אמונת שמואל לז

בראי' שהביא מפ' השולח א דברי התו' לשם כו' עכ"ל

תשובה והשבתי לו מע"ל כת"ר מסתם קא סתם שאלתו ואני אבאר מה שהקשה למע"ל ובתחיל' אעתיק דברי מהרי"א ז"ל וזה לשונו בלאו הכי בטורח יש לנו ראי' מהתלמוד שיוכל השליח להקים איסור על המשלח שיתקשר המשלח באותה שבועה ע"י השליח והוא לא ציווהו בפי' לאסור איסור בשבועה אעפ"י שנתן כו' אלא שכבר דקדקתי הך סברא מפ' השולח גבי הא דמייתי ר"י ראי' מהא דנשבעו להם נשיאי העדה דאינהו נמי הוי אפוטרו' ושלוחי' של העיר עכ"ל הרב והנה מה שיש לדקדק על ראיות הרב דמה הביא ראי' מהתלמוד מפ' השולח הלא ראייתו מבוארת מגופי' דקרא עצמו דלמה לא הכו בני ישראל את הגבעונים דהא הם לא נשבעו להם אלא הנשיאים נשבעו אלא ע"כ דנשיאים שלוחותיהם הם והוו כאלו נשבעו הם ומה לו לחזור על ראיות דר' יהודא בגמר'. זאת ועוד אחרת יש לדקדק (דילמא שאני) דילמא כל ישראל הסכימו שם וציוו לנשיאים שישבעו בשליחותם ומנ"ל להוכיח היכא דלא צוה בפי' לשליח לאסור איסור עליו אכן דברי הרב הן ברורין דוודאי מגופי' דקרא אין להוכיח דילמא התם שאני דמשום חילול השם לא קטלינהו ומעולם לא חלה שבועה לא על הנשיאי' ולא על ישראל המשלחי' כיון דאמרו מארץ רחוקה גו' ולא באו כדאיתא שם לרבנן לכך מיית' הרב ראי' ברורה מהתלמוד לר' יודא דס"ל התם דהשבוע' חלה על הנשיאים עכ"פ ואף שנשבעו בטעות כיון דאלו לא הוי טעות הוי חלה עליהם ולא הי' להם הפרה א"כ אף דבטעות נשבעו משום חילול השם הוי כאלו לא הוי טעות ולא הוי להם הפרה לר"י ודייק הרב ממ"ש ה"ל לישראל להכותם (דהא) [א"ו כיון] דהוי בשליחותם וכאלו נשבעו הם ומזה מוכח ג"כ דלא בצווי (מ"מ) [ממש] נשבעו אלא מחמת שליחות ואפטרופו' כדאיתא בפ"ב דקידושין דאלו בציווי' ממש והוי כאלו נשבעו להם ממש כל ישראל היכי דייק התם וכמה רבי' וכו' ר"י אמר עשרה דכתיב נשבעו להם נשיאי העדה בשלמא אי מדעת עצמן נשבעו הנשיאים מטעם שליחות הוי דעת עצמן י' אבל אי בצוויי' ממש א"כ הוי רבים כשיעור כל ישראל כנ"ל בדעת הרב והוא נכון בלי ספק ודברי התוס' בזה הן מבוארין ולא ידעתי מה הוקשה למר בהם והכלל לדעת תו' הוא דר"י סבר דכל שבועה שיש לה הפרה כשאינו בטעות א"כ גם כשנשבע בטעות לא שייך בדבר חילול השם דכיון דיש לה הפרה אף כשנשבע כדין בלי טעות אכן בשבוע' שהי' אינה בטעות ואין לה הפרה כגון ברבים א"כ אף כשהי' בטעות איכא חילול השם גם לר' יודא דיחשדו שמקילין בשבוע' שאין לה הפרה ולעולם לא יתלו בטעות ולכך מאחר דהנשיאי' נשבעו ברבים דאין לה הפרה כשאינו בטעות א"כ גם עתה שנעשה בטעות איכא חילול תשם כשיכום דהא אין לה הפרה והגבעונים לא יתלו היתר בטעות ומטעם זה חל עליהם ג"כ להניחם בארץ דיהי' חילול השם אף בשבוע' שיש לה הפרה ואף שאינו חלה מן הדין ולכך לא הכו הגבעונים אף דיש לה הפרה ונעשה בטעות ואם יש למעל' כת"ר איזה קושי' בדבריהם יבואו דברי מעל' שנית אלי באר הטיב ומה שיעלה מצודתי אודיע כיד ה' הטובה עלי וק"ל כ"ד אהובך הטרוד אהרן שמואל בן הקצין הר"ר ישראל זלה"ה קאיידנבר מווילנא

שאלה ט"ז ילמדנו רבינו זקן א' הי' דר במקומינו מכמה שנים והוא זקן ושבע ימים יותר מבן שבעים שנים וזקן זה הי' מסדר תפלתינו מאדון העולם עד ישתבח בסירוגין כי לפעמים בעל הבית א' מקהילתינו שהי' מסדר התפילה יותר משנה תמימה אבל זקן הנ"ל הי' מסדר הרוב השנה וכמעט שלא הי' מרוצה לכל העם רק ע"פ הכרח מפני שקולו חלש ונמוך ומתפלל באריכות גדול ובעזרת הנשים לא נשמע קולו וגם לרבות בב"ה האנשים לא היו שומעין קולו והקהל עוני' אמן לבטלה מפני שקולו נמוך ואין נשמע מחמת חולשת זקנותו. (וראוי) [וראי'] משבט לוי לעמוד עד נ' שנה

תשובה הגם שלכאורה משמע מדברי הפוסקים שהברכות והתחנונים ותפילות ופסוקי דזימר' שהתקינו לומר קודם ישתבח אומרים אותו ביחידות כ"א וא' בפני עצמו ואין לש"ץ שייכות בה כ"א מישתבח ואילך כיון שאמרו קדיש בעשרה אז יורד הש"ץ לפני התיבה וכמשמעות ל' הטור והש"ע בא"ח סימן כ"ג שכתב וז"ל ועומד ש"ץ ומתחיל ישתבח וכו' אכן הדבר ברור כד מעייני' בה תמצא מבואר דגם כל הברכות ופסוקי דזימר' הכל נאמרין ע"י הש"ץ אלא שא"צ לעמוד לפני התיבה ולאומרה עד שיגיע לישתבח חדא שהרי כתב הב"י שם בשם מהר"ל ן' חביב וז"ל ובתנאי שכבר בירך הש"ץ ברוך שאמר וגם קרא פסוקי דזימר' ע"ש דמבואר דכל אלו אומר ג"כ הש"ץ היורד לפני התיבה אלא שא"צ לאומרה מעומד לפני התיבה הגם שיש לדחות דכוונתו שהש"ץ היורד לפני כו' צריך שיאמר לפני עצמו ברוך שאמר ושלא בשביל הציבור ולאפוקי היכן שלא אמרו כלל אתי לאשמועינן מ"מ נראה בכמה דוכתי' שהש"ץ אומרם שהרי כתב הטור בסי' מ"ט וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל הי' אומר דלא אמרינן וכו' אבל כ"א לעצמו שרי לכן נוהגי' באשכנז כשמגיע ש"ץ לפסוקי' שבתפילה כגון מי כמוכה גו' ה' ימלוך גו' שהוא שותק והקהל אוערי' וכו' עכ"ל הרי לך שגם פסוקי דזימר' אומר ש"ץ הקבוע ולא כל יחיד בפני