אמונת שמואל כו

כן איתתא שריא וא"כ באותו נדון בלא אומדנא איתתא שרי אבל על ידי אומדנא מוכיחות אין מצרפין אם הי' ספק דילמא מחמת עינוי הודה [רק] מכח אומדנא אמרינן דקושט' הוא אף גם זאת שחילק הרב ז"ל בין הודה קודם ענוי ובין הודה לאחר ענוי אינו מוכרח לעניות דעתי דהכי נמי יש לומר אם הודה קודם העינוי דהוי אמתלא דהודה מאימת העינוי שלא יענו אותו ובחר במיתה וסבר שלא יענו אותו והודה הדברים קודם אשר לא כן מה שאינו כן אם לא יענו אותו כדאמרינן אלמלא נגדוהו לחנניא וכו' ועוד דהא גופא מסיק בשם ש"ת הרב ב"י אשר כל בית ישראל נשען עליו דלפעמים אפילו הודה מתוך עינוי יסורים אמרינן דקושטא קאמר ואין לך אומדנא יותר מזה כיון דהודה מתוך העינוי שימצא עדיין סחורה וכדבריו מצאו אמרינן דכולא מילתא קושטא קאמר ובפרט שהוזכר מקום בכל אופניו ומוצאי' ומובאיו ע"ז דאמרינן שמו ושם עירו למה וכו' ומוכח מתוך הענין שבכולהו מילתא קושטא הוא גם אין לדקדק דילמא מתוך שהיה בהול אמר בדדמי שהוא הרגו ועדיין חי הוא דהא בבבא שביעית נזכר שם שקברוהו ושוב לא חיישינן למידי ונלע"ד ראי' דלאו כולהו במל"ת תלי' מילתא אלא אף גם בקושטא תלי' מילתא דהא בגמ' סוף יבמות קאמר מאי גריעותא דפונדקי ומשני מסל"ת היתה והלכה כרבנן וכו' והקשו בתוספות א"כ מאי מייתי ראי' מפונדקי ותי' דלא הייתה ממש מל"ת ואפ"ה כיון שהוציאה מקלו ותרמילו עשו כמל"ת והכי נמי דכוותי' כיון דהוציאה סחורתו ומצאו כדבריו הוי כמל"ת אח"כ מצאתי בש"ת ר"מ מלובלין בתשובת יבמה מביא ג"כ גמרא ותו' הנ"ל בפילפולו ארוך ולע"ד ראי' פשוטה היא ושמחתי ומעדותו של יקותיאל זלמן בן אלחנן הנ"ל נוכל ללמוד ג"כ קצת היתר והנה בוודאי אי הוי אמר הגוי שמי"ט מנגלין אייך ניט צווייא יהודים אויז דער וועדר"ה פשיטא לע"ד מותרת ע"י חיפוש שמחפשין בוועדר"ה שהיא מדינה לערך ג' פרסאות אי לא נחסר יהודים אחרים באותו זמן כדאיתא בתוספתא אכן מאחר שהוא ספק אם הזכיר הגוי וועדרה צריך עיון טובא ולכאורה אף אם לא הזכיר מי המה מ"מ מאחר שאמר זייא פלעגין הער צו האנדלין והיהודים הנ"ל דהיינו כמר דוד היה רגיל שיהא שם בסחורה וכאשר שמעתי בקיאין הוי שם בשמו וזה יהיה סימן כמוזכר סבר' כדומה לזו במשאת בנימן ביהודים שהיו רגילין לישא וליתן עם הדוכס וזה דבר שקשה באמת בדיני עגונה להתיר ע"י זה אכן אפשר מנין ב' אנשים הוי סימן כמבואר בש"ת מ"ב סי' מ"ד ואף שהתם מפרש דהוי ששה והוא מנין שאינו מצוי משא"כ כאן ובפרט מנין שנים לא הוי סי' כמבואר בחו"מ סי' ס"ה ומוכרח בגמרא דאלו מציאות היינו דווקא המוציא מכריז תחילה שטרי והוי מיעוט רבים שנים משא"כ אם בא בעל האבידה ואמר מנין שנים הוי סי' כמו שמבואר ומשמע מב"ח שם וא"כ ה"נ כיון שהגוי אמר תחילה מאנגילט אייך נינו צווייא יהודים הוי סי' ואף שלא אמר הגוי האיך יודע שנהרגו לא דייקינן כי ליתא קמן ואין לומר קול הברה שמע כדמשמע בש"ת מ"ב סי' ק"ה הואיל שאמר מי הרגם להו תחילה (שלו) ומסיק שם כדומה לזה דלא חיישינן ועוד שמשמע מדבר יהודים שעדיין לא היה שם קול הברה שנהרגו רק שנגזלו ועדיין נשאר לדקדק הואיל שהגוי השמי"ט אמר זיא זענין ווארין דער שאסין גיווארן משמע ששניהם נהרגו מיתה א' והגוי הרוצח ע"י עינוי הודה שהנער הכה למיתה וכן משמע נמי מהבבא י"ב פון דען אנפנגין שלעגין אכן מבואר ממתני' והביאו בש"ע סי' י"ז סעיף מ"ז אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג הואיל ושתיהן אומרת שאינו קיים ינשאו ועוד דהא בבעלה של זו דהיינו כמר דוד אין כאן הכחשה ושניהם אומרים שכמר דוד מת במיתה דער שאסין (בקנה השריפה) ואעפ"כ לא ברירה לי הך מלתא שפיר להתיר ע"פ עדות זה של כמר יקותיאל בן אלחנן כ"א לעשות אותו סניף לעדות הראשון שהודה הגוי ע"י עינוי סוף דבר בהא סליקנא ובהא נחיתנא לע"ד הך אתת' שרי להתנסבא לכל גבר ובפרט שמקרוב שמעתי מן כמר ליב הדמי"ר שגם קודם העינוי אמר שנהרגו ורצה לומר שחבירו הנמלט לברוח עשה את כל ההריגות דהיינו שהוא אמר כן ע"פ השמועה ולפי הנשמע אם נחקור באקנו"י ימצא כל זה אכן לע"ד אין אנו צריכין לכך אכן מחמת חומרא א"א ובפרט כי יודע אני מיעוט ערכי וח"ו בקל יוכל אדם לטעות ע"כ אם לא יסכימו עמי שני גאוני ארץ ובהם הרב המובהק הגדול בישראל מוהר"ר אהרן שמואל אבד"ק פראנקפורט יהיו דברי בטל' כחרס הנשבר ובטוח אני שהם יוסיפו ראי' ברורות כהנה וכהנה להתיר כ"ד הקטן וואלף עפשטיין חונה בק"ק פרידבורג

תשובה ראיתי דברי המורה הדן הלכה כשורה וקולע אל השערה בשריותא דהאי איתתא אשת כמר דוד שטיין פורט הי"ד ולא הניח כמעט מקו' להתגדר בו בפוסקים ראשונים ואחרונים באמת שהרב המורה דבר אתי מחמת שריותא דהאי איתתא מחמת הודאת הרוצח מחמת העינוי והי' אז דעתי להתירה מכח ש"ת מהרי"ק וש"ת ריב"ל ח"א סי' נ"א וח"ב סי' ט"ו וש"ת ב"י סי' ח' הובא בש"ת מ"ב סי' ס"ח ושאלות תשובות רבי מאיר מלובלין סי' ק"י והפקפוק שהודה בתוך העינוי או קודם העינוי נראה אדרבה דיש מקום יותר להתיר כשהודה בתוך העינוי דהא בוודאי יודע שדינו יוגמר להריגה כשהודה מחמת העינוי וא"כ ל"ל להודות אא"כ קושטא קאמר וכבר הוכיח תשובה הנ"ל דכל