אמונת שמואל כא

בלא כתובה נקטו ג"כ לגבי איש אבל התלמוד דייק ותני ודו"ק

שוב ראיתי בדברי רמ"י בלבוש סי' קי"ז שכתב דאין נוהגין לכפות דאפי' בנקטעו ב' ידיו וכו' וא"כ פשיטא דאין לכפותו דלא עדיף וכמ"ש מהריב"ל שם ופשוט הוא שהרב רמ"י הי' מגדולי הדור והי' רב מובהק ובעל הוראה סוף דבר בהא נחתינן ובהא סלקינן דאין כח בידינו להכריע ואדרבא כל האחרונים נטו לס' ר' יואל שבמרדכי א"כ וודאי אין כח בידינו לכופו ועובדא בא לידינו בק"ק ווילנא יע"א ולא הי' לי ולרבותי כח לכופו ולהוציא. אבל לדור עמו וודאי אין כופין אות' ג"כ כמ"ש במרדכי ז"ל ולענין כתובה כבר ביאר הכל על נכון בש"ת מהריב"ל שם וכ"ש שתפסה את שלה מבעלה דאין כח בידינו להוציא ממנה ומה שתפס' תפסה שהיא משלה ע"י שבועה שלא ידעה קודם הנשואין ועיין במהריב"ל ובש"ת מהר"ם מטראני ראה זה חדש מצאתי בשם ר"מ מטראני שם דלפעמים אומרים הרופאים שמחמת תשמיש נתגברה עליו החולי הנכפה וא"כ הוי דינ' כמו מוכה שחין דכופין אותו אפי' בידעה ע"ש הנלע"ד כתבתי ובכן ישקוט מר שקט ושאנן כזית רענן הטרוד אהו' אהרן שמואל בלא"א הקצין המנוח כהר"ר ישראל קאיידנבאר ז"ל ה"ה מווילנא

שאלה ז' כתב הרמב"ם פ"ב מהל' סוטה דין ו' הגיורת ואשת הגר והמשוחררת וכו' הרי הן ככל הנשים ושותות עכ"ל נראה דלמד הרב דאשת גר ומשוחררת דשותות ממ"ש בגמרא דסוטה דף ך"ו ע"א דאשת גר ומשוחררת שותות ומפרש לה הרב אפי' עבד וגר שנשאו ישראלי' וגיורת ומשוחררת שות' כחכמים דפליגי אעקביא בפ"ה מעדיות ומשמע לי' אפי' נשאת לישראל וכ"ש בגר שנשא גיורת וכך נראה מפשט לשון הגמ' דפריך אשת הגר פשיט' דשותה ומשני מ"ד דבר אל בני ישראל ולא גרים קמ"ל ואימא ה"נ ואמרת ריבוי הוא ומשמע לי' דבכל ענין מרבה אפי' בגר שנשא ישראלית או איפכא. איברא דבירושלמי סוף פ' הי' מביא הלכה ה' קאמר אפלוגתא דעקביא ורבנן במה אנן קיימין אי בגר שנשא ישראלי' כבר כתי' בני ישראל ולא גרים (ור"ל היאך פליגי רבנן) אם בישראל שנשא גיורית כבר כתיב והביא האיש את אשתו (ר"ל וכיון דאיש קאי דווקא אישראל א"כ אשתו דווקא ג"כ כוותי' שהי' ישראלית) אלא אנן קיימי' בגר שנשא גיורת וטעמיה דעקביא ב"י ולא את הגרים ורבנן לטעמי' ואמרת אליהם ריבוי הוא לרבות כל האמור בפרשה ומה אמור בפרשה ושכב איש אותה אות' ששכיבת' אוסרתו בעלה מקנא ומשקה עכ"ל (והנה הגירסא האמיתי וכן העתיקה ופירשה הראב"ד ז"ל בפי' המשניות בעדיות ע"ש ודלא כמ"ש בירושלמי שלפנינו ובמ"ר פ' נשא) והקשה הר"א ז"ל דתימא לרבנן מ"ש גר שנשא בת ישראל דלא מרבינן מואמרת ואיכא למימר משום דרבוי' דכתיב ואמרת אליהם משמע שיהיו שניהם שוין מיהו גר שנשא בת ישראל ממעטינן לי' מבני ישראל עכ"ל מוכח ומבואר גם לרבנן דמשקי' היינו דווקא בגר וגיורת אבל לא בגר שנשא (גיורת) [ישראלית] שהרי כתיב והביא האיש וגו' והיאך חולק עקביא אחכמים בזה כיון שהוא איש משקה לאשתו כל דהו דאבני ישראל קפדינן אזכרים מ"מ קשה למה פסק הרב בגר שנשא ישראלית דמשקין אותה דלא כסברת הירושלמי דאין משקין אות' אפי' לרבנן מטעם דבני ישראל ולא גרים. ואין לומר שהוא סומך אתלמודא דידן שכתבתי לעיל דילמא גם תלמודא דידן איירי באשת גר שהיא גיורת ואהא מסיק ואמרת ריבויא הוא כדי שלא לעשות מחלוקת בין תלמודא דידן לתלמוד ירושלמי גם בדברי רש"י פ"ג דברכות משמע כהירושלמי שפי' טעמא דעקביא דאין משקין הגיורת ומשוחררת משום דכתיב ב"י ולא אשת הגר ומשוחרר ע"ש והוא ממש כסברת עקביא אפי' בנשא גיורת ולרבנן בנשא ישראלי' ודו"ק היטב שוב ראיתי ברבה פ' נשא דף רל"ג ע"א (וכמדומה כך ראיתי בספרי) וז"ל דבר אל בני ישראל ע"י ישראל מקנאין ולא ע"י גוים וכו' או אינו ב"י פרט לגרים אמר ר' איש איש לרבות הגרים וכו' ומפרש הרב הרמב"ם דאאשת גר קאי דהגר מקנא לאשת' ולא כמשמעות הלשון דקאי אמסקנא לגר דלא (תשתרי) [תסתרי[ עם הגר ומשמע לי' דאפי' בנשא ישראלי' ודחה ההיא דבירושלמי מההיא דספרי וכמשמעות לשון תלמודא דידן דקי"ל כר' ודו"ק אבל עדיין צריך עיון כ"ד הטרו' אהרן שמואל בלא"א כהר"ר ישראל ז"ל קאיידנבר ה"ה מווילנא

שאלה ח אשה שטוענת על בעלה מאיס עלי מחמת רוע מעלליו שהוא מכלה ממונו ורועה זונות וביררה קצת ע"י עדים מה דינה בענין נדוניא ובגדים ותכשיטים שהכניסה לו ויש קצת ממון הנדוניא ביד הבעל וקצת ביד האשה וכל הבגדי' ותכשיטי' הן בידה גם הסבלונות ששלח לה בעלה בשעת הנשואין וקודם הנשואין הן בידה יורינו רבינו מורה צדק הלכה למעשה בזה

תשובה בדינים האלו כבר האריכו בו ראשונים ואחרונים ובש"ת שלהם כאשר תראה בדברי הטא"ה סי' ע"ז ובב"י וש"ע שם דעת מור"ם בזה ונוסף על זה הרב מהר"ר ש"ל בש"ת סי' ס"ט והאחרון שבכולם מחותני הרב מהורר"י מקראקא בס' ב"ח איזן וחיקר בדינים אלו בארוכה וקצרה ע"ש ועוד בהרבה ש"ת מהאחרונים ז"ל מחכמי ספרדיים זצ"ל וכל דרך איש ישר בעיניו זה בכה וזה בכה ואנחנו לא נדע מה נעשה ובאיזה דרך ישכון אור להכריע בין הרים