אמת ליעקב לא

רודף אחריו וכל הסיבות לא יועילו לו עיין שם ולפי זה נראה דאצל מי שהוא כר' שמעון וחביריו שרואה שפרנסתו מזומנת לו על פי נסים מהשם יתברך ויעסוק אפילו במלאכת בסם וימעט בעבודת השי"ת נקראת עבודה זו עבודה זרה שזר מעשהו כיון שמשלחן גבוה קא זכו מה שאין כן לשאר בני תודה שהן צריכין לסיבות אמצעיות מכל מקום אם יעסקו במלאכה נמבזה המבטלו מתורה ועבודה מלאכה זו נקראת עבודה זרה שזר מעשהו ועל זה נאמר ומשנאי אהבו מות ולפי זה נראה דדוד המלך אשר עליו נאמר ודוד ברבבותיו וכל מלחמותיו היה על פי השגחה ונסים שאינן בדרך הטבע כמו בגלית והכה על שמנה מאות חלל ומעולם לא היה צריך דוד לחרב וחנית וכאשר היה רוצה במלחמת אבישלום לבקש סיבות אמצעיות ודבר זה מכנין אותו בשם עבודה זרה כי הוא עבודה זרה לו לדוד וכן כתב המהרש"א בדור אנוש שעבודה זרה שלהם היתה שאמרו בגדולת עבד ניכר גדולת רבו כתב ז"ל מאחר שאין אמצעי בינינו ובין הקדוש ברוך הוא וכן הנביא מוכיח את ישראל במה שהשענו על מצרים ושאר מלכים ומכנה אותו בשם עבודה זרה וזהו שאמר מלך שכמותך יעבוד עבודה זרה. כלומר מלך שכמותך אשר כל מלחמותיו היה שלא בדרך הטבע רק בדרך נס השיב לו מלך שכמותי יהרגנו בנו כלומר הרי אני רואה שד' סר השגחתו מעלי שהסית בני בי להרגני ולכך אני צריך לאמצעיות. והשיב לו חושי הארכי מאי טעמא נסיבת יפת תאר והיה לך לדרוש סמוכין פירוש הנך רואה שהעונש הוא מדה כנגד מדה והנך רואה שהקדוש ברוך הוא משגיח עליך וכמו שאמר הכותב כדרכיך אשפוט וידעת כי ד' הוא המכה וכיון שידעת כי מד' הוא אדרבה הנך רואה שלא סר השגחתך ממך ואת אשר יאהב יוכיח: מסכת מכות

בפרק אלו הן הלוקין שוב פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר צופים קרעו בגדיהם כיון שהגיעו להר הבית וכו' ראו שועל יוצא מבית קדשי הקדשים וכולי עיין מזה במס' ברכות בד"ה כל דיבור וכולי עיין שם: מסכת עבודה זרה

בפרק לפני אידיהן אלא כך אומרים האומות לפני הקב"ה ישראל שקבלו היכן קיימו אמר הקב"ה אני מעיד בהם שקיימו את התורה אמרו לפניו רבונו של עולם כלום יש אב מעיד על בנו דכתיב בני בכורי ישראל אמר להם יבואו שמים וארץ ויעידו בישראל שקיימו כל התורה כולה אמרו לפניו רבונו של עולם אף שמים וארץ נוגעין בעדותן דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וכולי אמר להם יבואו מכם ויעידו בישראל שקיימו כל התורה כולה יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד עבודת אלילים יבא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל יבא אשת פוטיפרע ותעיד ביוסף שלא נחשד על העריות יבא נבוכדנצר ויעיד בחנניא מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם יבא דריוש ויעיד בדניאל שלא ביטל את התפלה יבא בלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליפז התימני ויעידו בישראל שקיימו כל התורה כולה שנאמר יתנו עדיהן ויצדקו. דברים הללו צריכין ביאור היטב א' דהיאך שייך שהקדוש ברוך הוא שהוא העד הוא הדיין לפלפל עצמו עם האומות וכי יתראה להם בנבואה או בחלום ידבר בהם ב' תמוה היאך שייך לומר שיפסלו הקדוש ברוך הוא לעדות ג' דאמר שיבא נמרוד לאברהם ולבן ליעקב וכי יקומו לבן ונמרוד בתחיית המתים להעיד בהם ד' וכי האומות אומרים שאברהם ויעקב לא קיומו את התורה הלא הם לא אמרו רק על הישראל שבדור הזה שלא קיימו את התורה ה' קושית המהרש"א אמאי לא חשיב בלעם שהיה גם כן נביא עכו"ם ו' תמיה גדולה בעיני דאטו בלדד השוחי ואליפז התמני וצופר הנעמתי היו אצל כל אחד מישראל שיעידו שקיימו את התורה אם לא על פי נבואה הא נבואה אינו רק שיודע מפי הקדוש ברוך הוא שהגיד להם וכיון שכבר פסלו להקב"ה שיאמרו כלום יש אב מעיד על בנו היאך יאמינו בנבואה שמעיד בשמו ובביאור הדברים נראה דמקודם נקדים מה שכתבתי זה כמה פעמים דכל היכי שהש"ס רוצה ליישב שלא תקשה כל משפטי השי"ת מיישב אותו דרך פילפול כאילו מפלפל עמהם. והנה לכאורה תמוה גדולה על משפט השי"ת לעתיד לבא דלעתיד לבא כתיב בקרא העיר היוצאת אלף תשאר מאה והיוצאת מאה תשאר עשרה. וזה והיה על ידי בזוזי ובזוזי דבזוזי כמבואר בכתובות ולמה במצרים כשרצה להמית הרשעים שבדור היה חושב בכדי שלא יראו המצרים במפלתן של רשעים ולעתיד לבא יהיה להיפך וליישב זה נראה דהנה הקב"ה יש בו מידת צדיק שהוא מוצדק מכל בריותיו שאפי' רשעים שבגיהנם מצדיקין עליהן את הדין ולכך לעתיד לבא כשירצה להגביה קרן ישראל במעלה שאין למעלה הימנו וכל הרשעה כולה כעשן תכלה ואותך לא אעשה כלה וכיון שהאומות יודעין שיש הרבה רשעי ישראל לא יצדיקו עליהן את הדין ולכן מוכרח הוא לכלות כל רשעי ישראל בפרהסיא ולא ישארו רק צדיקים עד שבעצמם יכירו שראוין הישראל להנשא במעלה הגדולה כזו ויצדיקו עליהן את הדין כמו הרשעים שבגיהנם ויאמרו יפה זכית יפה חייבת כמבואר בשיר השירים ה' בקרא דמה דודך מדוד שככה השבעתנו ופירש רש"י שם שכך שואלין האומות לישראל מה אלקיכם שכך אתם נצלבין עליו כמו חנניא מישאל ועזריה ולזה כשיבא לגאלם ולנשאם יעידו האומות שכן ראוי להם שהרי הן נהרגין ונצלבין עליו כמו חנניא מישאל ועזריה. ולפי זה אתי שפיר כל הסוגיא בסייעתא דשמיא שמקודם אמר הקב"ה אני מעיד בהם הכוונה לתרץ מה שלא עשה זה לכלות הרשעים בצינעה ועל זה אמר בלשון מליצה אני מעיד בהם. כלומר אם יעשה בצינעה לכנות הרשעים ולהשאיר הצדיקים שהקדוש ברוך הוא יעיד עליהם ועל זה אמר שלא יהיה צדוק הדין שהאומות לא יצדיקו את הדין עליהם כי הם ידעו שהיה בניהם הרבה רשעים ולא ידעו אם יכלו או לאו וזהו כוונת אמרם כלום אב מעיד על בנו' כלומר כמו שאין האב מעיד על בנו כמו כן אין מה שהשם יתברך יודע אין בזה עדות להיות צידוק הדין נגד האומות שאין יודעין וחזר ואמר יביאו שמים וארץ ויעידו פירוש כי כשהישראל בשלוותן ויושבין על ארצותם היו פירותיהן משונה מדרך הטבע כי שפעת השמים והמזלות היה גדולה מאוד כמו שמצינו שאשכול אחד היה משקלו ק"כ אבנים מה שאין כן כשארץ ישראל ביד האומות נחמעטו לאין ערך ובודאי כשיחזיר לישראל בעת הגאולה ודאי שיהיה פירותיה כבראשונה וממילא ניכר מזה צדקת ישראל. ועל זה אמר שמים וארץ נוגעין בעדותן כלומר אין בזה צידוק הדין כי יאמרו האומות ששפע השמים והארץ תלוי בתורה והאומות אומרים תנה לנו מראש ונעשנה ואם כן אין בזה צידוק הדין ולזה אחר יבואו מהן ויעידו פירוש לכך צריך דבר מפורסם שיראו צדקת הנשארים לעין כל כי יסבלו יסורים קשין ומרים ולא יסוגו אחור מאמונתם וכמו שאמר מה דודך מדוד עיין שם ויעידו בעצמם כמו שהעיד נמרוד על אברהם ונבכדנצר על חנניא מישאל ועזריה ובזה יהיה צידוק הדין גדול וממילא יזכו גם כן למתנות רבות כמו שאמרו שלשה מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן על ידי יסורין משא"כ במצרים לא היה צריך צידוק הדין כי לא נענשו המצרים רק בדבר אשר זדו עליהם ומה שאמר יבא בלדד השוחי וכולי פירוש כי הם יעידו על איוב כי איוב שהיה מחסידי עכו"ם וכשבאו עליו יסורין התרים כלפי מעלה וביקש להפוך קערה על פיה מה שאין כן ישראל נהרגין ונצלבין ונשרפין על קדושת שמו יתברך ועומדין באמונתם ובזה יראו ההפרש שבין צדיקי ישראל לצדיקי עכו"ם ויהיה צידוק הדין גדול

שם אומרים לפניו רבונו של עולם תנה לנו מראש ונעשנה וכולי אלא אף על פי כן מצוה אחת יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה מיד כל אחד ואחד הולך ועושה סוכתו בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז ומיד כל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא ובביאור הדברים נראה כי הטעם של סוכה שהיא ב' דפנות וג' אפילו טפח כי ד' מסכים יש רעש אש ערפל נוגה ומשה לא היה נגש רק עד הערפל כדכתיב ומשה נגש עד הערפל כמבואר באלשיך חבקוק ג' ולא היה למשה רק הגשה בשלישית וסוכה רמז לענני כבוד כידוע ולכך עושין שני שלימות והשלישי רק משהו לרמז כי אי אפשר להגיע רק משהו לשלישית אפילו למשה ולזה כיון הש"ס כי ישראל בעת שהקדוש ברוך הוא משפיע עליהן ההשגחה מסתירין פניהם כדכתיב במשה ויסתר משה פניו וכמו שהאריך בזה הרמב"ם במ"נ אמר שהקב"ה מוציא חמה מנרתיקה פירוש שישפיע ההשגה הגדולה וישראל כשבאין להשיג עושין מסכים גדולים כי יראון לצאת חוץ מגדרם כמו שאמרו חז"ל משה מחיצה לעצמו אהרן מחיצה לעצמו ישראל מחיצה לעצמן

שם חלילה לך להמית צדיק עם רשע חולין הוא לך ולא והכתיב והכרתי ממך צדיק ורשע הא בצדיק גמור הא בצדיק שאינו גמור והקשה המהרש"א דמה ענין קושיא זו להא דאמר חולין הוא לך ונלע"ד לתרץ דהנה רש"י בפ' משפטים בקרא דנקי וצדיק אל תהרוג דיכול יצא מב"ד זכאי וראו חוב שיחזירו אותו ת"ל צדיק אל תהרוג וזה כבר צדיק יצא מפי בית דין כי לא אצדיק רשע דהרבה שלוחים למקום עיין שם בשינוי לשון היוצא מזה שמצינו צדיק לפעמים כשהוא צדיק בעיני הבריות ולפי זה אתי שפיר דבלאו הא דחולין הוא לך לא הוי קשיא קראי אהדדי דיש לומר דקרא והכרתי ממך צדיק ורשע היינו צדיק בעיני הבריות אף שהוא חויב בדין השם יתברך אבל השתא דמפרש חלילה חולין הוא לך קשה שפיר דלשון חלילה משמע שעול הוא נגדו יתברך וזהו בצדיק בדין השם יתברך אבל בצדיק בעיני הבריות וחייב בדין השם יתברך שאז איננו עול בחיקו יתברך כיון שהוא חייב בדינו ולא שייך לומר חלולה לך מעשות זה דמהיכא תיתי לא יעשה כך אך מכל מקום כיון שהוא צדיק בעיני הבריות יש חילול כבודו כי יאמרו