאלה יט יפרש לי מר דברי תוס' במס' שבועות דף ל' ע"א בד"ה שאם רצו הב"ד כו' ובע"ב בד"ה עשה דכבוד תורה כו' לענ"ד דבריהם צ"ע לפי מה שמתרצין התוס' כאן שאני דיני נפשות א"כ למה אמרו לעיל דלא כר"י אתי' י"ל שאני דיני נפשות אמנם אנכי רציתי לחלק דע"כ ר"י ס"ל דפסוק ועמדו שני אנשים קאי אעדי' ושמעון בן שטח ע"כ ס"ל דקאי אבעלי דיני' ובאופן זה רציתי ליישב הדבר אבל אח"כ ראיתי בסנהדרין דף י"ט ושם מקשין התו' קושיא זאת ומתרצין שאני דיני נפשות וע"י אותו הדבור לא יתכן פה מ"ש ולדידי' וכו' כי שם מפרשים בהיפוך יעיין מכ"ת שם עכ"ל השואל

תשובה אהו' קושי' זו הי' קושי' וותיקין וכבר צווחו בו קנאי דקמאי וביותר בביאור דברי תוספות בעצמם שכתבו דאתי' דלא כר"י ובתוך כ"ד חזרו וכתבו ולדידי' בשעת גמ"ד כו' ואין זה מדרך התו' לחזור מדבריהם תוך כ"ד גם למה שינו בכמה דברים כאן ממ"ש במס' סנהדרין וכדי שנעמוד בזה אדבריהם בדרך אמת ונכון נלע"ד דתלי בחילוף הנושאי' והוא דהתו' בכאן ס"ל לפשיטות מוכח דהא דינאי לא אתי כלל כר"י שהיתה בשעת קבלות עדות ולא בשעת גמר דין וא"כ למה לא הושיב לינאי ולבע"ד שכנגדו אלא בע"כ הגמרא הנ"ל אתי' דלא כר"י דלדידי' שרי להושיבן אלא דא"כ תיקשי הא קי"ל כמתניתין דמלכי ישראל עכ"פ לא דנין אותו ומלכי ב"ד דנין מאי שנא בשלמא לרבנן הוא מעשה שהיה אבל לר"י ע"כ לא הי' מעשה שהיה. דא"כ היו מושיבין אותו לינאי לכך ס"ל לתוספות דלר"י גם הי' המעשה שהי' אלא לא כמו שמבואר בברייתא שהעמידו בשעת קבלות עדות אלא שהעמידו בשעת גמ"ד ומפני כך תקנו שלא ידונו אותו אבל הגמרא דסנהדרין שמספר המעשה שהי' שהעמידו בשעת הקבלה לא אתי כר"י ולקמן שהקשו התוס' כיון דקי"ל עשה דכבוד תורה עדיף א"כ כ"ש מלך שמותר ליישב א"כ אף לרבנן לא אתי ההי' דסנהדרין דהא ה"ל לינאי להושיב לרבנן כיון שדינו כת"ח וע"ז תירצו שם שאני ד"נ דחמירי ומלך ות"ח שוה להדיוט ולדידהו ס"ל דאפי' רצו להושיב שניהם אין מושיבין לכך הוצרך ינאי לעמוד אף בשעת קבלה שהוא כתחיל' הדין שאינו רשאי ליישב כיון שבדיני נפשות דינו כהדיוט ואין מושיבין אפילו לשניהם אבל לר' יהודא לא אתי' עכ"פ כיון שאף שבד"כ דינו כהדיוט מ"מ כיון דבדיני ממונ' מושיבי' לב' הדיוטות בתחילת דין וקבלת עדות א"כ הי' לן להושיב לינאי וחבירו אליבא דר"י ואין כח לדיני נפשות לדחות ולאסור להושיב למלך ולהושיב שניהם כי אף שמלך בד"נ יקרא הדיוט מ"מ מותר להושיב שניהם הרי נתבאר דדברי התוס' שבכאן הן מרווחי' ומובנים בדרך אמת משא"כ במס' סנהדרין החליפו התוס' דבריהם והקשו תחל' בד"ה ינאי כו' וא"ת דאמרינן התם אפי' ת"ח וכו' וכ"ש מלך כו' ותירצו התו' שם כמו שכתבו כאן והוא דמלך אינו כת"ח וצריך לעמוד אפי' בדיני ממונות שת"ח א"צ לעמוד והמלך כו' ע"ש וא"כ אח"כ בד"ה ינאי כו' שהקשו הא דאמרינן פ' שבועות עדות שאם רצו כו' אז שפיר יכולי' לתרץ דאתי' אפי' כר"י כיון דמלך דנינן כהדיוט אפי' בדיני ממונות ובאם רצו להושיב מושיבי' שניהם