אמת ליעקב ד

תורה ומצות נתעצב ונעשה שכל נבדל ובעודו רק כח והכנה לבד אינו מושגח בשביל עצמו כי ההשגחה דבק בהשגה כמו שכתב הרמב"ם שם ואינו מושגח רק בשביל האב כמו בשורו וחמורו של האדם וכן כתב הרמב"ם להדיא כנ"ל ולענין מה שהקשו בתוספות בדבור המתחיל והא אמר ר' יוחנן דהא מצינו כמה צדיקים דלא הוי להו בנים וכו' נראה לתרץ דוקא במי שאין לו בנים מצד עונש כענין שאמרו לא זכו להבנות ממנו ומצד מזלו הוי ראוי לבנים רק שנשתדד מזלו מצד ההשגחה קאמר הש"ס אבל אם מצד מולו אינו ראוי לבנים ואין לו זכות גדול כאברהם אבינו עליו השלום שנשתדד בעבורו המזל וזה מצוי לכמה צדיקים

שם רבי יוחנן עאל לגבי ר"א דהוי קא חלש חזא דהוה קא גני בבית אפל וכו' המאמר הזה תמוה מאוד א' דאין סברא כלל מחמת גלוי הזרוע יפול נהורא ב' דאין שייכות לבכות על השופרא דבלי בעפרא ונראה לפי עניות דעתי לפרש דחזיא דהוי קא גני בבית אפל היינו שהיה חלש מאוד שלפי חולשתו היה נראה לו שודאי מיתתו וקבורתו לא יאחר ומקום הקבורה מכנה לבית אפל אזיל גליא לדרעא ונפל נהורא פירוש כי הצדיקים באים בכח מעשיהם כמו שאמר הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה והצדיק מבטלו והפייטן יסד כי הם בזרוע באו עדיך וזהו כוונתן כאן שגליא לדרעא ונפל נהורא כלומר שגילה כוחו בתפלתו כענין חבקוק שעג עוגה ועמד בתוכה ואמר איני זו. מכאן ובכח מעשיו ותפלתו נפל נהורא דהיינו שהתחיל לשוב לאיתנו

שם אי משום מזוני פירוש מחמת שאתה רואה גודל עניותך חושב אתה כי רבו עונותיך אל תחשוב כך כי הוא רק משום שאין אדם זוכה וכו'

שם על האי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא. פירוש דהנה בזוהר פרשת האזינו ובתיקונים תיקון מ' כשאדם נתגלגל בעת התחית המתים מה יהא בגופו ולפי תירוצו מוכח דאותו הגוף שלא נשתלם לא יקום ולזה רבי אלעזר ורבי יוחנן שלא זכו לבנים ואף דהיו לו בנים ומתו ר' יוחנן סבירא ליה ביבמות דף ס"ב שלא קיים פריה ורביה והיה יראים מגלגול וממילא לא יקום הגוף אשר כל ימיו בתורה ובמצות ואין שופרא גדול חזה יבלה בעפר ולא יקום ולכך בכו תרווייהו ובאמת ודאי דצדיקים כאלה לא הוצרכו להתגלגל שרבוי עסקם בתורה ובמצות פטרם כמו בן עזאי שאמר נפשי חשקה בתורה רק מכח ענותנותם חששו שמא יגרום החטא ולכך בכו

שם בתר גנבא גנוב וטעמא טעים. אף שוודאי רב הונא אמר האמת מכל מקום אסור לסמוך על עצמו אף שהדין ברור לו אם לא על פי בית דין שהאדם חייב לחשוד עצמו כי אין אדם רואה חוב לעצמו ואף דקיימא לן עביד איניש דינא לנפשיה היינו לתפוס ולילך לבית דין והם יזכו ויחייבו ועיין בספרי נתיבות משפט סימן ד' עיין שם

שם מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין וכו' פירוש כי אנחנו המניחין תפילין בארבעה פרשיות נגד הלב ונגד המוח היות שאלו הד' פרשיות הם עיקרים לתורה ובלעדם יפול התורה בכלל כי בפרשת שמע נזכר אמונת אלקות ואחדותו הפשוט ופרשת (שמע) והיה אם שמע קבלת עול של כל המצות והתורה והוא בכלל אמונת תורה מן השמים ופרשת קדש הוא זכרון יציאת מצרים אשר כל המצות הם זכרון ליציאת מצרים כי אז קנה אותנו לעבדים לו יתברך ונשתעבדנו לשמור חוקיו וגם גאולת מצרים היא סיבה לכל הגאולות כמו שכתבתי בפירושים להגדה בפיסקא דעבדים היינו והוא אמונת כי חלק ה' עמו' ובפרשת והיה כי יביאך הוא מה שמשה הזכיר לישראל הריגת בכורים כי בזה הכירו ישראל כי הקדוש ברוך הוא משגיח עליהם בלי שום אמצעי כי הכאת בכורים לא היה על ידי שליח רק הקדוש ב"ה בכבודו ובעצמו כי הוא המבחין בין טיפה וכשאינו מאמין בזה חשוב כעובד עבודה זרה שזהו עבודה זרה של דור אנוש שנתנו כבוד לאמצעים כמו שכתב המהרש"א ולכך אנחנו קושרים הארבעה פרשיות נגד הלב והמוח כלומר שאינן סרים ממוחנו ומלבנו העיקרים הנזכר לעיל שהן עיקרים להתורה כולה כי בלעדם יפול התורה בכלל ולזה אמרו חז"ל מנין שהקדוש ברוך הוא מניח תפילין כלומר מנין שחביבותו של ישראל קשורה במחשבתו תמיד ומשים אותנו כחותם על לבו להשגיח עלינו להחזיק אותנו באמונתנו ושיהיה אמונת אלקות וכל האמונות הנ"ל לא יסורו מלבנו בכדי לשמור מצותיו וחוקיו וממילא דהתפילין שאנו מניחין כאילו הוא הוא המניח כמו שאמרו יצרו של אדם מתגבר ומתחדש עליו בכל יום ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו לא היה יכול לו נמצא התפילין שאנו מניחין להורות שהאמונות הנ"ל קשורה על לבנו והקדוש ברוך הוא הוא הוא שקושר אותם על לבנו כי הוא המחזיק אמונתנו בו יתברך בלבנו כמו שכתוב לא ירפך היינו שלא יתן לך רפיון ולומד מקרא בנשבע ד' בימינו ובזרוע וענין שבועה כבר פירשתי שהוא דבר שאי אפשר להשתנות:

והיינו שימינו שהוא התורה וזרוע הפשוטה היינו ההשגחה להיטיב עמנו בזרוע נגד המקטריגים על ישראל יהיה קיים לנצח ולזה מביא ראיה מהכתובים המעידים על זה וזהו שאחר כתפילין דמרי עלמא מה כתיב כלומר איזה ראייה יש מהכתוב בתורה שהוא העוזר והמחזיק בלבנו אמונות הללו וזהו שמביא הכתוב כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים ומוכח מקרא זה שהקדוש ברוך הוא מבטיח להכלל ישראל כי לא תשכח מפי זרעו ולעולם לא ימצא גוי גדול כזה אשר לו אלקים קרובים ואשר לו חוקים ומשפטים וגם מה שאמרו שכתוב בפרשה שניה אשרך ישראל עם נושע בד' וזהו הבטחה שניה שאנחנו לא נושענו רק בשם ד' ולא על ידי אמצעי ואנחנו חקוקים על לבו לקיים אותנו באמונה זו שישראל יהיו רק לעם נושע בה' וכשאנחנו חוטאים והננו בגלות חקוק על לבו זמן הגאולה וגאולת מצרים סיבה לזה כמו שכתבתי בפירושי, על ההגדה בפיסקא דעבדים היינו ועיין באלשיך בפירוש הכתוב דאו הנסה אלקים דמגאולת מצרים איכא הוכחה על גאולה העתידה דאטו הניסים והנפלאות לא היו רק בתורת ניסיון אצל השם יתברך ומלבד הטובות האלה ביקש משה שלא ישרה השכינה על עכו"ם רק עלינו והנה ודאי אין הבקשה על בלתי ראוים וגם על הראוים לא שייך לבקש שלא יעשה השם יתברך מה שראוי להם רק ענין הבקשה הוא דדרך משל הוא אם החמה בתוקפה אין הכוכבים נראין כלל וכיון שהקב"ה מסייע ליראיו שיהיו מוכנם הרבה מאוד ממילא אחרים אינם נראים כלל וזהו שאמר הכתוב ולתתך עליון והנה ידוע שיש מידות אשר לכל אחת יש פעולה מיוחדת ולכך חילקן בדרך מליצה לד' בתים ומידה אחרונה הנקרא זרוע הוא כלולה מכולן ולכך סיים ואמר וכולן כתובין באדרעי'

שם כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וכו' עיין מפרשים ואפשר לומר דכל שמזמין מקום לתפילה ומתפלל שם נתקדש אותו מקום כמו בית הכנסת וכיון שנתקדש שורה קדושה במקום ההוא ולכך כשמתפלל במקום קדוש ששורה בו השכינה קונה קדושה ויראה שראוי להקרא בשם חסיד ועניו וזהו דוקא שמתפלל שם בכוונה רצוייה אבל שלא בכוונה על זה נאמר למה לכם רמוס חצרו

שם אמר רבי חלבו לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה כולם תמהו על זה מאי טעמא לא אמר משום דאבות תקנום ונראה דהנה המתפלספים מבני עמינו הקשו בענינא דתפלה הא אין שום שינוי רצון בבורא יתברך שמו והיאך שייך לשון תפלה ותירצו דהתפילה אינו רק כדי שיתברר בשכלו כי הוא בכל דבר מושל וברשותו יתברך שמו הכל ואז יגיע אליו היראה וההכנעה והובא וה בספר שבילי אמונה ובאמת חס ושלום לומר כן רק האמת שהתפילה פועלת הרצון יתברך ואין בזה קושיא השינוי רצון כי כמו שאין משיגים מהותו כן אין משיגים רצונו ודעתו וכמו שאין משיגים הידיעה והבחירה והידיעה משארת אפשרות הבחירה כמו שכתב כל זה הרמב"ם כן אנחנו אין משיגים היאך מרצין אותו בתפלה והיאך מהפכין מידת הדין למדת הרחמים על ידי תשובה שמאתמול היה מידת הדין עליו ובתשובה נתהפך שהרי הבחירה חפשית. ולפי זה נאמר גם כן שיש עיתות רצוים על זה מה שאין כן אם נאמר כבעל שבילי אמונה אין שייכות בזה לומר כלל עת רצון ולזה אמר שיהא זהיר בתפילת המנחה להורות לנו זה השורש שזמן התפלה גם כן גורם רבוי שהרי אליהו לא נענה אלא בזמן זה ורבי נתן סבר שגם בתפלת ערבית היות בזמן ההוא מידת הדין גובר ולכך יזהר להתפלל בזמן ההוא להפכו מה שאין כן מהאבות לא מוכח שיהא הזמן גורם גם כן הרצוי וכיון שמוכח שהזמן גורם רבוי מכל שכן שגוף התפילה גורם רצוי ודלא כדעת השבילי אמונה וענין אמרו יהא זהיר בתפלת המנחה ענינו תפלת צרכיו שאינו תפלת צבור כי תפלת צבור אינו צריך לעת רצון

שם כל הנהנה מסעודת חתן ואינו משמחו וכו' הנה תמהני מה טיבה של מצוה זו כיון דאנן מבקשין כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלמא דאין שמחה גדולה משמחת חתן על כלה ומה מצוה הוא לשמוח לב שמח לשמח לב עגומי נפש יש להיות מצוה ולא לשמח לב שמח ומה שנראה לי בזה בהקדים מה דאמרו לקמן במערבא אמרו ליה הכי מצא או מוצא מצא דכתיב מצא אשה מצא טוב או מוצא דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה ולכאורה יקשה היאך שייכות לשאלה זו בשעת נישואין שאין ידוע לו עדיין טבעה ואיכותה ובודאי טובה היא בעיניו כיון שנשאה עכשיו ונראה דהנה יש לראות גודל מעלת הנושא אשה בת בנים דאי אפשר לבא לגודל שכר המקווה לבלתי ב"ת כי אם ביש לו בנים דהא חזינן דאברהם שהיה צדיק שאין כמותו ובאמרו אליו יתברך שמו שכרך הרבה מאוד השיב מה תתן לי ואנכי הולך ערירי ואם אברהם אמר כך אנן מה נענה אבתריה וזה מעלות הנושא אשה לשם שמים ועל זה ודאי יש לשמוח כשמחת בית השואבה כי בזה זוכה לרב טוב הצפון אשר עין לא ראתה ועל זה ודאי נאמר מצא אשה מצא טוב אמנם בהיפוך הנושא אשה כדי למלאות תאוותו ומשביע עצמו בתאוות היצר הרע ואין מחשבתו רק לזה אז מן תאוות ההיתר יסיתנו אל האיסור כי כך דרכו של היצר הרע כשממלא תאוותו מן ההיתר ואחר כך כשלא יהיה לו מזומן ההיתר מביאו אל האיסור ועל זה ודאי נאמר ומוצא אני מר ממות את האשה וכל המקרא וזה הגדת בני מערבא שמודיעין לו שבאשה יש מצא או מוצא שכוונתו לשם שמים