אמת ליעקב ה

הרי מצא ובאם חס ושלום לאו הרי מוצא ולפי זה יש לכווין מה שכתוב בעין יעקב פרק שני לישרי לן מר ווי לן דמיתנן דלכאורה קשה דהא מצוה לשמח חתן וכלה ובזה אין שמחה ולפי הנזכר לעיל אתי שפיר דמצות השמחה היא רק לכבות עונש עולם הזה ולהגדיל המצוה ולשמחו בהמצוה שעושה ולזה שפיר אמר בכפל ווי לן דמיתנן ווי לן דמיתנן דאמר שההולך בתאוות לבו להרבות בתשמיש מביא מיתה טבעיית כמו שכתב הרמב"ם ומיתת עולם הבא כי יבא אל האיסור ולכך אמרו הם אי תורה דבטלו מינן היינו ממיתה טבעית ודמגני עלן מעונש עולם הבא ואם כן כל נושא אשה נכנס בסכנה עצומה כיון שבדבר שיש בו תאות החומריות גדולת הערך עד שהמשילו ואמרו שהוא אחד מששים בגן עדן מחויב האדם שיתבטל תאותו עד שיהיו כאילו כפאו שד ושיהיה רק כוונתו לשם שמים וזה הוא מגדולי הנסיונות ולזה מצוה על כל העומדים שם לשמחו לדבר מצוה ולהודיע לו כמה הוא זוכה על ידי זה ושגם אברהם אבינו עליו השלום לא הגיע למעלת רק טוב הצפון עד שהיה לו בנים וזה אומרים קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו שיהיה קולם רק בהודיה לד' ושמחת ד' יהיה על ראשם אבל אלו שמשמחים בדברים המהבילים עליהם נאמר ותהי עונותם על עצמותם

שם מנין שהקדוש ברוך הוא מתפלל פירוש שרצונו ותאותו שיהיה כך שיגרמו מעשיהם של ישראל שיכבוש רחמיו את כעסו וכאילו מתפלל שיהא כך וכינו לדבר זה כביכול שמתפלל ואמר הלואי שיהא כך

שם לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך וכו' שהרי דניאל דברכיה דריוש וכו' נראה דלעולם בעינן שמלאך רע יענה אמן כמו שרצה הקדוש ברוך הוא שבלעם יברך ישראל וכן עשו שיסכים בברכת יצחק ליעקב: שם ביקש שלא תשרה שכינה על אומות העולם וכו' כבר פירשתי בדבור המתחיל מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין עיין שם היטב

שם ומי איכא ריתחא קמי קודשא ברוך הוא אין דכתיב ואל זועם בכל יום עיין שם הקושיא בהכותב ונראה לי לפרש דהנה הרמב"ם כתב דכשהקדוש ברוך הוא עושה פעולה דומה לפעולה הבאה מאתנו על ידי כעס נאמר עליו (שהוא) דרך השאלה שהוא כועס דרך משל כשמעניש עוברי רצונו וכשאדם מעניש לחבירו מענשו על ידי כעס הושאל גם כן שם הכעס לבורא יתעלה מכל חסרון עילוי רב ובהקדם גם כן מה שאמרו הובא ברש"י במגילת איכה בפסוק מאתו לא תצא הרעות והטוב כי מעצמו יבוא הרע לעושי רע פירוש כי כן הטביע הבורא יתעלה בהמזלות שיתנהגו בטוב וההפוך בהפוכו כמו שהטביע בהארץ כח ההצמחה על ידי זריעה כן הטביע בהן שיתנהגו אחר רוב העולם ובשלשה ראשונות שמלכי מזרח ומערב משתחוין לחמה באותו פעם מתנהגין המזלות לרע על העולם הושאל עליו לומר שהוא כועס באותה שעה תמיד אך לא הוי אלא רגע אחד כי כן הטביע בהן על ידי ידיעתו הקדומה

שם אמר לפניו רבונו של עולם מפני מה יש צדיק ורע לו ויש צדיק וטוב לו אמר ליה צדיק בן צדיק צדיק וטוב לו צדיק בן רשע צדיק ורע לו וכו' והכי קאמר לו צדיק וטוב לו צדיק גמור וכו' תמוה על תירוץ ראשון דמצינן שני אחים שניהם צדיקים או רשעים ולאחד טוב ולא רע ועל תירוץ השני קשה דהא בש"ס אמרו דרבה ורב חסדא תרווייהו בצדיקים גמורים הוי בי רב חסדא שיתין הילולי בי רבה שיתין חכלי וכו' ונראה דהנה הא דאמרו בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא על זה עמדו המפרשים דהא סותר אמונת השגחה דכתיב והיה אם שמוע תשמע וכו' ונתתי מטר ארצכם ואספת דגנך וגו': ולפי עניות דעתי נראה ביישובו דודאי יש מזל לכל אדם אמנם באם נולד במזל טוב ונתחייב עונש נשתדד המזל לרע אבל אם נולד במזל רע לא נשתדד המזל ליחיד לשנותו לטוב בשביל מעשיו וראייה מר' אלעזר בן פדת שאמר לו הקדוש ברוך הוא ניחא לך דאחריב עלמא אולי תיברא בשעתא דמזוני וזהו כוונתם לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא שהזכות אינו גורם לשדד המזל בשביל יחיד כי אם בשביל רבים וכן בשביל שהוא שורש כל ישראל וכרבים דמי כמו שכתב הרשב"א והטעם בהא דמשדדו בשביל עונש ולא בשביל זכות הוא רק לרוב חסדיו יתברך ליתן העונש לרשעים בעולם הזה לנקותן מעונשי עולם הבא מה שאין כן לטוב לא נשתדד המזל שלא ינוכה להן שכרן לעולם הבא כי יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל איי העולם הזה ולזה היה על כרחך שאלת משה בשני צדיקים או בשני רשעים שנולדו במזל אחד ונשתדד המזל לזה ולזה השיב לו הקדוש ברוך הוא שלפעמים מועיל לאחד זכות אבות בעולם הזה כי בעולם הבא אברהם לא יציל לישמעאל ויצחק לא יציל לעשו ואינו מועיל זכות אבות רק בעולם הזה ובשני צדיקים שנולדו במזל טוב ולא נשתדד לרע השיב לו שזה צדיק בן רשע ועון אבותיו גרם לו והוקשה לו מקרא דבנים לא יומתו על אבות ולזה השיב לו צדיק שאינו גמור כלומר שבודאי עשה איזו חטא קל והוצרך להענישו בעולם הזה כדי לנקותו בעולם הבא ור"מ ס"ל דאין להקשות כלל דוש עיתים רצויים לפניו לשדד המזל אף שלא על ידי זכות ואף ליחיד כדכתיב וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם אף על פי' שאינו הגון ואינו כדאי

שם כשרציתי לא רצית וכו' לכאורה קשה דכי משום דירא מהביט אל ד' נענש לכן נראה בכוונתם דהנה משה היה שכלו זך והיה מוכן מיום הוולדו להשיג בשכלו וכל מי שמאמין יותר בהשגה הולך ממדרגה למדרגה ובכל יום מתחדד שכלו כי ההשגות הן בבלתי תכלית והנה משה ודאי לא ביקש השגות עצמות הבורא כי זה מהנמנעות כמאמר אי לא ידעתיו הייתיו רק שהרמב"ם פרק ל"ח במורה נבוכים שם חלק א' כתב במה שתרגם אונקלוס ופני לא יראו ודקדמי לא יתחזון שרימז שיש נמצאות עצומות אי אפשר לאדם להשיגם עיין שם ואם היה מתחיל להשיג היה מגיע בסופו אף להשגות הנמצאות עצומות ומחמת שהיה ירא מקודם להעמיק בהשגות העיוניות עד לבסוף ממילא נתמעט ההשגה וזהו שאמר כשרציתי לא רצית וממילא לא תוכל לראות פני ומעתה כי לא יראני שום אדם וחי דכיון דמשה לא בא להשגה זו שוב אי אפשר לשום אדם להשיגה

שם לא היה אדם שקראו להקדוש ברוך הוא אדון עד שבא אברהם וקראו אדון שנאמר ויאמר ד' אלקים במה אדע הקשו בתוספות אמאי לא מייתי קראי אדני אלקים מה תתן לי ועוד הקשה הרשב"א עיין שם ולפי עניות דעתי נראה דהנה מלבד מה שמורה שם אדני על האדנות מורה גם כן על הדין שנותן לרשע כרשעתו ואותו ואותו הדין שנותן הקדוש ברוך הוא בעצמו לרפואה יחשב וחייב לברך כמו על הטובה ולפעמים עושה דין יסורין בשביל מתנות טובות שרוצה ליתן והמה רחמים גדולים ולזה ההיכל של שם הוי"ה הוא אדני ואף שאין לנו רשות לקרות השם ככתבו קורין אותו בשם אדנ"י ודבר זה שיהיה קורין לשם הוי"ה שהוא רחמים בשם אדני שהשריש שהיסורין הן טובה לפעמים לא למדנו אלא מאברהם שבשעת הבטחת ירושת ארץ ישראל שהוא רחמים גמורים אמר ד' אלקים במה אדע כי אירשנו ועיין בפירושי להגדה דאדע הוא מלשון יסורין כדכתיב ויודע בם אנשי סכות והיינו שהיה יודע שמתנה טובה כזו דהיינו ירושת ארץ ישראל אי אפשר בלא יסורין כמאמרם שלשה מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל ולא נתנן אלא על ידי יסורין וחשיב ארץ ישראל ולכך כינה אז בשעת הבטחת ירושת ארץ ישראל שהיה נראה ודאי כזקן מלא רחמים ביקש במה אייסר והשיב לו הקב"ה שיעבוד מלכיות הרי שנתן היכל למידת הרחמים שם אדני וביקש בשם זה יסורין. וזה שאמרו אף דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם כלומר שהפירוש הכתוב הוא והאר פניך על מקדשך השמם למען אדני כלומר שהמקדש נעשה שמם למען שהוא אדני שברחמיו עשה דין במקדש ושממו שברחמיו שפך חמתו על עצים ואבנים ולמען אדני מוסב על מקדשך השמם ומחמת שיתן שבח והודיה על היסורין לשם אדנ"י והא דקאמר למען אברהם הוא מליצה מחמת שאברהם היה ראשון שהכיר את זה

שם ראובן אמרה לאה ראו מה בין בני לבן חמי והוא תמוה הרבה א' היאך שייך לבקש הפרש כזה שמבקש הבדל בין ראובן לעשו וכי לא מצא רק הבדל זה בין ראובן לעשו רק מה שלא קינא ליוסף הא ראובן צדיק גמור היה ועשו רשע גמור היה שעבר על עכו"ם וגילוי עריות ושפיכות דמים וכל תועבת ד' עשה ב' ולמה עשתה הבדל זה דוקא בינו לבין עשו ולא בין כל גוי הארץ שהיו כולן רשעים וזה צדיק ג' שאמרה בני שעל כרחך שקלתיה בכורחיהו אפילו הכי לא אקני ביה ביוסף דכתיב וישמע ראובן ויצילהו מידם הא כשראובן הצילו עדיין לא ניטל הבכורה ממנו ד' הא בשם ראובן לא נזכר רק אלו השני תיבות ראו בין ויתר הדרוש לא נזכר ק נראה דעיקר קריאתו השם לא הוה רק זה ראובן לומר כי לאה היתה יריאה שלא יהיה כמו באברהם ויצחק אשר נולדו להם ישמעאל ועשו מזרע רע ולכך היה ישמעאל ראשון ועשו גם כן ראשון והיתה לאה גם כן יריאה מזה כי אולי רחל היא עקרת הבית ותוליד צדיקים וממנה תצא הזרע רע קודם. והנה הרע ניכר תיכף בהוולדו כמו בעשו שהיה ניכר תיכף ברשעתו כדכתיב ויקראו את שמו עשו שכל העולם קראוהו שמו כך תיכף ובעודה אפילו מעוברת היתה הכירה רבקה שיש רשע במעיה והצדיק ניכר בהוולדו כמו שנאמר במשה כשנולד נתמלא הבית כולה אורה ולזה כשנולד ממנה ראובן שמחה ואמרה ראו בין כלומר אין זה כבן חמי דהיינו שניצלת מהפחד שהיתה שלא יהיה חס ושלום כבן חמי שעדיין יש זוהמא חס ושלום ביעקב וממילא לא יוחשב לזרע ליעקב חס ושלום כמו שעשו לא נחשב זרע יצחק ועכשיו שהיה ניכר שנולד צדיק שמחה ואמרה ראו בן שהוא צדיק והוא בן ליעקב והיא שאמרה חז"ל שיראה שלא תפול בגורלו של עשו היינו שממנה לא תצא חס ושלום זרע רע כמו שיצא מיצחק והא דמה בין בני לבן חמי סתמא דש"ס אומרת כן דרך מליצה אומרה ובא ליישב שלא תקשה על צדקת ד' מהא דעשו דמשמע דאי לא זבניה יצחק יכול ליטול מעשו בכורתו מפני חטאו ואחר כך כשמכר הבכורה נטל ממנו אפילו חלק פשיטותו ולא נשאר עליו שום בן וזרע ליצחק כלל וראובן ניטלה ממנו בעל כרחה ועל כרחך שהיה חטאו גדול כל כך עד שהיה ראוים ליטול הבכורה