אמונת שמואל לב

העולה מדברינו כיון שנותנין לה היורשים דבר מועט וכ"ש כשנותנים לה כתובה דאורייתא אחר שהתנה אביה' בפי' החזרה תו לית דין ודברים עלי' כלל דלכל הדיעות דכתובה דאורייתא אינה עולה יותר מך' ר"ט שהוא ס' זהו' פולניש ועל המותר יכול לפחות לה בתנאים או בהתקבלתי כמבואר בגמ' דכתובות א"כ תו אין בעילת אביהם בזנות לכל הדיעות ויישר כחם שמקיימין הכבוד אפי' לאחר מיתת אביהם ובזה יוצאי' ידי חובותיהם ואין לאלמנה שום דין ודברים בעולם הנלע"ד כתבתי באמת ובישר הטרוד אהרן שמואל בלא"א הקצין הר"ר ישראל ז"ל ה"ה מווילנא קאיידנבר

שאלה יב ראובן שיש לו בן וקדש אשה ואביו אומר שהוא קטן פחות מבן שלש עשרה שנה ויום א' ובדקו אותו ומצאו לו ב' שערות אי נאמן אביו להקל ולומר בני זה קטן הוא ואין קדושיו קדושין והסימני' הם שומא בעלמא או לאו ע"כ לשון השאלה

תשובה נ"ל דאי נבדק הבן תיכף לקידושין ונמצא בו ב' שערות כדינ' וודאי יש כאן חשש קידושין וצריך עדות ברורים וכשרים להוציא מכלל גדלות לקטנות ולא היה אביו נאמן בזה להקל בספיקות דאורייתא ולפטרה בלא גט דשני הבא עליה באשם תלוי קאי מאחר שנתקדשה בב' עדים קדושין גמורים חיישינן שמא הגיע לכלל שנותיו כשקדשה ואין האב נאמן אלא כשאר אדם ולרבות' אמרי' פ' האומר דנאמן האב לומר בני זה י"ג שנים כו' משום דמכיר בשנותיו טפי משאר אדם ואפ"ה אינו נאמן למכות ולעונשין (כתו' בהגהות מיימוני בפ"ב מהלכות אישות בשם ס' התרומה דה"ה לחליצה שאינו נאמן דהוי דבר שבערוה ע"ש וה"ה לכל מילי דאורייתא הצריך עדות גמור' אין האב נאמן וכ"כ הטור סי' קס"ט בטא"ה בשם ס' התרומות וכ"כ במרדכי דיבמות דף תנ"ט ע"ב וע"ג ע"ש) ונ"ל להביא ראי' ברורה מהא דכתב בש"ת מהר"ם בר ברוך סי' תקס"ט והובא במרדכי ס"פ מצות חליצה וז"ל וששאלת על יתומה א' שנתקדשה אם יכול' למאן אי סמכינן אעדות נשים שהיא בת י"א ולא נכנסה לי"ב וודאי סמכינן כיון דלא בעל ואפי' היתה גדולה אין כאן אלא קדושין דרבנן המנוהו רבנן בדרבנן אבל אי בעל לא מהימני ואע"ג דלענין חליצה דהי' דאורייתא מהימני' אפי' אשה וקרוב כו' ה"מ במלתא דעבידא לאגלויי אבל בכה"ג אי בעל הוי ספיקא דאורייתא לא סמכינן אנשים כדמשמע בפ' בא סימן דנאמנת להחמיר וכו' אבל אמה אינו נאמנת אפי' לא בעל דדווקא אביה נאמן לומר לנדרים בפ' האומר ולא למכות וכו' וה"ה למיאונין אין אמה נאמנת עכ"ל בשינוי ל' קצת בסופו לתו' ביאור ע"ש וע"כ בנדון דבמהר" איירי כשהביא' בשעת מיאון שערות ולכך אי בעל הוי ספיקא דאורייתא אי הגיע' לכלל שני' או לאו ואי לא בעל אזלי' לקול' דמיהמני דאי לא הביאה ב' שערות אפי' שתהא בבירור גדולה בשנים כשלא בעל אין חוששין שמא נשרו דהוי ספיקא דרבנן ולמה לי להדר אסהדותא דנשים כמבואר ברי"ף דיבמות ס"פ מ"ח ובפוסקים קנ"א וקס"ט וכ"כ להדיא בש"ת מהריב"ל ח"ד סי' וסי' י"ב ע"ש וא"כ מבואר דבאיסור דרבנן ובספיקא מהמני בפסולי עדות להקל דהמנוהו רבנן אבל כשבע שהוא ספיקא דאורייתא אי הגיע לשנים אין הנשים ופסולי עדות נאמני' גם האב אינו נאמן להקל כ"ו להחמיר בנדרים וחרמו' ולא לעניין חליצה ויבום כמבואר בטור ובמרדכי שם א"כ וודאי דאינו נאמן לומר שהוא קטן כשיש לו ב' שערות ולא יוכל להוציא מידי שור ספק דאורייתא להקל ודמי לבעל הקטנה דאין הנשים נאמנות לומר שהיא קטנה כשהביא' ב' שערות וה"נ בנ"ד ולא שייך כאן לומר כיון שיש לנו ספק אוקי אחזקתי' שהוא בחזקת קטן וא"כ אין אנו צריכי' אן לעדות האב כלל א"כ גם בקטנה הנ"ל למה לי לעדות נשים כשלא בעל הא איכא למימר ג"כ אוקי אחזקת קטנה ולא הגיע עדיין לשנותיה' אלא בע"כ כיון דהביאה סימני' לפנינו אמרינן מסתמא שהגיע לכלל שנותיה וסברא זו תמצא בתוספות דף ס"ח ע"א ד"ה רישא בפסולי קהל וכו' ע"ש וכמו שכתבו תוס' פ' בא סימן וכ"כ טור סי' קנ"ה וז"ל ומיהו כשמוצאים לה שערות אחר זמן מחזקינן לה בגדולה ואפי' לחליצה לא חיישינן שמא באו קודם זמן וכו' עכ"ל ע"ש וכתב המ"מ בפ' מה' אישות וז"ל וקטנה שלא נודעה אם הגיע' לכל שנותיה והביא' סימנים וכו' שמטילים אות' לחומרא כדין שאר הספיקות כ"כ הרמב"ם ז"ל עכ"ל וזה כדעת מהר"ם בש"ת הנ"ל וכ"כ מור"ם בהג"ה שם ס"ס מ" וז"ל ספק אם הם גדולים או קטנים הוי ספק קדושין עכ"ל ונ"ל שהם נלקחים מדברי מ"מ הנ"ל (וא"כ כו כצ"ל) וא"כ בנ"ד נמי אמרינן דה"ה והוא הטעם אבל או בשעת קידושין לא בדקוהו ואח"כ זמן מה בדקוהו ומצאו לו ב' שערות דין זה תלוי בפלוגתא דהרא"ש בתשובה והרשב"א הביאו ב"י סי' קנ"ח והאריך בזה בש" מהריב"ל שם עיין עליו ויתברר לך אכן אם נבדק בשעת קדושין נראה ברור ואמת כמ"ש אכן אם גם עתה אין לו ב' שערות וודאי דאב מהימן לומר דהוא קטן ולא חיישינן לשמא נשרו כלל דאוקמא אחזקת קטנות וכמ"ש בשם התוס' דיבמות דף ס"ח ע"א ד"ה רישא וכו' וע"ש נ"ל ברור הנלע"ד כתבתי וחתמתי אני שמי הטרוד אהרן שמואל בלא"א הקצין מהר"ר ישראל קאיידנבר ז"ל ה"ה מווילנא: