אמונת שמואל כז

היכא דידעינן בבירור שקושטא קאמר יש להתירה כשאינו מתכוין להעיד להתיר אפי' ע"י שאלה כמבואר שם ועוד דא"כ כשפסקו מלענות אותו היה לו לחזור ולומר קודם שדנוהו להריגה שמה שהודה הוא מחמת עינוי ולא הרגו מעולם אלא וודאי מוכח שקושטא קאמר וכמ"ש ב"י בש"ת הנ"ל וכ"ש כשנצרף האומדנא מהסחורות שהזכיר המורה פשיטא דהאשה הנ"ל שריא גם לדעתו יצא י"ח מספיק' דקברתיו שהודה שקברו סמוך לאילן שקורין בל"א איי"ך בא"ם הגם שלא נמצא בל' והודאה להדיא קבורה רק עטוואש פאר שארט אין דער ער"ט עכ"ל וכפי המובן מדבריו חי הנער עד יום ה' אחר הכיסוי בעפר ואח"כ ביום ה' הרגוהו אונד הבן אין טיפר פאר גראבן כמבואר בלשון הודאה בסוף וא"כ נוכל לומר דגם ביהודי הזקן כמר דוד שטיין פארט הנ"ל אף שכיסהו קצת בעפר שמא הי' חי והלך לו יום ה' והוא באמת ספק גדול בעיני ותמהני על המורה מה שלא שת לבו לעמוד עליו מ"מ הא הסכימו כל הפוסקי' דלאו דווקא בעינן קברתיו אלא כל שאומר דבר שמשמעותו שוודאי מת מהני וכגון שטלטלוהו ממקום למקום וכיוצא בזה וא"כ בנ"ד כיון שהרגוהו סמוך לשניי"ד מי"ל כמבואר בהודאה וטלטלוהו לכסות בעפר סמוך לאילן שקורין איי"ך ב"ם כמשמעו' לשון הודאה שהי' ההריגה וכיסוי בעפר בשני מקומות תו ליכא בדדמי. ואין לומר כיון דאמר הרוצח בהנער שסבור שהרגו וטעה באמת שלא הרגו עד יום ה' א"כ י"ל דטעה גם בזקן דהא ליתא כיון שהעיד הרוצח שחבירו טינו"ש האט גישאסין דז אין גיווייד אראב אויף דיא ביין גיפאלין איזט עכ"ל א"כ העדו' הזה מועיל לחוד להתירה דהוי כאלו העיד ששחט בו ב' סימני' או רובן אכן יש לפקפק דלמא גם זה מעיד בדדמי ובאמת שיש לי עוד עיון בספק זה כיון דטעה בדדמי בהנער שמא טעה ג"כ בזקן ובנפילת בני מעיו איברא דמטעם אחר אצ"ל קברתיו כיון שמזכיר שמו ושם עירו דמודה הרמב"ם ז"ל דא"צ קברתיו או במכירו גם לפי' תי' הרא"ם בש"ת סי' ל"ו וע"ז דווקא בדרך מצריך הרמב"ם קברתיו דטעי אכן בשאר עדו' לא מצריך ולחילוק הר"י סאגי"ש ש"ת ב"ב כיון שהיה הוא הרוצח הי' צ"ל קברתיו וכ"ש הרא"ם סוף סי' ע"ד ואין הדבר כן שכמה מעשים בכל זמן שהרוצחים מכין מכת חרב לכמה אנשים ונופלים המוכים לארץ שטוחים ע"פ האדמה כמתים ממש מחמת פחדם ובאמת הם אינם מתים והרוצחים הם חושבים שכבר הרגוהו ומניחים אותם והולכים להם וכו' עכ"ל נשאר הספק בלבי דשמא כיון דטעו בדדמי בנער וכו' א"כ גם בזקן איכא למיחש בדדמי וצ"ע בתשובות אם נמצא דין זה. וראה זה דבר חידוש ואחר זמן רב מצאתי בש"ת רשב"ם דפוס תוגרמה סי' רנ"ד וז"ל מה שהעיד ברוך שמש בת"ע ששאל מאת ההורגים עצמם מה נעשה עם בתו שהיתה יפה מאד אם הרגוה אותה והשיבו אליו מה תשאל כי כל הבאים הרגנו אותן ולא השארנו עד אחד וכו' וודאי אין בו ממש מתרי טעמי וכו' ועוד דאיכא למיחש דאמרו זה בדדמי שהרי אמרו לא השארנו עד אחר ומצינו שנמלט שבתי לע"ב בחמלת ה' עליו וכמו שחשבו שהרגו אותו דוודאי כוונת' לרעה היתה לעקור את הכל ואתרחיש ליה ניסא וניצל כן ראוי לחוש בכל א' מה שהועד ודומה זה לעישנו עלינו את הבית וכו' א"כ העדות זה (השמיד ממדינת וועדר"ה) אינו לא מעלה ולא מוריד עכ"ל הש"ת הנ"ל וזה ראיה נכונה לדברינו הנ"ל

ומעתה איני מבין מ"ש הרב המורה גם אין לדקדק דלמא בהול הי' שאמר בדדמי הרגו ועדיין חי הוא דהא בבבא ז' של עינוי נזכר שקברוהו וכו' עכ"ל ואני בעניי לא מצאתי הל' שקברוהו בהודאתו כ"א לשון פאר שארט בקבורת הנער וקאי אזקן ונער וא"כ חזר הספק לדוכתי' ואולי שטעות נפל בלשון הרב המורה יצ"ו דשמ' בל' הרוצח היה מבואר שקבר ממש לזקן ויש להמורה יצ"ו לעיין בלשון שנית בזה ובאם שימצא שם ממש לשון קבורה יש לדון ולהתירה ומה שאמר בתחילה ממיתת הנער צו טויט גישלאגין כוונתו ע"ש סופו ומ"ש בזקן לא טעו בשום בדדמי כי קברוהו ממש ולא פאר שארט שהוא כמו כסה קצת בעפר והי' חי אבל אם לא נמצא בל' הודאה כ"א פאר שארט ולזקן ונער אין דעתי נוטה להתירה בזה כי זה לא מחשב כקברתיו ואם אמר שטלטלוהו לקוברו סמוך לאילן איי"ך בים מה שבאמת ג"כ אין זה הוכחה ברורה בל' הודאה הנ"ל שמא טעה בזקן כמו בנער וצריך לי עוד להתיישב בזה ועל העדות כמר יקותיאל זלמן בוודאי דשנים הוי סימן וכמ"ש המורה וכך מבואר בש"ת הרא"ם סי' ע"ד וז"ל ולפי' לא יתכן להתירה אלא אליבא דהרמב"ם אלא בא' מד' אופנים או כשהיה שם המת או נהרג ושם אביו ידוע דאז לא בעינן אלא הזכיר שם עירו ולא הזכיר שם עיר הליכתו לשם או כשהיה הנהרגין או המתים יותר מאחד אעפ"י שלא היה שמם ולא שם אביו ידועי' ובלבד שם עיר הליכתו ידוע או אפי' שהיה המת או נהרג א' לבד והיה שמו ושם עירו או בחיפשו העיר שיצאו משם לדעת אם לא יצא משם אלא הוא ואעפ"י שהיה שמו ולא שם אביו ולא שם עיר הליכתו ידועים וכו' עכ"ל וא"כ מבואר דשנים הוי מספר כמו יו"ד בני אדם וס' בני אדם שבש"ס ובהרמב"ם דכל שהוא יותר מא' וכו' וק"ל ומבואר שם ובש"ת מהריב"ל ובש"ת ר"א בן ששון סי' י"ד דכן ראוי לפסוק ומ"מ אף שהזכיר הגוי השמי"ט