אמת ליעקב ט

השמש המכה בענן דק וזהו שאמר הכתוב והיה בענני ענן על הארץ כלומר שהחטאים יהיו גורמים עד שיהיה מסך מבדיל לפני השפעת הקב"ה המכונה בשם ענן ונראתה הקשת בענן כלומר אף שלא יהיה ההשפעה גדולה כל כך עד שיהיה מכונה בשם שמש כמו שאמר דוד כי שמש ומגן וגומר מכל מקום לא יסולק ההשפעה מכל וכל ועל כל פנים יהיה מכונה בשם קשת דהיינו כמראה להט השמש המכה בענן דק המכונה בשם קשת ולזה שאל את ריב"ל נראתה הקשת בימיך כלומר אם היה השפעת הקדוש ברוך הוא מכונה בשם שמש או בשם קשת ולזה אמר כאן הרואה קשת בענן ראוי ליפול על פניו שאילו היה הדור צדיקים היו מכונים השפעת הקדוש ברוך הוא בשם שמש עיון בפירושי על תורה בפרשת נח שהארכתי שם

בסוף הפרק עת לעשות לה' הפרו תורתך ר' נתן אומר הפרו תורתך משום עת לעשות לה' והוא תמוה דמה הוסיף רבי נתן. והנראה לפי עניות דעתו דלעתיד לבא בימות המשיח אמר הכתוב [עמוס ה'] העיר היוצאת אלף תשאר מאה וגו' והנה אמרו חז"ל כל העובר עבירה בסתר הקדוש ברוך הוא נפרע ממנו בגלוי ואמרו מצוה לפרסם החנופים והוא מטעם כי אותן המראין עצמן צדיקים הן באמת רשעים גמורים יש חילול השם בהגיע אליהם הרעה. וזהו שאמר דוד בתהלים הטיבה ד' לטובים וגו' והמטים עקלקלותם יוליכם ה' את פועלי און הכוונה כי לסוף כאשר יטיב ד' לטובים ואותן המטין עקלקלותם שמטין העקלקלות שלהן להיות נראין מעשיהן טובים יוליכם ד' את פועלי און כלו' שיפרסם אותן ויפתה אותן להיות ידן עם פועלי און למען יבדיל הצדיקים מן הרשעים וכאשר לא ישאר מהעור היוצאת אלף רק מאה לא ישאר רק צדיקים וזהו מחלקותן שהתנא קמא סובר קרא כפשוטו עת לעשות לה' הפרו תורתך שסמוך לגאולה עת לעשות לד' שיסבב שאותן המטים עקלקלותם ועושין עצמן כצדיקים יוליכם עם פועלי און שיתפרסם הרשעים שיפירו התורה בפום בי ורבי נתן לא רצה לייחס זה להשם יתברך רק שממילא שאותן רשעים שהם בסתר היצה"ר מתגרה עליהן עד שמפירין התורה בגלוי ואז עת לעשות לד' להביא הגאולה כי קודם הגאולה יהיה חבלי משיח ובבוא הצרות על אותן שעולם סוברים שהן צדיקים יש חילול שמו הגדול כי רואין צדיק ורע לו אמנם כשיתפרסמו לרשעים אז שיבא עליהם העונש שמו מתגדל ומתקדש: מסכת שבת

דף יג ברש"י ד"ה שהיו מחבבין את הצרות שנגאלין מהם והמהרש"א כתב בפשיטות שהיו מחבבין הצרות עצמן כמו שאמרו חביבין עליך יסורים ע"ש וקשה השני משלים שאמר אין שוטה נפגע ואין בשר המת מרגיש לזה נראה דהנה ביסורי הגוף שייך שפיר לומר שהיסורין גופייהו חביבין אבל יסורין של ביטול תורה ומצות לא שייך לומר שהצרות חביבין כי מצרי שאול הן וכיון שרוב הצרות שבמגילת תענית הן מביטול תורה ומצות לכך פירש רש"י כשנגאלין מהן. ובאמת היה גם כן במגילת תענית צרות של יסורי הגוף וא"ש ג"כ דברי המהרש"א דנגד יסורין של ביטול תורה אחר אין שוטה נפגע כי און אנו משיגין ההפסד שהפסדנו בזמן הביטול ולכך כשנגאלין אין השמחה גדולה כל כך ונגד יסורי הגוף אמר אין בשר המת מרגיש באיזמל שמגודל הצרות התמידין הגופים שלנו כמתים אשר אין מרגישים שוב ביסורין

דף ל מהו לכבויי בוצינא דנורא מקמיה באישא בשבתא עיין ברי"ף מה שהקשה על זה ועוד קשה דלמה שאל דוקא על כבוי נר ולא על שאר מלאכה דאורייתא או דרבנן וגם התשובה שהשיב דנר קרוי נר והנשמה קרויה נר מוטב תכבה נר של בשר ודם וכו' קשה מאוד וכי השאלה הוא מפני מעלת הנר שהשיב שנרו של הקב"ה חשיב יותר מנר של בשר ודם הלא השאלה היא בשביל חילול שבת והי' לו להשיב שחשוב יותר משבת ועוד הא תשובה זו לא יועיל נגד שאר מלאכות לכן נראה דהשאלה לא הוה אם לכבות בשבת גופיה רק היה אם לכבות נר שהודלק לשם שבת בשביל חולה מקמי שבת שיעבור על מצות הדלקת הנר וע"ז השיב שפיר דמעלת הנר שהיא למצוה בשביל שלום בית ראוי שיודחה בשביל נר של הקב"ה והמתעסק בשביל חולה פטור מן המצוה דהא חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה

שם ודקאמר שלמה ושבח אני את המתים שכבר מתו שכשחטאו ישראל במדבר וכו' דבר אחר מנהגו של מלך בשר ודם גוזר גזירה ספק מקיימין אותה כו' דבר אחר כדרב יהודה וכו' המאמר הזה תמוה מאוד א' מה דמייתי ראיה ממשה נגד מלך בשר ודם וגם מה ענין גזירת משה מפי הקב"ה נגד גזירת מלך בשר ודם וגם מה ענין זה למקרא דושבח אני את המתים מן החיים דמשתעי בצדיקים וגם מה שהביא ראייה נגד אברהם ודוד דודאי דוד היה גדול משלמה לכן נראה דבא לתרץ לשון הקרא שקשה מאוד דאמר המתים שכבר מתו בודאי כשהן מתים כבר מתו ובחיים הן חיים ולמה אמר שהן חיים עודנה לזה מביא ראייה ממשה נגד אברהם וכמו שפירש"י שבא להורות שגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן שהרי משה היה הנבחר מכל הנולד עד שהיה ראוי ליתן התורה על ידו יותר מע"י האבות ומ"מ כשהיה משה חי לא הועיל תפלתו רק בזכות אברהם והוא מהטעם דהצדיק אחר שכבר מת חשיב יותר מצדיק החי הן בקדושיו לא יאמין לזה מביא ראיות ממשה ואבות ומה שהביא ראייה מדוד ושלמה להורות דחטאים שנמחלו לבעלי התשובה לא נגמרו והן תלוין ועומדין עד מירוק מיתה כי אם ח"ו יהיה תוהא על הראשונים ועל התשובה שעשה חוזר החטא למקומו ולזה שפיר ראייה מדוד ושלמה דבחיי דוד לא היה יכול להראות לו אות שנמחל לו חטאו כי הבחירה חפשית ופן לא יתקיים בצדקתו כל ימי חייו משא"כ אחר מותו הודיעו לו ששוב אין ספק ומביא עוד ראייה ממלך בשר ודם שידוע שמקיימין גזרותיו בחיים יותר מאחר מיתה ובמשה היה להיפך שבעודו בחיים היו ישראל מהרהרין אחריו עד שאמר כל אחד קינא לאשתו ממשה ואחר מותו לא בא ח"ו שום הרהור והרי מקיימים כל גזרותיו בלי שום הירהור והוא מהטעם שכיון שנחשב יותר להקב"ה אחר מותו שנגמר אמונתו בעיני הקב"ה נחשב גם בעיני הבריות יותר ונתחזק עליו גם לבני אדם וזהו ג"כ כונת הכתוב שמשבח המתים יותר מן החיים תמיד ונותן טעם ע"ז מפני שכבר מתו ונגמר אמונתו בעיני הקב"ה מן החיים מהטעם שהמה חיים עודנה ולא נגמר אמונתן כי הן בקדושי לא יאמין אף שאחר מותו הן חשובין יותר רק מחמת שהן עדיין בחיים ובקדושי לא יאמין והמתים שכבר מתו חשובין יותר

שם ודקאמר שלמה כי לכלב חי הוא טוב וגומר שלח שלמה לבי מדרשא אבא מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים מה אעשה שלחו לו חתוך נבילה והשלך לפני כלבים ואביך הנח עליו ככר או תינוק וטלטלו ולא יפה אמר שלמה וכו' והוא תמוה מאוד דמה ענין להסמיך אליו השני שאלות ועוד וכי לא היה בבית המלך מה ליתן לפני כלבים לחם או שאר מזונות ואדרבה נבילה בחצר המלך מאי עבידתיה לכן נראה דודאי האי שלחו לבי מדרשא הוא דרך מליצה כלומר מה שאמר כי לכלב חי יצא זה מהדין הנשנה בבי מדרשא דבמת אפילו הוא דוד המלך לא הותר לטלטלו בשבת לכבודו אפילו הוא מוטל בבזיון גדול ולצורך כלבים הותר לטלטל מוקצה להשליך נבילה לפניהם כמו שפרש"י בד"ה ולא יפה אמר ע"ש ולא עוד כשצריכין לטלטל מת בשבת עושין אותו תשמיש לככר ותינוק ומעשה של שימוש הרי גוף האדם המת יהיה איזה מי שיהיה אינו חשוב כלל וכל מי שיש בו חיות אפי' הוא בעל חי הגרוע חשוב הוא לפני המקום עד שהותר לטלטל מוקצה עבורם והא דבאמת גוף האדם יקר הערך יהיה גרוע מבעל חי הטעם הוא דבכל בעל חי גלגולם ונצוצות קדושים ובודאי יהיה להם לסוף העלאה דהא אפילו נפש אדונינו דוד היה מובלע בתוך עם טמא עמון ומואב וזה כונת הכתוב כי מי אשר יבוחר מכל החיים יש בטחון כי לכלב חי וגו' כלומר כי מי אשר נבחר להתגלגל באיזה בע"ח שיהיה יש לו בטחון שיתוקן ויעלה מעלה והגוף של אדם הוא להיפך שמבואר בתיקוני זוהר תיקון מ' דכל גופא דלא אשתלם למגנא יהיה: ואל עפר ישוב ואין אדם יכול לידע אי אשתלים גופא או לא ולכך לא הותר לחלל שבת עבורו משא"כ החי יהיה איזה בע"ח שיהיה יש בו גלגולים ונצוצות ולכל יש בטחון כו' ומכ"ש בע"ח שהן אבל צדיקים שקונין קדושה כענין חמורו של ר' פנחס בן יאיר ולזה אמר דכלבים של בית אבא רעבים מותר אף לחתוך נבילה לפניהם אף שהוא מוקצה ודוד אבא מת ואסור לטלטלו אפילו מפני כבודו וע"ז סמך במה שאמר כי לכלב חי וזהו שאמרו בש"ס ע"ז ולא יפה אמר שלמה כי לכלב חי הוא טוב: פרק במה מדליקין

דרחים רבנן הו"ל בנין רבנן וכו'. נראה דהיא מידה כנגד מידה דידוע שאין אהבה כאהבת בן לאב ומשום דהוא רחים רבנן הו"ל בנין רבנן כדי שיאהב לרבנן ולהמוקיר רבנן הו"ל חתני רבנן דחייב אדם בכבוד חמיו ושכרו מידה כנגד מידה שרבנן יכבדוהו ודדחיל מרבנן הוא גופיה צורבא מרבנן דכתיב ויראת מאלקיך את ד' תירא לרבות ת"ח והרי שכרו אתו מידה כנגד מידה כיון שהוא ירא מרבנן הוא צורבא מרבנן כדי שיראו ממנו

שם מעשה באחד שבא לב"ש ואמר גיירני ע"מ שתלמדני כל תורה כולה כשאני עומד על רגל אחד דחפו באמת הבנין שבידו בא לפני הלל א"ל דעלך סני לחברך לא תעביד זהו כל התורה כולה ואידך פירושא הוא זיל גמור והוא תמוה דהיאך יהיה כל תורה תלוי ע"ז וכן נראה שהכונה דב"ש בכל מה שדחה לכ"א באמת הבנין רימז לו כשם שא"א לבנין לחבר אחד לחבירו רק באופן שיהיה שוין בכל אופן בקו המשקלות וכיון שאין אתה רוצה להיות שוה ממש לנו א"א לקבלך וזה בגר הראשון שאינו מאמין תורה שבע"פ גערו בנזיפה ולא דחפו