אמונת שמואל יח

כי מה שהביא הי"א שכופין לגרש באחרונה אין זה הכרעה ודבר זה פשוט וגם איתא במשאות בנימין סי' י"א וידוע דבדיני ממונות אם לא נפסקה הלכה בפירוש אז אין מוציאין מיד המוחזק. ובאיסור והיתר אם הוא איסור דאורייתא אנו הולכין לחומרא ובאיסור דרבנן אזלי' בתר המיקיל כמבואר הכל באר היטב בטח"מ סי' כ"ה והיא מש"ת הרשב"א אמנם תוכן הדין הוא ענין בפני עצמו וצ"ע היכי נידייני' להאי דינא הי"א הראשון שרביא מוהר"ר מאיר הנ"ל שאין כופין אותו והוא דעת המרדכי פרק המדיר בשם ראב"י ולכאורה נראה דמסתברא טעמיה והוא מאחר שלא מנו חכמים מום של נכפה במשנה בהדי הנך דכופין להוציאה ואין אלא מה ששנו חכמים כמבואר במרדכי ולדיעה זאת הסכים גם מהר"ם בר ברוך סי' קס"ה וז"ל שם ותו אי אמרינן מומא הוי אמאי לא קתני לה גם במתניתין גבי הנך שכופין להוציאה וליכא למימר תני ושייר דהא לא שייר מידי דאלו לבר תחליפא בר אבדימי דאמר נשא אשה ושהה עמה י' שנים ולא ילדה דכופין אותו להוציאה יהיב הגמרא שפיר טעמא דאמאי לא קתני במתני' משום דאפי' אמרה דיירנא בהדי בסהדי לא שבקינן לה משא"כ במתניתין וכו' עכ"ל. אמנם הי"א השני שהובא בסי' הנ"ל והוא ש"ת הרא"ש כלל מ"ב ומסיים שם וז"ל דכופין אותו להוציא דאין לך מום גדול מזה אעפ"י שלא מנו חכמים לפי שלא הוצרכו וכו' ובתשובות כלל מ"ג כתב הרא"ש על א' שטוענת שבעלה מטורף וכו' פסק דאין כופין שאין לנו להוסיף על מה שמנו חכמים וטעמו שאין מום כזה כמום של נכפה. א"כ מה שלא חשיב במתניתין חולי נכפה הוא מטעם דאיתא במכ"ש שאין לך מום גדול כזה ולא שייך לומר גבי מום גדול כזה איתתא בכל דהו ניחא לה כמו גבי נסמת ב' עיניו או נקטעו שתי ידיו ורגליו ולפי דברי הרא"ש הנ"ל נדחו דברי ראבי"ה ודיוקיה גם לדברי מהר"ם קשה לי קושיא גדולה לע"ד דהגמ' מקשה בפ' המדיר דף ע"ז אלא לרב תחליפא בר אבדימי ליתני שהה עמה עשר שנים ולא ילדה ק' הא לדברי מהר"ם האומר שאין כופין הוא מטעם דלא קחשיב במשנה ואהא כתב א"ל תנא ושייר והיינו לעולם כופין אותו ומתרץ מאי שייר דהאי שייר כי אין שייך לומר שהת' עמו עשר שנים וכו' דהא הגמרא יהיב טעמא אמאי לא תני שהה וכו' וזה לפי האמת דגמרא אמנם המקשן שלא ידע מזה התירוץ מאי מקשה לרתב"א ליתני שהה עמה עשר שנים וכו' דילמא רבתב"א ס"ל תנא ושייר ומאי שייר חולי נכפה כי דילמא ס"ל לר' תחליפ' בנכפה כופין כסברת הרא"ש דהא לא מובא לדברי מהר"ם דאין כופין אלא מטעם דלא תני ליה במתניתין ואין ליישב [תני ושייר] דמאי שייר דהאי שייר אבל לפי סברת המקשן י"ל תני ושייר ומאי שייר דהאי שייר שייר נכפה אבל לדברי הרא"ש לק"מ דלכך לא (קאמר) קחשיב ליה במתניתין דמילתא דפשיטא הוא וכ"ש הוא ממה שכתוב במתניתין בפירוש לכך נ"ל דמסתבר טעמי' דהרא"ש ונראין דברי הרא"ש מאחר שבאם נקטעו שתי ידיו או שתי רגליו או נסמו שתי עיניו מודים חכמים לרשב"י דכופין אותו להוציא כדאיתא בטור אה"ע סי' הנ"ל בלי חולק גם מהררמא"י הביא דין זה וא"כ קשה למה לא קא חשבי ליה במתני' בהדי הנך שכופין אותו להוציא אלא וודאי לאו דיוקא הוא (דהוא] ג"כ מום גדול כחולי נכפה כאשר הרא"ש מסיים שם וז"ל וכן מיסתבר הוא כאלו עבר מן העולם וכל זה באינ' יודעת מקודם שנישאת לו אכן אחר שנבעלה יודעת אכן באם שהבעל מביא עדים שידעה מקודם שנשאת מה יעשה בדינה. הנה אם למראה עיניו ישפוט כפי מה שפסק מוהר"ר מאיר ז"ל בסי' קנ"ד סעיף א' אין כופין אותו להוציא שכתב שם וז"ל ואם ידעה בהם קודם שנשאת אין כופין אותו להוציא דסברה וקיבלה והוא כמ"ש בטור בשם מהרמ"ה מטעם שהרמ"ה מפרש הא דקאמרי חכמים במשנה מקבלת היא בע"כ קאי נמי אאם ידעה מקודם אף אם לא התנה כמפורש בב"י ואין מביא שם בש"ע שום חולק על זה משמע דס"ל לכ"ע דינא הכי הוא. אכן בש"ת הרא"ש כלל מ"ב דין ג' משמע אפי' בידעה כופין אותו שכתב שם שאלה אחת על מה שהאשה טוענת שהבעל מטורף וכו' והובא ג"כ בש"ע סי' הנ"ל דין ה' וז"ל איש המשתטה מידי יום ביום ואשתו אומרת אבי מחמת דוחקו השיאני לזה וסבורה הייתי ואפ"ה כתב שאין כופין אותו אלא אותן שאמרו חכמים א"כ משמע שאותן שאמרו חכמים שכופין איירי אפי' בידעה מקודם ואפ"ה כופין לגרש בע"כ וא"ל שהרא"ש השיב להשואל מכח כ"ש דאפי' בלא ידעה אין כופין אלא מה שמנו חכמים וכ"ש בידעה מקודם ואלו הי' משיב לו בפשיטות דאין כופין משום דידעה מקודם הי' במשמעות הדיוק הא אם לא ידעה שהוא מטורף היה כופין אותו והאמת אינו כן דאפי' לא ידעה נמי אין כופין משום שאין כופין אלא מה שמנו חכמים וכ"ש בידעה. זה אינו דהא אינו מוכח בהדיא באם שידעה אין כופין אותו להוציא או לאו והדבר הוא ספק וא"כ איך אפשר לומר שמכח כ"ש השיב וא"כ ה"ל לפרש דבריו או להשיב בקצרה דמחמת שידעה אין כופין אותו ואפי' אותן ששנויים במתניתין שכופין בידעה אין כופין מכ"ש זאת שלא שנו במתני' גם אפשר לומר שלפי ש"ת הרא"ש הנ"ל כלל מ"ב שכתב מה שלא חשיב במתני' נכפה גבי אלו מומין שכופין להוציא מטעם שאין לך מום גדול כזה שכל השנויים במתניתין אין להם מום גדול כזה א"כ אפשר לומר שאפי' לדעת הרמ"ה שהובא בטוא"ה