אמונת שמואל יד

מינכר בין נתנה למניקת ובין לא נתנה בין גומלתו לאינה גומלתו. וכן משמע מינקת שמת בעלה שהית' מיניקת עכ"ל ובטור סי' י"ג וז"ל מת הילד או שגמלתו בחיי הבעל או שאינה חולבת שיש לה צימוק דדים או שפסק חלבה או ששכרה מינקת בחיי בעלה כתב א"א הרא"ש ז"ל שאינה צריכה להמתין ע"כ ובכל הני גווני דלעיל שייך למיגזר בהו הא אטו הא אלא וודאי דלית לן להוסיף גזירות מדעתינו ובמקום שאמרו אמרו והבו דלא להוסיף עלה וא"כ שפיר יכול ר"ש להשיב על ר"ת דנהי דבמכירה אעפ"י שהוא גרושה שלא תנשא לית לן למיגזר הא אטו הא ועוד דכבר ידוע דחמירא סכנתא מאסור' בכל הנשים הי' לנו למיגזר שהתחילו לינק שתיחייבו להניק דאיכא למיגזר אינה מכירה אטו מכירה אלא וודאי ליכא למיגזר בכה"ג. ועדיין חל עלינו לברר את הקושיא שהקשה ר"ת להשר שבשבילו לא הודו לו מברייתא נגד השר בתו' פ' אעפ"י בד"ה הלכתא כתבו כו' וז"ל ר"ש הזקן אומר דבגרושה מותרת להנשא דלא משעבדי ליה ור"ת אומר דאסורה להנשא דתני' בפ' אעפ"י מעובר' ומניק' חבירו לא תנשא וקא פסיק ותני ל"ש אלמנה ול"ש גרושה ע"כ והנה אין ראי' שבשבילם יסתור דעת השר דכיון דקאמר תלמודא דמעוב' לאחר ג' חדשים דהבחנה לא תנשא משום דלמניקת קיימא כדאמרי' בהחולץ אם שורש התקנה היא משום דלהנקה קיימא א"כ ממילא משמע דכל קמא דלאו להנקה קיימא לא משתעבדא ונמשך מזה שתוכל להנשא בלי שום ( הבחנה )[ המתנה ]דזיל בתר טעמ' כמורגל בתלמוד וא"כ אין שום טענה על השר לסיוע בו לר"ת] ועוד מפרש טעמא דמיניקת היינו טעמא דמעובר' ולמאי דמסיק דהוא מפרש מעיקרא טעמא דמעוברת הוי שייך בגרושה כמו באלמנה. ואע"ג דהדר בי' מההיא טעמא מגופי' דמילתא לא הדר ביה דאיירי אפי' בגרושה ע"כ הנה גם זאת הטענה חלושה דכיון דהטעם אמיתי הוא דלהנקה קיימא ואין טעם הראשון מספיק וקאמר תלמודא אלא נראה דהטעם הראשון נסתר לגמרי ולא נשאר לנו לומר שהנמשך מטעם הראשון עומד בתקפו דהוא ידוע כי בהתבטל הסיבה יתבטל גם המסובב עוד הוסיפו התו' טענה אחרת נגד השר וז"ל ועוד דאלמנה לא משתעבדא מכי תבעה כתובתה או להנשא ע"כ כלומר אי אזלינן בתר הפקעת השיעבוד א"כ גם אלמנה משתבעה כתובתה תהיה יכולה להנשא. וגם כן נמי אם רוצה להנשא. וזה אינו אלא וודאי מסתירת הנמשך יתבטל גם סתירת הקודם דהיינו דגרוש' לא משתעבדא [ומ"ש] שתהא [אלמנה] מותרת להנשא בלי המתנה. גם זו טענה חלושה מאוד חדא שאני אלמנה דבדידה תליא הפקעת השיעבוד ומשום שלא תינק תובעת כתובתה וכן נמי מ"ש הרא"ש ז"ל טענה אחרת נגד השר שתאמר אינו ניזונת ואינו עושה גם זה בדידה תליא מילתא משא"כ במגורשת דבבעלה תליא דמן הדין מגרשה בעל כרחה וא"כ אינו ענין אלמנה לגרושה ובאמת שסוף דברי התו' הם יותר סתומים במ"ש או רוצה להנשא דפשיטא דברוצה להנשא יודה ר"ש שלא תוכל להנשא ואם חכמים תקנו שלא תנשא והיא רוצה להנשא היא באה בעצמה וראשונה לעקור תקנות חכמים ולכן אין להתירה להנשא ואפשר דמפני זה בפרק החולץ לא הזכירו בסתירת דעת השר או רוצה להנשא. אמנם המרדכי פ' אעפ"י הביא טענה אחרת בסיוע דעת ר"ת לא שערום התו' והוא דלאחר שהביא דעת השר כתב דעת ר"ת וז"ל ור"ת פסק דכ"ש גרושה שצריכה להמתין שהרי אלמנה אין הטעם אלא שבושה לבוא לב"ד והורגת את בנה כדמוכח בהחולץ (וכשבא) [וכ"ש] גרוש' שבוש' לבא לב"ד לתבוע את הבעל כדאמרי' לעיל דאין נזקקי' להם עכ"ל וזה הטעם והטענה לא הוזכרה לא בתו' ולא ברא"ש ולא בשום א' משאר פוסקים הקדמונים. ואולי לחולשת' כי מה שאמרו שבושה לבא לבי דינא היינו אלמנה שהיא משועבד' להניק ולזה הטעם הוא תשלו' תירץ דמעוברת למניקה קיימא ואינו תי' חדש וקאי אמאי דקאמר מעיקרא דמעוברת למניקה קיימא. אבל גרושה אליביה דהשר לא משתעבדא להניק ולא להנקה קיימא דהרי היא כשאר כל הנשים בעלמא ומשנתגרשה פקע ממנה שיעבוד ההנקה ולא שייך בה שבושה לבא לב"ד והורגת את בנה. כלל העולה שאין בכל אלו הטענות כדי לבטל דעת השר. הגם כי ר"ת רב גוברי' מ"מ הרב השר לא קטלי קני' באגמי' הוי לגבי ר"ת וקצת יש סמך כי התו' כתבו בזה הלשון אומר ר"ש בלשון הווה כלומר שעומד בדעתו הראשונה נגד ר"ת ונגד טענותיו. ונוסף על זה כי הרשב"א מגדולי הפוסקי' שבאו אחרי בעלי התו' הסכים ג"כ לדעת הש"ר כפי מ"ש [הה"מ] בפי"א מה"ג שהעתיק דברי הרשב"א בזה הלשון ומיהו בגרושה דווקא שהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה (היינו טעמא שאסורה להנשא) אבל קודם הזמן לא. דהא אי בעי לא תניק אותו כלל ואפי' בשכר כמ"ש בפכ"א מה"א עכ"ל הרשב"א ז"ל הרי שדבריו מכוונים עם דעת השר כפי מה שביארנו לעיל דבריו אשר על כן היה נראה דאית לן לסמוך על דברי שני גאוני עולם הללו. וגם בהגהות ממיימוני נזכר דעת השר ע"ש הר"ר שמעיה מפליזא שהוא א' מתלמידי רש"י ז"ל ולהיות איסור נשואין עד אחר כ"ד חודש בסתם אלמנות מילתא דרבנן נראה דבתר הני אינשי רברבי דנוכל לילך אחריהם לקולא אזלינן

ואחר כתבי זה ראיתי בש"ע סוף סי' י"ג וז"ל מה שאמרנו בגרושה יש מי שאומר דדווקא