אמונת שמואל טו

הניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן דהא אי בעי לא תניק אותו כלל ואפי' בשכר כמ"ש. ועוד הוסיף אח"כ וכתב וי"א דאשה בעלה והניחה מעוברת וילדה ולא הניקה את בנה להמתין כ"ד חדש ומשמע מדבריו דה"ה לגרושה אמנם נראה דאין זה ה"ה לגרושה מפני שגרושה פקע ממנה שיעבודא של ההנקה משעה שנתגרשה. משא"כ באלמנה דלא פקע ממנה שיעבוד משעה שמת בטלה וק"ל. ולהיות שהביא סברת הרשב"א ולא הכריע לא מפני היא שכתב בתר הכי וממנה אין שום הוכחה נראה דלא הכריעו בזה כלום

היסוד השני דכיון דלפי דעת השר והרשב"א גרושה דלא משעבדא להניקה מותרת להנשא דה"ה נמי בנ"ד זאת האשה אינה צריכה המתנה וראיה לדבר מדברי התוס' שהעתקתי לעיל דהא דמו גרושה לאלמנה כשתבעה כתובתה כדי להקשות לר"ש (באו ג"כ) [א"כ גם] אנחנו נוכל לדמות אלמנה לגרושה כבנדון דידן כדי להתירה להנשא בלי המתנה דבדבור לעיל הקשו לר"ש מאלמנה דתבעה כתובתה דלפי' ר"ש היתה ראוי' להנשא כיון דלא משעבדא דאם איתא דאין לחלק בין אלמנה לגרושה ביותר מסתבר דאלמנה לא תנשא אע"ג דלא משעבדא מגרושה דלא משעבדא מה מקשי' אלמנה לגרושה אלא וודאי ליכא לפלוגי בינייהו לפי סברתם. אמנם עדיף ג"כ מגרושה ואם גרושה מצי לאינסובי ק"ו ג"כ (בגרושה) [באלמנה] והיינו טעמא (דעדיפא מסתם אלמנות דבגרוש') דעדיפא מסתם אלמנו' משום דבגרושין שנתן לה בעלה פקע ממנה השיעבוד שהי' לה אע"ג דמעיקרא משועבדת להניק אבל בנ"ד דמעיקרא בשום זמן לא היתה משועבדת בהכנסת' לחופה וכמ"ש הרמב"ם ז"ל מה' אישות וז"ל הכניסה לו שתי שפחות או נכסי' הראוי לקנות מהן ב' שפחות או שהי' לו שתי שפחות או שהי' ראוי לקנות ב' שפחות אינה מבשלת ואינה מניקה את בנה אלא נותנת אותה לשפחה להניק עכ"ל וא"כ האשה זו בנ"ד דהכניסה לו סך רב ועצום כמבואר בשאלה לעיל וגם בני משפחתה לא היו רגילי' להניק לעולם ע"כ לא חל עליה שיעבוד ההנקה משא"כ בגרושה וז"ל מהר"י מינץ בש"ת סי' ה' שהתיר לאשה מזנה מניקת להנשא תוך כ"ד חודש וז"ל זו אף זו דלא פליגי על השר אלא בגרושה שכבר נכנסה בתקנות דרבנן כשהיתה נשואה דהיינו קודם גירושין ונשתעבדה לבעל וכו' אבל בנ"ד שלא נתקדשה ולא היתה לה כתובה לא נכנסה מעולם תחת שיעבוד הבעל לא דמיא כלל לאלמנה וגרושה ע"כ גם אני אומר בנ"ד דעדיף מסתם אלמנה וגרושה כיון דמעולם לא נכנסה תחת שיעבוד הבעל בענין הנקה ועוד יש להביא ראיה מהא דכתב הטור והבאתי דבריו לעיל דאם פסק חלבה בחיי בעלה וכו' כתב א"א הרא"ש ז"ל שאינה צריכה להמתין ע"כ והנה לא התנה ג"ח קודם מיתת הבעל כמ"ש הגאונים והשתא יש לדון ומה נתנה למיניקת יום א' קודם מיתת הבעל לא תמתין אף שהתחילה להניק ולאחר מיתת הבעל תמתין אף אם לא הניקה אלא י"ל כי קודם מיתות הבעל לא חל עליה תקנות חכמים שלא תנשא לאחר אבל לאחר מיתת הבעל חל עליה תקנת חכמים להיות' פנויי' וכן נמי נימא בנדון דידן דמעולם לא חל עלי' שיעבוד הנקה ולא תקנו חכמים ולכך מותרת להנשא בלי המתנה אמנם נשאר לברר מ"ש הריב"ש בסי' תס"ג דאשה שמת בעלה והניחה מעוברת וילדה ולא הניקה את בנה שגם זו צריכה להמתין כ"ד חודש דכיון שזו נאסרה משום מעוברת חבירו דסתם מעוברת למניקה קיימא. אפי' נתנה בנה למניקת אח"כ איכא למיגזור הא אטו הא. דיש למיגזר אטו לא נתנה כך העתיק כלל אותה התשובה ארוכה מהר"י קארו בב"י סי' י"ג והנה לכאורה הוא סותר מה שכתבנו אבל מ"מ י"ל דשאני נ"ד דזו נאסרה משום מעוברת חבירו שמשמע דכבר חל עליו איסור תקנות חכמים. ועי"ל שהריב"ש הוא מן הכת האוסרי' ואנן אזלינן בנ"ד אחר עקבות השר והרשב"א ז"ל והריב"ש גופי' כתב בסי' רמ"ז על הרשב"א ז"ל והנמשכים אחריו וכן הרב קארו בב"י לאחר שהביא דברי הריב"ש דלעיל כתב וז"ל ומדברי הרשב"א שכתבתי לעיל בסי' זה שכתב בשמו המ"מ ובגרושה שרי' בכה"ג אפי' בהתחילה להניק ועוד תחת בעלה אם אינו מכירה וראיתי מורי' וכו' דמידי דרבנן הוא עכ"ל מהרי"ק ובש"ע פסק ג"כ בסי' י"ג בסוף הסימן ויש מי שאוסר וכו' צריכין להמתין כ"ד חודש ע"כ ומדקאמר ויש מי שאוסר נראה דאינו אצלו הלכה פסוקה ומכלל דאיכא מהן דפליג עלה והביא' כדי להוליד מדברי זה מ"ש דמדבריו נמשך דה"ה לגרושה וכמו שמבואר לשם וכאשר כתבתי לעיל. כלל העולה מדברינו דלהיות איסור נישואות אלמנות מיניקת מילתא דרבנן הוא דיש לסמוך על ר"ש והרשב"א שהם מגדולי הפוסקים ונוסף עליהם רבינו שמעיה ואפשר דלהיות ג"כ עדיף מגרושה להיות שהכניסה לבעלה ממון רב ועצום ובני משפחתה לא היו רגילי' להניק ונאמ' לי שהבעל קודם מיתתו התנה עם מיניקת אחת שתניק את הולד והאלמנה הנ"ל שכרה את המיניקת הנ"ל שצוה בעלה להשכיר ומעולם לא נשתעבדה לבעלה וא"כ כ"ע מודו להתיר כמ"ש. זאת אשיב אל לבי כי להיות היתר זה כמו זר נחשב לכאורה בעיני החכמים כי מעולם לא נתפרסם היתר זה ע"כ ראוי הוא לירד למקצת מנין שיסכימו להתיר זה למען נסור ממנו לזות שפתים וה' יורני מתורתו נפלאות כ"ד הצעיר שמחה במהר"ר יצחק