אמת ליעקב י

באמת הבנין משא"כ בגר שרצה לקבל כל התורה שישימנו כהן גדול ולא רצה להיות שוה מכל וכל ורימז לו באמת הבנין שא"א להתחבר עד שיהיה שוה לגמרי משא"כ הגר שלא רצה לקבל תורה שבע"פ מהפך כל התורה על פיה ולכך גערו בנזיפה וכוונת הגר במה שאמר ע"מ שתלמדני כל התורה כ"ז שאני עומד על רגל אחד כי הרמב"ם כתב כי רגל הוא שם המושאל לסיבה כמו לרגל הילדים לרגל המלאכה וזהו שאמר לו הגר ע"מ שתלמדני כל התורה כ"ז שיעמוד על רגל אחד היינו שיעמוד לו כל התורה על סיבה אחת וטעם אחת שיהיה לו סיבה אחת על כל התורה כולה לאיזה טעם וסיבה משמש תחתיו ואמר לו הלל סיבה של כל התורה הוא המצות שבין אדם למקום הוא שיהיה טוב לך והמצות שבין אדם לחבירו הוא שלא להרע לחבירו וזהו שאמר לו שסיבת כל התורה הוא דעלך סני לחברך וכו' כי מצינו הרבה פעמים שנחסר וא"ו החיבור כמו וכפר אדמתו עמו שמשפטו אדמתו ועמו והרבה כיוצא בזה וזה כוונתו ג"כ כאילו אמר סיבת כל התורה הוא דעלך סני לחברך לא תעביד כלומר שסיבת התורה הוא לעשות שלא יהיה רע לו ולחבירו ואידך פירושא זיל גמור

שם א"ר יצחק לעולם יבקש אדם רחמים קודם שיחלה שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר אמר מר עוקבא מאי קרא כי יפול הנופל ממנו להביא ראיה והוא תמוה א' דלמה לו הטעם דאם יחלה הא אפי' בלאו האי טעמא יש לבקש שלא יחלה ולא יצטרך לרופא ב' דאמר שאם יחלה אומרים לו הבא זכות הא ודאי דלא חשיב קב"ה דעביד דינא בלא דינא ובודאי אם עדיין לא חלה אומרים לו הבא זכות והפטר מדינא ג' למה ליה להביא ראייה דלכאורה א"צ קרא לזה ולזה נקדים מה דאמר בר"ה הכל נדונין בר"ה וגמר דין שלהן נחתם ביוה"כ דברי ר"מ ר"י אומר אדם נידון בכל יום שנאמר ותפקדנו לבקרים ר' נתן אומר אדם נידון בכל שעה שנאמר ולרגעים תבחננו אמר ר"י כמאן מצלינן האידנא אקצירי כמאן כר"י ורבנן הא כתיב ולרגעים תבחננו האי לעיוני בעלמא בתוספות בד"ה כמאן מצלינן וא"ת לרבנן מי לא מצלינן רפאינו וברכת השנים ועוד רבי יהודה דאמר אדם נידון בר"ה הא אמר הנכנס לבקר את החולה אומר המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל ואומר ר"ת דשלא יחלה לא מצלינן אלא לר"י אבל שיתרפא מצלינן לכ"ע דמתי יחלה נגזר מתי יתרפא לא נגזר ואמרינן בנדרים דמריעי היינו רבנן והיינו שלא יחלה ודבריהם נראין קצת דוחק דודאי כשנגזר החולי נגזר בכמות ובאיכות כמו שאמרו חלאים רעים ונאמנים נאמנים בשליחותן ובגזירתן ועוד קשה הא דאמר בש"ס האי לעיוני בעלמא דל"ל לעיין הא בר"ה הכל נסקרין בסקירה אחת והוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות בצפיה אחת ועוד קשה הא בד' חלוקי כפרה שעבר על ל"ת דתשובה תולה להגן מיסורין ויה"כ מכפר מאיזה יסורין הוא תולה אי מיסורין שנגזר ביוה"כ אפילו תשובה אינו מועיל ואי מיסורין על עבירות של אחר יהכ"פ הא אחר יוה"כ לא נגזר כלל ועוד קשה לר"י מה צורך ליום הדין דר"ה הא נידון בכל יום ולכן נראה דיש שני מיני יסורים יסורי עונשין ויסורין של אהבה כמבואר בברכות בהא דאמר ר"י נגעים ובנים אינן יסורין ע"ש בהכותב בשם הרמב"ן שדחק עצמו בטוב יסורין של אהבה וכתב דהבאין על השוגג מחמת שלא נזהר הוי יסורין של אהבה והנלענ"ד דיש שני מיני יסורין א' כענין תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם והיינו שבאין לעוררו בתשובה וזה דומה לאיש שנתעלף ומכין אותו למען יתרפא וישיב רוחו עליו וזה בודאי יסורין של אהבה כיון שבאין על להבא לרפואה ויש ג"כ יסורין עונשין כמלך שמעניש על חוטא שחטא כנגדו עד שלפעמים יש יסורין שאפי' תשובה אין מועיל כמו שאמר עבר על כריתות ומיתת ב"ד תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם (ועיין בפירושי לאיכה אקרא דאני הגבר) וזהו כוונת הש"ס במה דאמרו האי לעיוני בעלמא כי בר"ה וביוה"כ נגזר הדין מהיסורין העונשין וזהו בכלל משפט כמלך שמייסר ועושה משפט למי שחטא כנגדו משא"כ בשאר ימות השנה אין דינן דין משפט העונש כלל כי השי"ת ברחמיו קבע ימים אלו לעשות בהן משפט היותו ימי רצון כמו האב שממתין להעניש להבן עד שתהיה האם ג"כ למען לא תניחו לכעוס הרבה כמו כן ממחין הקב"ה עם דין העונש עד שיהיו ימי רצון משא"כ יסורין הבאין לעוררו בתשובה ולא לעשות דין רק כמו שמכין לאיש שנתעלף נקרא עיוני בעלמא כדרך שהרופא משגיח על איש שלא יחלה ואם רואה שעולה בו איזה אבעבוע חותכו תיכף או אם רואה שאכל אכילה גסה נותן לו תיכף דבר המוריק אותו המאכל וזה א"א להמתין עד יוה"כ כמו שא"א להמתין לאיש שנתעלף רק צריך הכאה לעוררו בתשובה כדי לרפאותו ולפ"ז א"ש גם קושית התוספות דודאי אין שייך תפלות אחרים רק ביסורי עונשין כדרך שהתפלל משה על העונש שרצה הקב"ה להעניש לישראל אבל במה שמייסרין לאיש בכדי להזכירו לשוב הדומה למכין לאיש שנתעלף לא שייך תפילת אחרים עליו כיון שא"א להתפלל רפאינו בלא השיבנו שא"א לרפואה בלא התשובה וכמו שלא שייך לבקש להמכה לאיש שנתעלף שתשיב רוחו עליו שלא להכותו כיון שהכאה הוא לטובתו וגם לא שייך לבקש שהשי"ת יתן לו לב להשיב כי כבר למדנו זה הרב המהרש"א בח"א דלא שייך להתפלל על התשובה רק האדם על עצמו כמאמרם ז"ל הבא לטהר מסייעין אותו ואם אתם פותחין פתח כמחט סדקית אני אפתח לכם כפתחו של אולם אבל האדם על חבירו אין שייך להתפלל בענין תשובה ולפ"ז מקשה הש"ס שפיר כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי דהיינו שיועיל תפלת אחרים באמצע השנה בשלמא מה שמתפללין רפאינו בלשון מדבר בעדו א"ש כמו שמתפללין השיבנו שרבים המתחילין בתשובה מתפללין השיבנו כמו שמתפללין רפאינו משא"כ להתפלל על אחרים ודאי לא מצלינן באמצע השנה מטעם הנ"ל רק אליבא דר"י וזהו ג"כ הכוונה במה שאמרו תשובה תולה מהיסורין ויוה"כ מכפר היינו שתשובה מגין מהיסורין שאלולי התשובה היה בא עליו יסורין כדי. לעוררו בתשובה משא"כ יסורי עונשים אין נדונים רק בר"ה ויוה"כ לרבנן ולר"י אפילו יסורי עונשים בכל יום והקושיא שקשה דא"כ מה תוספת יש לר"ה משאר ימים וקרא כתיב בר"ה כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב נראה דהנה בר"ה אמרינן וכל העולם יעברון לפניו כבני מרון מאי כבני מרון כבני אימרנא (פי' כבשים שמונין אותן לעשרן) ר"ל אמר כמעלות בית חורון (כשהדרך קצר ואין שנים יכולין לצאת) ר"י אמר שמואל כחיילות של בית דוד (כך היו מונין אותן זה אחר זה בצאתם למלחמה) שאין לזה פי' מה ענין שלשה משלים אלו ולתרץ נראה דהנה הצדיקים אינן ביחד למשפט עם הרשעים כדכתיב ע"כ לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים כי יודע ה' דרך צדיקים פי' ידיעה הוא לשון חבה וקורבה כמו מודע לאישה ובודאי הצדיקים נידונין תחלה והנה הרמב"ם כתב דבתחלה נדונין כ"א בפרטות. ואח"כ נדונין כל העיר ואח"כ כל המדינה והעולם ולזה רמזו אלו המשלים דמתחלה כשבוררין הצדיקים מן הרשעים ליתן להם שכר ונידונים לחיים כשמעבירין בני העולם מעבירין אחד אחד בלי שום דין על רשעתו עד שמגיע לצדיק ליתן לו שכרו ולזה המשילו כמו שמעבירים את הצאן עד שמגיע להעשירי יהיה קודש וה"נ מעבירין על אנשי עולם עד שמגיע לאיש צדיק ופוסקים לו שכרו ואח"כ חוזרין ומונין כל רשע ורשע לדונו בפרטות ואין דנין שנים כאחד דק דנין כל אחד ואחד בכדי שלא יזיק חרון אף של אחד לשני וממשיל לזה כמעביר שורים א' א' בבית חורון שלא ירדוף אחד את חבירו ואח"כ כשדנין את הכלל בדברים הנוגע לכלל וכל המשותפין להחטאים במה שאחד יש לו עונש גם על עון חבירו כגון שלא הוכיחו או מחמת שהגביר כח הטומאה ועי"ז גרם חטא לחבירו נשקלין ביחד ומי שאין לו שום שותפות בחטא של חבירו אינו נשקל ביחד ונשקלין חבורות חבורות ממשיל לחיילות של בית דוד שכל חיל וחיל משגר בפני עצמו מה שצריכין לעשות להם ולפ"ז א"ש דאף ר"י לא אמר נידון בכל יום רק על האדם שאין נידון בפרטות אבל הדין של ציבור שנשקלין הכל ביחד היאך להתנהג העולם בכלל הן לדבר רע ח"ו הן לטוב שצריך לכלל העולם זה לא נדון רק בראש השנה ולפ"ז א"ש הא דלעולם יבקש אדם רחמים שלא יחלה והיינו אפילו לרבנן דלא מצלינן רחמי אמריעי ואקצירי אבל הוא על עצמו יכול לבקש תמיד כיון שהוא מתעורר בעצמו לבקש מטו מהקב"ה אז הקב"ה עוזרו ואין הקב"ה צריך שוב לייסרו לעוררו לתשובה כיון שהוא מתעורר בעצמו וע"ז אמר שאם יחלה אומרים לו הבא זכות והפטר קמ"ל בזה לעוררו לבקשת רחמים על התשובה לעולם שלא יחלה כלומר שאם יתעלם מלשוב יחלה והקב"ה אפי' בלא גז"ד של ר"ה כיון שאם יחלה אינו לעונש רק שאומרים לו הבא זכות כלומר לעשות תשובה

שם בעון גזל וביטול תרומות ומעשרות כו' ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו נראה פירושו דהאי קרא דמבואר בר"ה דף י"ג הרי שהיו ישראל צדיקים גמורים בר"ה ופסקו להם גשמים מרובים לסוף סרחו הקב"ה מורידם שלא בזמנם ועל הארץ שאינה צריכה ופרש"י דהיינו במדבר וזה פי' הכתוב ציה דהיינו מדבר גם חום דהיינו ימות החמה יגזלו מימי שלג כלומר שהמדבר וימות החמה גוזלין המימי שלג שהיה ראוין לירד בימות הגשמים הטעם לזה שאול חטאו ושאול הוא לשון בקשה כלומר שמעיקרא בקשו על הגשמים בראש השנה ופסקו להם גשמים ואחר כך חטאו ולכך מורידם הקדוש ברוך הוא במדבר ובימות החמה

שם זונות מפרכסות זא"ז ת"ח לא כ"ש וצריך להבין המשל הזה נראה דהנה כל זונה ודאי מתאוה שילכו כל הזונים אחריה ויתמלא תאוותה הן מהזנות הן בממון שיפסקו לה כולם ומ"מ מפרכסות זא"ז בחשבם כי ע"י הרבות הזנות בעולם יתרבה תאות הזנות בעולם וא"כ מכ"ש ת"ח שראוי שיפרכסו זא"ז למען הרבות חמדת התורה והיראה בעולם וק"ו טוב הוא דאם כוחות הטומאה מתאווין להרבות טומאה בעולם כ"ש שכוחות הקדושה יהיו מתאווין להרבות קדושה בעולם

פרק במה בהמה תחןו זכות אבות כו' הקשה המהרש"א דהיאך שייך לומר על הרשעים תחון זכות אבות ונראה דהנה הרמב"ם כתב שעונש הגדול הוא הסתרת השגחה דכשהקב"ה בעצמו מייסר