אמונת שמואל יט

גם בש"ע שאותן המנויים במשנתינו באם שידעה מקודם אין כופין אותו לגרש מ"מ בחולי נכפה יכול להיות דאפי' ידעה כופין אותו להוציא שמום זה חמור מכולם וכל המומין איתנהו בחולי נכפה. אכן לאחר העיון היטיב יש לצדד על דרך אחרת ולפנות מדרך זה מטעם דאיתא בגמרא הנ"ל דף ע"ד ואלו הן מומים גדולי' נסמית עינו נקטעה ידו נשברה רגלו וכתב הרא"ש וז"ל וי"א דווקא עינו אבל ב' עיניו וכו' מודים רבנן לרשב"ג דכופין אותו להוציא והובא דין זה בש"ע בסי' הנ"ל סעיף ד' ומכח דזה הדין דאם נסמו ב' עיניו דמודים רבנן לרשב"ג היינו דווקא בלא ידעה מקודם דבגמרא שם אמתני' איש שנולדו בו מומין אין כופין אותו להוציא' אי' רב יהודא תני נולדו. חייא בר רב תני היו. תנן אמר רשב"ג בד"א במומין קטנים אבל במומין גדולים כופין אותו להוציא בשלמא למ"ד נולדו היינו דשני בין מומין גדולים לקטנים אלא למ"ד היו מ"ל גדולי' מה לי קטנים וכו' א"כ לדידן דאין פוסקין כמ"ד נולדו וגם הלכה כחכמי' דמתניתין דאין כופין אותו להוצי' א"כ רשב"ג דמחלק בין מומין קטנים לגדולי' כמפורש בהדי' בגמרא הנ"ל ואהא כתב הרא"ש וגם בש"ע פסק דבניסמו שתי עיניו וכו' מודים חכמים לרשב"ג דכופין אותו להוציא והיינו דווקא בנולדו מודים חכמים שכופין אותן לגרש אכן בפי' יודעת בו מקודם אין כופין אותו אפי' בנסמו שתי עיניו וכו' וכמו שכתב בש"ת בשם הרמ"ה גבי מומין השנויי' במשנתינו וזה נראה לי ברור. מכל הנ"ל מוכח שבנסמו ב' עיניו כופין אותו להוציא' ומה דלא קחשיב במתני' גבי אות' שכופין גם הוא מטעם שאין מום גדול כזה כאשר מסיים הרא"ש וכן מיסתבר שהרי הוא כאלו עבר ובטל מן העולם ואפי' הכי בידעה מקודם אין כופין להוציא א"כ אף בחולי נכפה הגם שאין לך מום גדול מזה אפ"ה דינו כשאר מומין המנויין במשנתינו שלפי דעת הרמ"ה אם ידעה מקודם אין כופין אותו ושוב חזרתי ואמרתי בלבי מאחר שמצינו גבי מומין מוכה שחין דאליב' דכ"ע כופין אותו לגרש אפי' התנה בפירוש מקודם הנישואין ואפילו הכי כופין אליבי' דחד דיעה כדאיתא בטור סי' הנ"ל ובש"ת הרא"ש כלל מ"א בסופו באם לאשה חולי נכפה וז"ל ומסתבר טעמא דהא מפני שממיקתו חיישינן וכ"ש בנ"ד. דאין לך מום גדול כזה אע"פ שלא מנו אותו חכמים לפי שלא הוצרכו ואפי' גבי שפחה שאינה אלא לעבוד' הוי סימפון גבי שאר וקירוב בשר לא כל שכן א"כ מוכח מתשובות הרא"ש הנ"ל שזהו מום יותר ממוכה שאין ואותו טעם דשייך גבי מוכה שחין דהיינו שממיקתו שייך וכ"ש הוא גבי נכפה זהו נראה לפי ענ"ד אמנם מאחר שמחלוקת של שני הרים המה ה"ה הרא"ש והמרדכי בשם ראבי"ה מתיירא אני להכניס ראשי ולהכריע (עיניתם) [ביניהם ] בפרט מאחר דקי"ל דגט מעושה פסול ע"כ אל בינתי לא אשען לכוף לאיש להוציא ולגרשה פן ואולי ח"ו יהא היתר א"א לעלמא ע"כ אחלה פני רבינו באשר אתו כל החכמה להוציא לאור תעלומה להודיעני נא דעתו הרמה ובזה ישב מר על כסאו ויאריך ימיו על האדמה. כ"ד הקטן שלמה בלא"א כהר"ר יצחק ז"ל

תשובה מהרב המחבר להרב מהר"ר שלמה זלמן יצ"ו איברא דעיקר השאלה נשאל על זה הרב מהר"י בן לב חלק ד' דף נ"ח עיין שם והוכיח בראייותיו ברורות ונכוחות למבין דבידעה שיש לו חולי נכפ' אפי' בלא התנה עמו סברה וקיבלה ואין כופין אותו להוציא גם לסברת הרא"ש וסייעתי' דחשיב מום ממש לא עדיף ממה שכתוב במתני' ואלו שכופין אותו להוציא מוכה שחין וכו' ועליו אין להוסיף ואין לגרוע מראייות ברורו' שאתו ונכללו בו גם קצת דברי כת"ר ע"ש דבלא ידעה או שנולד בו מום נכפה והוא עיקר פלוגתא דר' יואל והרא"ש וסייעתיה שהביא מור"ם סי' קנ"ד סעיף ה' כתב שם וז"ל וכבר הי' אפשר לומר דיש מקום לאומר שיאמר דאפי' שהיה נולד לו הנכפה אחר שנשאת דאין כופין אותו להוציא כי היכי דאין כופין בנסמת עינו כו' וכמ"ש וכל שכן למ"ד דאין כופין אפי' שנסתמו ב' עיניו וכו' וכעת אינני נכנס בזה הדין להיות כי אני חולה וכו' עכ"ל הרי דלא הכריע מהרר"י ן' לב בדין זה כלום מ"מ הביאו שם להדיא שיש שני דיעות בזה והעתיק דברי המרדכי בשם ר' יואל ע"ש וראיתי בש"ת טראני חלק ג' סי' רי"ב שפסק בפשיטות בדעת המרדכי בשם ר"י דאין כופין אותו להוציא ולא ידעתי למה לא זכר דעת הרא"ש וסייעתי' כלל. הרי מבואר דאין כח ביד האחרונים הנ"ל להכריע כדעת הרא"ש וא"כ אף מור"ם פשוט דלא הכריע בסי' קנ"ד וכיון דלא הכריע וודאי מספיקא אין כופין אותו דכבר כתב הר"ן בהך שמעתתא וז"ל וקי"ל כר' יהודא דאמר דאפי' נולדו אין כופין אותו להוציא' וכ"ש הא דאפי' דמספקא לן הלכתא כמאן מספיקא אין כופין עכ"ל וכ"כ מהריב"ל שם על כיוצא בזה וכ"כ התו' והרא"ש לענין נשא אשה על כיוצא בזה וכ"כ התו' והרא"ש לענין נשא אשה ולא ילדה י' שנים דאין כופין מספיקא בשוטי' שלא יהא מעושה. ואין להביא ראייה דמור"ם ס"ל דנכפה באיש הוי מום וכופין אותו מהא דכתב בא"ה סי' קי"ז מי שידוע לו שאשתו נכפית וכו' ומסיק שם מור"ם וז"ל ודווקא מום גדול כזה שאלו הי' באיש היה כופין אותו לגרש מדין התלמוד ולא תיקן ר"ג שתהא אשה עדיפא מאיש וכו' להיות כדעת הרא"ש כלל מ"ב דהא ליתא דעיקר כוונת מור"ם