אמת ליעקב ג

ד' כל מעשיך כי אז נאמר ואשפוך רוחי על כל בשר אמן ב"ב וכיון שנאמר על גאולה העתידה שלא יהא נפילה אחריה לכך לא נאמר נו"ן לרמז שלא יהיה אחר גאולה זו שום תפלה הנאמר בנו"ן

שם במערבא מתני לה הכי נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל וכו'. לכאורה קשה דאם כן מאי קאמר מקודם לזה הנה אנכי נושא אליכם קינה והנה רש"י פירש נתן לנו רשות לדרוש בפסוק אף בפירוש אחר ממה שדרשו חז"ל מקרא כפטיש יפוצץ סלע עיין שם ולזה נראה לי לפרש הכתוב שהוא על דרך שאמר [ירמיה ג] כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והכוונה הוא דהנה במדרש חזית אמרו משל למטרוניא שבשעת אירוסין כתב לה מתנה מועטת ובשעת נשואין מתנות מרובות כן הישראל בשעת נתינת התורה לא היה רק בבחינת ארוסה כדכתיב [הושע א] וארשתיך לי לעולם והגאולה העתידה יהיה הנשואין כדכתיב [ישעיה] הנה בועליך עושיך ד' עד כאן המדרש בשינוי לשון קצת ולכך נקראין הישראל עכשיו בתולת ישראל שהן עדיין בבחינת אירוסין שלא נבעלה מה שאין כן בגאולה העתידה דכתיב כי בועליך עושיך ד' שאז תקרא בעולה כמאמר המדרש שאז תהיה בבחינת נישואין בבעלה שיתייחד החלק בכל וכן כתוב [בישעיה סב] ולך יקרא בעולה וארצך תבעל וארצך היינו כנסת ישראל כי הכנסת ישראל נקראו ארץ כדכתיב ואתם תהיו לי ארץ חפץ [מלאכי ג] ואמר [ישעיה שם] לך יקרא חפצי בה והיינו גם כן פירוש הפסוק דלמעלה וארצך היינו כנסת ישראל והרי מוכח מדבריו שבעת הגאולה שיקיים ובעלתי כתיב ולקחתי אחד מעיר וכו' וכן הוא גם כן מאמר עמוס הנביא ונשא אליכם קינה וגומר נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל כלומר בעת הנפילה שיהיה סמוך להגאולה למען אשר לא יקום עליו עוד שם בתולת ישראל רק להיות נקראת בשם בעולה כדכתיב ולארצך יקרא בעולה ולא תוסיף עוד לקום בשם בתולת ישראל אז תהיה הנפילה גדולה עד שהעיר היוצאת אלף תשאר מאה והיוצאת מאה תשאר עשרה והשאר או ישתמדו או יכלו ואתי שפיר מה שאמר מקודם לשון קינה ומסיים כי בה אמר ד' דרשוני וחיו כי לא יכלו רק רשעים ולא הצדיקים

שם לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע אי אזיל מוטב וכו' והנה לשון הרגזה קשה ועוד שהיה לו להזכיר תקנה אחרונה תיכף להזכיר לו יום המיתה ורבוי תקנות אלו למה ונראה דכוונתם על דרך שאמרו אל יאמר אדם אי אפשר בבשר חזיר אלא אפשי ומה אעשה וכו' וזה ענין הרגזה שבבוא עבירה לידו יראה פני הטוב שבתוכה וידחהו בגזירת השם יתברך וזהו ההרגזה שאף על פי שהוא טוב מכל מקום לא אעשה מצד הגזירה ולזה לא צוה לזכור יום המיתה מיד שיתבטל ממנו תיכף כוחות התאוה כי אדרבה טוב הוא שבחוזק תאוותו לא יעשה מצד גזירת השם יתברך ומה שהזכיר תקנתא דתורה ותקנתא דקריאת שמע: נראה דידוע מה שכתוב בספר המורה דיצר הרע הוא הכח הבשריי המתאוה שבאדם ואמנם מפשט דברי רז"ל משמע שמלאך מיוחד וקבוע לזה ונראה דאלו ואלו דברי אלקים חיים שיש מלאכים רעים הבאים לעורר כח התאווה ולהוסיף תאווה על תאוותו ולזה אמר בראשונה שיעסוק בתורה המתשת כח החומר ואי לא אזיל אז בוודאי הוא מן המלאך המיוחד לזה ולזה צריך קריאת שמע כי קריאת שמע מגרש המזיקין ולכל אחד צריך תקנה אחרת דלא מהני תקנה אחת לתרוויוהו ואי לא אפשר בשום פנים מחמת התגברות שלו אז יזכיר לו יום המיתה ומתוך כך יתבטלו ממנו כל התאוות

שם מידת בשר ודם וכו' והקדוש ברוך הוא נתן תורה לישראל וכו' לכאורה הדמיון אינו שוה דכשמוכר חפץ או נותן חפץ לחבירו לא נשאר אצל המוכר מה שאין כן נתינת התורה דמי לתלמוד תורה שכאשר מקבל ממנו התלמוד ממנו שמח ונראה הכוונה שידוע ששכל בני אדם לואה מהשיג הדברים על אמיתתן וכמו שכתב הר"ן בדרשותיו והקדוש ברוך הוא מסכים על ידן כמו שדרשו חז"ל אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מוטעין וכולי ולפי זה אתי שפיר שהקדוש ברוך הוא נתן לגמרי לישראל התורה שכפי שכלם כן יקוים ושמח וכולי

שם אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו פישפש ולא מצא יתלה בביטול תורה תמוה דעון ביטול תורה עבירה חמורה והיאך אמרו ולא מצא והנראה דהנה ג' מיני יסורין הן אחד הבאין לעוררו בתשובה כדכתיב תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו וגומר השני יסורין של אהבה השלישי יסורין הבאין דרך נקימה ושנאה חס ושלום ויסורין כאילו באין בזעף לבטלו מתורה ומצות כדכתיב למה לי רוב זבחיכם. ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חוקי ותשא בריתי עלי פיך וזהו כוונתו דמקודם יתלה ביסורין הבאין לעוררו בתשובה פישפש ולא מצא כלומר שלא הועיל בתשובתו יתלה בביטול תורה היינו שיתלה שבאין בזעף ובכעס גדול מהשם יתברך לבטלו מתורה ומצות ויפיש ברחמים לא מצא היינו שרואה שהיסורין אין בהן ביטול תורה ותפלה ודאי יסורין של אהבה הן אך הא קשה אמאי בשלא מצא יתלה ביסורין של אהבה הא כל ישראל ערבין זה בזה ודלמא מחמת הערבות הוא ומה שנראה בזה כי היסורין הבאין בפרטות על אדם אחד אי אפשר להיות מצד הערבות כי הערבות הוא מצד הוכח תוכיח את עמיתך והוכח תוכיח אינו אלא עשה ואעשה לא מענשים כי אם בעידן ריתחא שיש רוגז על כל העולם והלא אפילו כשהוא בעצמו עשה החטא שלא במתכוין אין עליו משפט היסורין כי אין מיתה בלא חטא ואין יסורין בלא עון אלמא שמשפט היסורין אעון הוא ועבירות דעלמא שלא בכוונה דידיה הן עשוין ובאמת לא מצינו אערבות רק מיתה דמיתה באה אף על חטא מה שאין כן יסורין באין רק על העון ומה שכתוב [ישעיה נג] והוא מחולל מפשעינו ובחבורתו נרפא לנו וגומר היינו כשהצדיק מקבל עליו יסורין בעצמו אבל דין שמים ביסורין לא מטילין עליו ומכל שכן שאין לתלות בעון שחטא בשוגג מהאי טעמא אבל ביטול תורה ותפלה שגגתו עולה זדון ואף שהברטנורא פירש שם דקאי על מי שאין מדקדק בלימוד מכל מקום יש לפרש גם כן בדרך זה כי ביטול תורה מאוד חמור הוא

שם בידוע שיסורין של אהבה הן וכו' הספק הגדול אשר יש בענין יסורין של אהבה לייסר איש אשר אין בו חטא כדי להרבות שכרו ואין זה מדרך שבין איש לחבירו שאסור לצער את חבירו כדי להוסיף שכרו וראייה לזה גונב על מנת לשלם כפל ויתר מרעהו צדיק וכל שכן הבורא יתברך שמו שיכה על לא חמס בכפו ואם הוא בדרך נסיון אם יבעט נגדו גם כן הוא ספק גדול כמו שכתב הרב המורה בחלק ג' יע"ש וליישב זה נראה כי בוודאי אין יסורין באין על חנם רק כיון שאין היסורין באין על חטא דהיינו שוגג כמאמרם ז"ל אין יסורים בלא עון רק לפעמים מרוב אהבה מייסרהו אף על אותן דברים שאין דינן ביסורין מכל מקום צדיקים גמורים הקדוש ברוך הוא מדקדק עמהן כחוט השערה ומנקה אותם לגמרי בעולם הזה על ידי יסורין כדי שיהיו נקיין לגמרי בעולם הבא והמשל בזה כי מי שבא לחצר אינו צריך בגדים נאים ונקיים כל כך כמי שבא לבית המלך והבא לבית המלך אינו צריך כל כך בגדים נאים ונקיים כמו הבא לחדר המלך כן הצדיק כשהקדוש ברוך הוא רובה להכניסו למחיצה פנימה אשר צריך להיות בגדיו נקיים בתכלית הנקיות מייסרו בעולם הזה כדי שיכול לבא לידי מחיצה זו אמנם מי שאינו זוכה מצד מצותיו לבא לידי מחיצה כזו שאין צריך בגדים נאים ונקיים כל כך למה לו לייסרו כי אין דינו בהם רק מצד אהבה כשרוצה להכניסו במקום שצריך להיות נקיים לגמרי והיינו דמדמה אותו למלח שממתיק את הבשר וכו'

שם אמר ר' יוחנן אלו ואלו יסורין של אהבה וכו' נראה לפי עניות דעתי שקורא כל היסורין אף שבאין לכפר עון יסורין של אהבה כיון שבאין על ידי הקדוש ברוך הוא לכפר עונו ורש"י שפירש יסורין של אהבה שהקדוש ברוך הוא מייסרהו בלי עון ציין עצמו על הא דאמר שם רבא אמר רב הונא ואם תלה ולא מבא בידוע וכו' אבל ר' יוחנן סובר דאף שבאין על עון דבוודאי אין סברא כלל שהיסורין שאינן באין על עון רק להרבות שכרו שיהיה בביטול תורה ובודאי דאפי' בבאין על עון גם כן סבירא ליה דיסורין של אהבה הן שהן כעין שמכין את האדם שנתבטלו חושיו לעוררו לתחיה כמו כן היסורין הבאין עליו לכפר עון או לעוררו בתשובה הן של אהבה כאב שמייסר לבן ודוקא יסורין שבאין חס ושלום בהסתרת השגחה נקראין יסורין של נקימה ורבי יוחנן מיירי ביסורין שמכפרין על עון ומדמה ליה לשן ועין שבאין על ידי כעס האדם שחטא נגדו ורבי לוי שלומד מגזירה שוה מברית האמור במלח מיירי ביסורין שהן כענין שאבאר בסמוך

שם תניא ר' שמעון בן יוחאי אומר שלשה חתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולם לא נתנן אלא על ידי יסורין. הנה היסורין שבאין בלא חטא כלל להרבות שכרן לכאורה קשה קצת. ונראה לפי עניות דעתי מחמת שאדם מחולל בחטא ומיוחס בעון כחו שאמר דוד הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי אי אפשר לו שלא יהיה בלבו שום זוהמא ואפילו באבות מצינו שיצא עשו וישמעאל מהם מחמת הזוהמא ואף בצדיקים גמורים אי אפשר שיהיה עבודת ה' בהתלהבות גדול כמו שהן כשהן מיוסרין שאז הלב והחומר נכנעין מאוד ומזה בא בלבם התלהבות גדול לעבודת השם יתברך כדכתיב או אז יכנע לבבם הערל ומכל שכן בצדיקים נכנע מאוד לבבם ביסורין ועבודתם הוא בהתלהבות ובהכנעה גדולה וזוכין על ידי זה למתנות טובות וגם כל זמן שיש בהאבות עוד משהו זוהמא מזיק להבנים כי בכל דור ודור ניתוסף הזוהמא ולכך צריך יסורין שיותר מהם כל הזוהמא וישאר הלב נקי ועבודתם יהיה כלב שלם והאב מוריש לבנו בחכמה ויהיה גם לב בניו נקיים מזוהמא ויזכו הוא וזרעו למתנות טובות וזהו שמדה לעיל ר' לוי היסורין למלח שממתיק הבשר היינו כמו שהמלח מוציא כל הדם שמזיק לבשר ומכשירו כמו כן היסורין מוציאין מן הלב הרע המושרש בו מאביו ונעשה הלב נכנע ומתלהב ליראת השם ועבודתו

שם כל העוסק בגמילות חסדים וקובר את בניו מוחלין לו על כל עונותיו וכו' לכאורה כביכול עול גדול בחיקו נותן נשמה לעם עליה שימותו הבנים בשביל האבות ונראה דמזה ראייה להא שכתב הבעל עקידה והרמב"ם ז"ל שהנפש הנולד באדם הוא רק כח הכנה לבד רק מצד