אמונת שמואל י

וסת כשהוא זב מקלקל הצדדי' ונעשה מזוהמת ארס ומכח זה נצרר הדם וזהו סיבה שרואה אחר כן מחמת תשמיש הראשון שלאחר טבילה דכיון שנתרכך ונתלחלח המכה והשחין שבצדדי' ואח"כ יוצא מראות הדם מהצדדים וזו היא סיבה חזקה וטובה יותר מכל הרופאים אלו שרוצים לתלות עסקיהם בחולי. א"כ נאמר מאחר דהית' ביאת היתר ביניהם נתלה כמו בלידות ונתלה במכה שבצדדי' וכ"ש כשנצרף סברת המרדכי לזה שהתיר אפי' בג"פ רצופים באשה שיש לה וסת ודעת ר"ח שהובא בהג"ה ש"ד הנ"ל ולהתיר אפי' בלא בדיקה ואם באנו לחוש לסברת ט"ז יש לה לדחות זמן תשמיש הראשון בליל שני שאחר טבילת' הואיל ויצא מפיו אף שדבריו אינ' נכונים לפי מ"ש לעיל. אכן אם לב האשה והבעל נוקפי' בזה מאיסור כרת תבדוק עצמה ע"י שפופרת קודם תשמיש בליל טבילתה ואם תמצא בראשו תהיה אסורה לו ולכל העולם ואם לא תמצא מותרת לו ולעולם ואפי' לא תמצא גם על הצדדים כמבואר בפוסקי' והרי בררנו כל מה שיש לברר בדינים האלו ומהשתא הדבר מוטל על השואל לחקור באם הקינוח הוא בעד סמוך לתשמיש ע"פ מ"ש בסי' קפ"ז ס"ב בהג"ה דאלו אינ' רואית בסמוך אז פשיטא דשרי אחר הטביל' ולא מקרי מחמת תשמיש כמבואר לעיל. גם אם המראה שהי' רואה הי' מראה דם האסור כמבואר הנלע"ד כתבתי כ"ד הטרוד אהרן שמואל בלא"ה הקצין המנוח כהר"ר ישראל ז"ל קאיידנבר ה"ה מגולי ק"ק ווילנא

שאלה ב ראובן נשא בתולה והכניסה לו סך עצום ורב ונתעברה ממנו ותוך ימי עיבורה שבק ראובן חיים לכל חי ונפטר והלך לעולמו ואשתו הנ"ל המליטה אחר מותו ולד ולא נתנה מעולם הדד בפי התינוק משעת לידה רק שכרה לה מניקת מיד ועכשיו כמו י"ב חדש אחר הלידה רוצה האשה להנשא מאחר שלא הניקה הולד מעולם ומענה עוד בפיה שבני משפחתה אינם רגילים להניק כלל גם הכניסה לו סך עצום ורב אי שרי לאנסובי מחמת טעמים הנ"ל או לאו דהוי בכלל לא ישא אדם מינקת חבירו עכ"ל השאלה

תשובה נרא' דדברים אלו יתבררו ויתלבנו כשנעמוד היטיב בדעת התוספות ופוסקי' ז"ל והוא דדעת הרא"ש סי' תס"ד ומור"ם פאדוו"י דבריהם מבוארים להחמיר בנ"ד דס"ל כשיטת ר"ת בפרק החולץ (דף מ"ב ע"א) ד"ה סתם מעוברת וכו' וכפי מה שהבינו הם ז"ל בדבריהם דלשיטת רבינו תם דאוסר אף בגרושה מיניקת ואף שלא הכירה הולד מטעם דס"ל כיון דס"ד דמקשן דטעם מעוברת הוא משום דחסה וכו' אין לחלק במעוברת בין אלמנה לגרושה ה"ה אף למסקנה דהטעם הוא במעוברת דלמניקה קיימא ג"כ אין לחלק בין אלמנה מיניקת לגרושה מינקת אף שלא הכירה הולד ומטעם שכתב הרא"ש פ' החולץ דכל הנשים חסות על ולדותיהם וכו' ע"ש ובריב"ש שם כי אין רצוני להאריך באשר שספריהם מצויין הן ביד כל אדם ועפ"ז נוטים ג"כ לפסוק לאסור אף בגרושה שאינה מכירה ואפי' שלא הניחתו מעולם ע"ש ובסי' י"ג בריב"ש וא"כ לפ"ז ה"ה והוא הטעם אפי' באשה שלא הי' יכול הבעל לכופה להניק את בנו כגון שהכניסה לו ממון לקנות ב' שפחות או שבני משפחתו או משפחתה אינם רגילים להניק אפ"ה לא תנשא לבעל תוך ך"ד חדש דעי"ז חסה על הולד ותניקו דלא פלוג בין גרושה לאלמנה ובכל הנשים שבעולם אסורה אם לא באשה שמת ולדה או צמקה דדיה קודם ג' חדשים קודם מיתת בעלה דלא פלוג רבנן ועיין עוד בזה מ"ש בש"ת מהרי"ל סי' ק"ו

אמנם ראיתי חבל נביאים דמתנבאים וס"ל דכל היכי דאין יכולין אותה לכפות להניק הולד אפי' בשכר תו לא מיקרי מיניקת חבירו כיון שאינה יכול לכופה ורשאי להנשא. וז"ל הרב המגיד פי"א מה"ל גירושין ד' ד"ה ויש מפרשים דהיו סבורים דדווקא במניקה שנתארמלה אבל אם נתגרשה כיון שהאב קיים הוא ישתדל בבנו ואין כן דעת רבינו אלא בכל גווני אסור וכן דעת ר"א משבחא וכן נראה מן הגמרא דמניקה דומיא דמעוברת ולזה הסכים הרשב"א ז"ל וכתב ומיהו בגרושה דווקא כשהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזאת לא דהא אי בעי לא תניק אותו כלל ואפי' בשכר כמו שנתבאר בפ"א מה"ל אישות עכ"ל. מבואר מזה דס"ל דאף לר"ת לא מדמינן גרושה דומיא דמעוברת אלא באשה גרושה דשם מיניקת חבירו יש לה עלה כגון שהניקתו קודם שנתגרשה ומכירה אבל כל היכא דאינה מכירה וכ"ש שלא הניקתו כלל כיון דאינה יכול לכפותה להניק לא מקרי מיניקת חבירו ולא גזרינן אטו אשה דעלמא כסברת הרא"ש דס"ל דלא פלוג רבנן דליתא וה"ה באלמנה כל היכא דאינה יכול לכפותה להניק אפי' בשכר דינה כמו גרושה שנתבאר בכ"מ מהל' אישות ובטור א"ה סי' פ"ב וכגון שבני משפחתו אינם רגילי' להניק או שהכניסה לו ב' שפחות ובהא חל נדרה ושומטת דד מפיו שאינה משועבדת לו (וז"ל הרמב"ם שם אלא שוכר לו מניקה או שוכר לו שפחה אפי' ע"י כפיי' תו לא מקרי מניקת חבירו בגרושה שאינו מכירה) וכן העתיק בסמ"ג סי' נ' בעשין את דברי תוס' וז"ל הרב ר"ש אומר דגרושה מיניקת וכו' מפני שאנו אומרים בפרק אעפ"י נתגרשה אינו כופה להניק ולא הודה לו ר"ת לחלק בדבר מפני שבמקום שמכירה התינוק כופין להניק כמו שכתוב שם וגם בשאלתות ע"ש עכ"ל. נראה מדבריו דגם לשיטת ר"ת אין אוסרים בגרושה שמניקה אלא היכא דכופה אותה כגון במקום