אמונת שמואל כ

ז"ל הוא דמאחר דחשיב מום לדעת הרא"ש אפי' באיש א"כ וודאי אף לדעת ר' יואל דפליג עלי' דהרא"ש מודה בהא באשה דהוי מום לכל הדיעות. כדאיתא בגמרא ונכפה הוי מום כמום שבסתר וכו' וא"כ בוודאי לא תיקן ר"ג על זה כיון דאלו הוי מו' באיש א"כ לדעת הרא"ש היה כופין אותו להוציא וליתן כתובה א"כ באשה לכ"ע מודו דהוי מום לדין התלמוד לא קאי עליה תקנת ר"ג וזה מוכח בתשובת הרא"ש שם שהעתיק בתחילת דבריו וז"ל אמת הוא שחכמי הגמרא אמרו בין שנולדו בו מומין גדולים בין שנולדו בו מומין קטנים כופין אותו להוציא. ור"ג מ"ה פי' דנכפה הוי מום גדול עכ"ל ולכאורה קשה ותמוה שהעתיק בשם חכמי התלמוד הפך מהלכה דהא אנן קי"ל כר' יהודא וכת"ק בין שנולדו בו מומין גדולים וק"ו לקטנים דאין כופין אותו להוציא ואפי' לרשב"ג אין כופין אלא בגדולי' ולא בקטנים וא"כ היאך העתיק הרא"ש תחילת דבריו דלא כמאן אכן לפי מ"ש דכוונתו להוכיח דהאשה לא תהא עדיפא במומין שלה מאיש במומין שלו שהרי למאן דתני היו ס"ל דנולדו כופין אותו בין בקטנים בין בגדולים וצריך ליתן לה כתובתה א"כ גם היכא דהוי מום אצלה אלא דאמרינן דנסתחפה שדיהו ממש אם לאחר תקנת ר"ג גם באשה כל היכא דהוי מום כופין אות' לקבל הגט בע"כ וא"כ נכפה דלדעת ר"ג הוי מום גדול ודמי' למוכה שחין ובעל פוליפוס וודאי כופין אותו ה"ה דכופין אותה גם לדעת ר"ג אחר התקנה ודו"ק. שוב ראיתי להרב מהר"ם מלובלין בש"ת סי' א' שפי' ג"כ כמ"ש אכן לא הרגיש בדברי הרא"ש כמ"ש ע"ש וגם שם מבואר דס"ל דבאיש הוי ספיקא ואין בידו להכריע כי אם באשה דכופין אחר תקנות ר"ג ודלא כא' מרבנים מתשובת הרא"ש דלא הכריעו גם באשה מספיקא דר' יואל גם בספר באר שבע דף קי"ב ע"ג נוטה להחמיר לדעת ר' יואל שבמרדכי ע"ש. ואגב ראיתי שם שכתוב בשם דרכי משה שפסק תשב"ץ בתשובה דמשתנת באשה לא הוי מום. ודלא כהב"י ולא שתו לב שמור"ם סי' קי"ז ס"ה בהג"ה כתב להיפוך. ופסק כדעת ב"י ודוחק להגיה כל הספרים של כל ש"ע וצ"ע ומעתה כתבתי מכל הני דמידי דספיקא לא נפקי ואין כופין אותו כלל במום שנולדו בו אחר הנשואין ק"ו בידעה אפי' קודם נישואין. ועדיין חל עלינו לתרץ מה שתמה מכ"ת על דעת המרדכי בשם ר"י מקושיות המקשן דפריך ארב תחליפא ב"א ליתני נשא אשה וכו' ומכח קושי' א' הכריע מכ"ת כדעת הרא"ש הגם שאוכל לדחות בשינויי דחיקי לא קשי' מהמרדכי דהמקשן פריך ליתני יו"ד שנים וכו' וליכא למימר תני ושייר מ"ש דה"ש וליכא למימר שייר נכפה דנכפה ליכא שינויא דהא ב"ש תני בהדי' במתניתין דדמו לנקטעו ב' ידיו וכמ"ש כת"ר בעצמו בסברת הרא"ש ודו"ק. מיהו שינוייא דחיקי לא משנינא לך והאמת ברור דל"ק מידי כלל מהמקשן דוודאי להמקשן סברת המרדכי דליכא למימר תני ושייר דהא במתניתין אלו כופין וכו' קתני וכל היכא דקתני אלו ליכא למימר תני ושייר כדאיתא בגמרא בפ"ק דקידושין ובגמרא דחולין פרק אלו טריפות גבי אלו כשרות דווקא או א"ט דוקא וא"כ וודאי אמקשן ל"ק מידי אלא לפי שתירץ התרצן דגם מתניתין ס"ל בנשא אשה וכו' דכופין אותו ובע"כ אלו לאו דווקא ותני ושייר א"כ שמא תאמר דשייר גם נכפה לזה מסיק מהר"ם ב"ב בש"ת דלדעת התרצן לא מקרי נשא אשה ושהא עשר שנים [שיור] דמאחר דלית לה תקנתא בסהדי לא קתני וז"ב ופשוט ונכון וק"ל

ומ"ש מנ"ת עוד נראין דברי הרא"ש מאחר שבאם נקטעו ב' ידיו וכו' מודים חכמים לרשב"ג דכופין אותו להוציא וכו' וא"כ קשה למה לא קחשיב לי' במתניתין בהדי הנך שכופין להוציא אלא וודאי לאו דווקא הוא וכו' עכ"ל תמה אני על דברי מכ"ת דמה לו לחשוב במתניתין דאלו כופין וכו' בעלי מומין דבאותו משנה לא קחשיב מומין דהא על מומין קי"ל כת"ק דאיש שנולדו לו מומין אין כופין אפי' במומין גדולים דלא כרשב"ג אלא דבשתי עיניו וכו' ס"ל להרא"ש דפשוט הוא דהוי כאלו עבר ובטל דלא פליגי רבנן ורשב"ג ונכלל בדברי רשב"ג אלו הן מומין גדולים שנחלקו ניסמא באחד מעיניו אבל בשנים לא פליגי רבנן דהוי כאלו עבר ובטל ובמתני' דאלו כופין לא קחשיב אלא מה שנקרא חולי וריח רע ולא בעלי מומין ונכפה דקחשיב לסברא הרא"ש דהוי כ"ש גם כן לא הוי מומא. תדע כהן שיש לו מום נכפה אינו בעל מום ולא קמחיל בעבודה אלא דפסול בעשה משום דאינו שוה בזרעו דאהרן הכהן. כמבואר בבכורות ר"פ מומין אלו ובמתניתין שם דף מ"א ע"ב ע"ש וז"ש ר"נ ונכפה כמומין שבסתר דמי' היינו לגבי אשה דמום בה דינא שתצא בלא כתובה ונכפה הוי כמום של אשה אבל באיש אין כופין אותו משום מום כלל אלא בב' עיניו וכו' דהוי כעבר ובטל דמה שחשיב במתניתין דהוי חולי סכנה או דא"א לסובלו משום ריח רע או נכפה לסברת הרא"ש דהוי כחסר וכו' (אלו) וכן מבואר בלשון הטור וש"ע שכתבו אלו שכופין אותו להוציא וכו' מי שנולד וכו' ובסעיף ד' כתיב האיש שנולדו בו מומין וכו' אין כופין אותו וכו' ואח"כ כתב מי שהוא נכפה וכו' דהוי באיש הרי כן כמו מוכה שאין ע"כ דהא משום מום אין כופין והפוסקי' נקטו במקום דכופין אותו להוציא לשון מום משום דאותו לשון שייך גבי אשה דיוצא'