אמונת שמואל יז

ברור ועתה נעמוד על עיקר הלשון במה שיש רוצים להקל מכח לשון הקידושין שאמר לה איהר זאלט מיין זיין איין מולט דהא כאלו אמר בלשון הקודש הרי אני נותן לך במתנה שתהיה פעם אחת שלי ומשמע שתהיה לאחר זמן שלי ולא עכשיו וא"כ יכולה לחזור כל זמן שלא נתרצית לו כמו שמקדש אשה אחר ל' יום דיכולה דאתי דבור ומבטל דיבור ולענ"ד דהלשון פעם אחת בלשון אשכנז איין מאלט הוא ג"כ מורה שתהיה מקודשת ברגע] זו דטבע הלשון הוא כמו שאמר שתהי' עתה פעם אחת שלי תיכף ואז היא מקודשת דלא פסקה מינה קידושין וכאלו מקדש אשה על שלשים יום או על יום א' דצריכה גט אחר הזמן וזהו פשוט בירושלמי שהביא הר"ש פרק האומר ומור"ם בהג"ה ר"ס מ' ולא אוכל להאריך בראיות ע"ז שפעם אחת אינו מורה על הזמן כי שאלתי לכמה וכמה אנשים בעלי הלשון שהיו מפרשין כן וקצת מבארים ומפרשי' שיש בלשון זה ג"כ קידושין לעולם. ובחפשי בספרים מצאתי להטור א"ה שכתב בסי' כ"ט וז"ל ואם אמרו נתן וכו' וקיבלה אינה מקודשת שר"ל רק תתן פעם אחת וכו' וכתב ע"ז בפרישה רק תתן פעם א' כלומר שר"ל תן לי בלבד ולא תשחוק לי בד"א. ב"י. ולשון אשכנז הוא גיב מירש איין מאל עכ"ל מבואר דלשון פעם אחת ובלשון אשכנז איין מאלט פירושו כמו בלבד א"כ הרי מבואר כאלו אמר הריני נותן לך במתנה שתהיה בלבד שלי וכאלו אמר זאלט נייערט מיין זיין. והרי זה ברור שהוא לשון קידושין ואפי' את"ל שתוכל לפרשו בע"א צא וראה בש"ת ר' בצלאל אשכנזי סי' י"ט וז"ל לכן אין ראוי לחוש לחילוקים דקים לחלק בין לשון ללשון ואינו כדאי להתיר ערוה החמורה לשמן עכ"ל וכ"ש בנדון דידן שהגיד לי א' מדייני הב"ד הנ"ל שראובן הוסת מאחרים שילך עם איזה דבר לשם קידושין גם הגיד לי שהאשה הנ"ל הודית כמה פעמים ששחקה עמו דרך שחוק שישא אותו בכן אין בידי להקל מצד הנ"ל ומצד שהעדים לא ידעו אם שמעה האשה לשון קידושין הנ"ל לאו כל כמינה לומר שלא שמעה כיון דלית לה מיגו וכמ"ש הרשב"א סי' תתשע"ט דדווקא היכא דיכולה לומר לא הי' היתה מהימנא לומר שלא שמעה וכו' ע"ש ובנ"ד כיון שדבר בפני העדים להיות עמה במעמד אחד כשנתן לה ואמר לה ושמעו הם לא מהימנא לומר שלא שמעה הגם כשהגידו לה אח"כ כשקדשה החזירה לו הטבעת אין זו ראיה דדילמא השתא קא הדרא בי' אבל לכתחילה נתרצית לו אף שהוא בער מאיש דטב למיתב טן דו וכו' וכמ"ש בסוף ש"ת מהר"מ לובלין סי' קל"ט ע"ש בכן אני אומר שהאשה זו אינו רשאי להנשא לאחר בלא גט מן ראובן הנ"ל והרי היא כא"א לכל דבריה אכן כדי שלא יהיו בנות ישראל כהפקר ולנהוג בה מנהג נבלות לקדש בלא שידוכין גמורים וכדרך בנות ישראל שמקדשין ברבים בחופה ובקדושין יש לכוף לראובן הנ"ל בכל כפיות שבעולם עד שיאמר רוצה אני לפטור בגט כשר כדת משה וישראל ויש לנדותו ולשמתו על מעשה הרע שעשה כדי שלא יהיו בנות ישראל כהפקר וכל הוצאות שיוצי' על הגט מחוי' כמר ראובן ליתן מכיסו וכ"כ ש"ת ראשונים ואחרונים [במקום[ שאי אפשר בלא גט ושלום על דייני ישראל הטרוד אהרן שמואל בלא"א הקצין המנוח כהר"ר ישראל קאיידנבר ז"ל ה"ה מווילנא

שאלה ו ראובן ואשתו היו דרים ביחד והיו מתנהגים ביחד באהבה וחיבה כאורח כל ארעא זה שמונה שנים ולא היה שום קטט ביניהם ועתה מקרוב נעשה האשה סוררת מבעלה ומעלה מעל שתים רעות עשתה שהלכה ויצאה מביתו לבית אביה מבלי הגיד לו כי בורחת היא ואף גם זאת לקחה מנכסי בעלה עמה מן הבא בידה והנה ראובן בא וצעק אוי לי על אשתי ואוי לי על ממוני והוא חפץ לקחתה כי אשת נעוריו היה וביקש מהדיין לכפות' שתשוב אל בעלה הראשון. והנה האשה הנצבת בזה אמרה שאין באפשרית לבא אל בעלה ולדור עמו במחיצתו מטעם זה מתוך הזמן שהיתה נשואה לו היה חולי נכפה זה ד' וה' פעמים ואין דעתה סובלת לדור עמו שיש לו מום כזה כי מאוס הוא בעיניה ואי אפשר לה לאכול עמו ומכ"ש להיות עמו בקירוב בשר. ואומרת שרצונה לישב שכולה וגלמודה עד שתלבין ראשה באם שאין הדין נותן לתת לה גט. הבעל הודה ולא בוש שיש לו מום כנ"ל אבל אמר שהרופאים אמרו לו שיש לו תרופה ורפואה למכתו באשר שהוא עדיין רך בשנים זאת ועוד אחרת שהאשה עם קרוביה כולם היו יודעין שיש לו חולי נכפה וסבר' וקבלה ואמר שרוצה להביא עדים על זה אכן עדיין לא הביא. גם טען שהדבר מפורסם כי מקודם שנשא לזאת האשה הי' מקושר עם אשה אחרת ומכח מום הנ"ל נתפרדה החבילה וכל העולם יודעין מזה שלכך הותר הקשר הראשון היא אומרת מרת נפשה שלא ידעה מזה כלום ואת"ל שאביה וקרוביה היו יודעין לא הגידו לה מאומה ואומרת שהיא יכולה לישבע על זה שצדקה בדבריה עכ"ל השאלה ששאל הרב מהור"ר זלמן אב"ד דמדינות ווירצבורג יצו. וזהו נוסח תשובתו וז"ל הנה אל ירע בעיני אדוני מורי מלחוות דיעי נגדו ולפתוח פי קמי' דרב גוברי' אך באתי בקידה נגדו מול פניו ארצה לשקול ולטרי בדין זה כתלמוד בפני רבו ובכן אחוה דעתי מה שנראה בעיני. הן אמת שבטור א"ה כתב סי' קנ"ד סעיף ה' כתב מהר"ם שני דיעות מי שהוא נכפה י"א שאינו מקרי מום ואין כופין על זה. וי"א דהוו מום באיש וכופין לגרש ודבר זה מחמת שלא הכריעו בין ב' הדיעות