אמת ליעקב ל

הרומיים יודעין מהרבה פסוקים המבטיחים תחיית המתים שוב אין לו לירא שמא יגרום החטא דכיון שהקדוש ברוך הוא יודע עתידות ואם היה יודע שיגרום החטא לא היה מבטיח וכיון שהבטיח יתקיים והא דיעקב היה ירא מבואר אצלי בחידושי לתורה עיין שם

שם אחר הדבר הזה מאי אחר אמר רבא אחר שתפס הקב"ה לירבעם בבגדו ואמר ליה חזור בך ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן אמר ליה מי בראש אמר ליה בן ישי בראש אמר ליה אי הכי לא בעינא והוא תמוה מאוד א' דגוף הדבר תמוה שיתפוס הקב"ה לירבעם בבגדו מפני מה לא תפס לכל החוטאים כמו לאחאב ולמנשה ב' כיון שאמר לו אני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן ממילא משתמע שירבעם בראש שהקדים אתה לבן ישי ואחר כך חזר בו ואמר לו בן ישי בראש ג' דעל כרחך הטיול בגן עדן עם בן ישי הוא אחרי מותו שמחיים אי אפשר לו לילך לג"ע ואם כן קשה טובא דמשום שבן ישי ילך בראש לא רצה לחזור בו הא בודאי אם לא יחזור יירש גיהנם וכי לא עדיף לילך אחר בן ישי מלירש גיהנם ד' שהקדוש ברוך הוא אמר בן ישי ולא אמר דוד הא בתהלים ד' על הכתוב עד מה כבודי לכלימה פירש רש"י שקורין אותי בן ישי וכי אין לי שם ולמה לו להקדוש ברוך לעשות כבודו של דוד לכלימה לקרא אותו בן ישי ולא קרא אותו בשמו וליישב כל זה נראה דהנה כבר כתבתי כמה פעמים שדרך לקרות הסיבה בשם המסבב כגון אם ראובן יסבב סיבות שיהרג שמעון על ידי אחד דרך לומר שראובן הרגו לשמעון אף שראובן לא הרגו וכיון שהקב"ה הוא סיבת כל הסיבות כשנולד התעוררת תשובה באדם על ידי היצר טוב או על ידי התורה יכולין אנו לקרא להקב"ה שהוא היה המעוררו לתשובה לזה אמר שבא פעם אחת לירבעם התעוררת תשובה גדולה על ידי היצר טוב או על ידי התורה קורא התעוררת החזקה הזו לחשוב כאילו תפסו בבגדו ואמר ליה חזור בך וארורים הרשעים שאפילו בשעה שמעוררין לתשובה אין תשובתן שלימה והיה חושב במחשבתו שהוא יותר גדול מדוד ולזה חשב בשכלו שאם יחזור בתשובה יהיה חשוב יותר מדוד ולכך אמר בשם הקב"ה שהקב"ה ואחריו הוא ואחריו דוד יטיילו בגן עדן ולכך קרא אותו בן ישי ולא דוד שהוא מאמר ירבעם בשם הקדוש ברוך הוא ואמר אחר כך מי בראש כלומר אתיישב בדעתו כשאחזור בתשובה אצטרך לעלות לרגל ירושלים והמלוכה לדוד ולזה אמר בן ישי בראש כלומר כשאחזור בתשובה על כרחך צריך לעשות לבן ישי בראש ולכך אמר אי הכי לא בעינא והורה לנו בזה המאמר איך שהקנאה מוציא את האדם מן העולם

שם רב אשי אוקים אג' מלכים אמר למחר נפתח בחברין אתא מנשה אתחזי ליה בחלמא אמר חברך וחברי דאביך קרית לן מהיכא בעית למישרי המוציא אמר ליה לא ידענא אמר ליה מהיכא דבעית למישרי המוציא לא גמרית וחבר קרית לן אמר ליה אגמרן לי מיהא ולמחר דרשינן ליה משמך בפרקא אמר ליה מהיכא דקדים בישולא אמר ליה מאחר דחכמיתו וכו'. והוא תמוה א' למה הקשה לו דוקא מברכת המוציא מהיכן ידע מנשה שרב אשי לא ידע דין זה ב' קשה אמאי לא סידר אותן רבי במשנה כיון שמנשה היה קודם והיה מקובל אצלו דין זה ג' הלשון קשה דאמר מהיכא בעית למישרא המוציא לא היה לו לומר אלא מהיכא קשרי המוציא או מהיכא קשרית המוציא ד' דקאמר אי חכימת איזה חכמה הוא הא לא הוי אלא דבר מקובל מרבו ה' הלא בלאו הכי ידוע שמנשה היה גדול בתורה כדאמרינן שהיה דורש פ"ה פנים לתורה וליישב כל זה נראה דרימז לו דרך חכמה דהנה בהלשון שתקנו חכמינו ז"ל בברכת המוציא תמוה מאוד דבכל הברכות תיקנו לשון בורא כגון בורא פרי האדמה בורא פרי העץ בורא פרי הגפן דלשון בריאה לאמר על בריאת יש מאין מה שאין כן בלשון המוציא דמשמעתו יש מיש כמו המוציא מחבירו והוא הלחם גם כן נברא יש מאין כמו שאר ברואים והיה להם לתקן על הלחם גם כן לשון בורא וזהו שהקשה מנשה לרב אשי דרב אשי היה מסדר הש"ס על המשניות וביאור על כל משנה ומשנה ביאור רחב לתרץ כל מה שקשה על כל דיבור ודיבור של המשנה וזה ששאל לו מהיכא בעית למישרא המוציא כלומר מהיכן נתרצית על מה שמתחיל ברכת הלחם בהמוציא שמשמעו יש מיש ולא בבורא כמו שאר ברכות ולזה מתרץ לו ונקדים לזה דהנה עוד קשה דאמאי בברכת הגפן מברכינן בורא פרי הגפן ולא מברכינן בורא יין והטעם שהיין מעשה בני אדם הוא אם כן והלחם נמי מעשה בני אדם ונברך בורא פרי הלחם אמנם באמת לא קשה מידי דהא אנן כדמעיקרא מברכינן כמבואר בברכות ובסוף כתובות איתא עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת ואם שכן יהיה אחר. התיקון מכל שכן קודם הקילקול שקילקל אדם ותדע לך שכן הוא דהא בקללה כתיב בזעת אפך תאכל לחם וכמה יגיעות יגע אדם הראשון מכלל דקודם חטא לא היה לו שום יגיעה והיה הכל מוכן לפניו והנה גלוסקא הוא רק דרך משל והיינו שיהיה כל צרכו מוכן בלא יגיעה ולזה שפיר מברכינן המוציא לחם דבתחלת הבריאה היה מוציא גלוסקאות שהם מוכנים כמו לחם והנה בחידושי לתורה בפרשת בהעלותך בחטא המתאוננים על הכתוב זכרנו את הדגה וכולי עיין שם שהארכתי מאוד וכאן אין מקום לקבל אריכות לכן אקצר באמרים. כי כל מזון מחויב להיות מתייחס אל הנזון ולזה כל מין ומין יש לו מאכל אחר ולזה ישראל שפסקה זוהמתן בשעת נתינת התורה היו קרובים לרוחני יותר מן הגשמי ולזה היה מאכלם מן ואמרינן בש"ס שהוא מאכל שמלאכי השרת אוכלין אותו ולזה הערב רב שלא היה מוכנים שיהיו יכולין לאכול מאכל כזה וכן הרבה ישראל שבדור הזה לא היו מוכנים התאוו תאווה לאכול מאכל עב דהיינו בשר גשמי ולכך אף שהיה להם שליו מכל מקום היה מתאווין לבשר גשמי מפני שהשליו הראשון היה קרוב אצל הרוחני כמו המן וכן אף שהיה להם מקנה רב מכל מקום שכיון שנזדככה במקצת באמצעות הישראל הצדיקים שבהם לא היה יכולים לאכול הבשר גשמי ולכך התאוו תאווה שיהיה יכולים לאכול הבשר גשמי עיין שם שהארכתי הרבה מאוד היוצא לנו מזה שמאכל ישראל היה דבר הקרוב אצל הרוחני ולא היו יכולים לסבול מאכלים הגשמים ולפי זה אדם הראשון קודם הקילקול ודאי שהיה גם כן מאכל רוחני מאכלו ולפי זה שפיר מברכינן המוציא לחם דהנה מלבד שברא מאכל האדם יש מאין יותר הפליא לעשות שאף שיצא מהארץ הגשמי הוציאו מן הארציות ועשאו רוחני ובדבר הזה יש בהפלאה יותר מכל הברואים שהוציא מן הארץ הגשמי רוחני ובודאי ראוי לברך על הנם היותר מפליא ולכך מברכינן המוציא לחם מן הארץ' כלומר דמברכינן על ההפלאה גדולה שהוציא מאכל אדם מן הארציית ועשאו רוחני להיות ראוי למאכלו ואנן כדמעיקרא מברכינן וזה שהשיב מנשה לרב אשי מהיכא דקדים בישולא כלומר אנן מברכינן על דמעיקרא מהיכא דקדים בישולא שהמאכל היה תיכף ראוי לאדם וממילא ידעינן שאז היה קרוב לרוחני והיה צריך להוציא מן הארציות ולזה מברכינן המוציא ולא בורא ובזה אתי שפיר מה שהקשה הטורי זהב אהא דאמרינן התם בשלמא אי אמרינן המוציא אשמעינן טעמא ואשמעינן הלכתא והקשה הטורי זהב דהא גבי ברכו את ד' המבורך אמרינן שיוציא עצמו מפלוגתא וגם קשה הלשון דאשמעינן טעמא ולפי הנזכר לעיל אתי שפיר דלכאורה קשה דאף דעיקר ברכה על העבר מכל מקום בעינן שנהנה עדיין מהבריאה כמו ברכת בורא מאורי האש מה שאין כן בברכת המוציא שאיננו כלל עכשיו. ולתרץ זה נאמר שהמוציא נאמר על שמוכן להוציא כמו המוציא מחבירו וכיון שלעתיד מחזר להיות כך ואמרינן היום אם בקולו תשמעו והוכן כל יום ויום להיות כך לכך מברכינן יותר המוציא ולכך מברכינן על דקדים בישולא לעשות פועל דמיון שהישראל תיכף משהתחילו לשוב נגמרין על ידי השם יתברך והישראל אין צריך רק לעשות התחלה כמאמרם ז"ל אם אתם פותחים נקב כמחט סדקית וכולי ודין זה חידש מנשה והוכשר בעיני רב אשי וקבעו לדינא

שם ביקש דוד לעבוד עבודה זרה שנאמר ודוד בא עד הראש והנה חושי הארכי לקראתו וא"ל מלך שכמותך יעבוד עבודה זרה אמר ליה מלך שכמותי יהרגננו בנו א"ל מ"ט נסיבת יפת תאר והוא תמוה מאוד דבשביל שבנו רוצה להרגו יעבוד עבודה זרה ונראה לפענ"ד ליישב על נכון דהנה שם ע"ז לא נאמר דוקא על עובדי כוכבים ומזלות כמבואר בבבא בתרא דף ק"י שאמר יהונתן בן גרשום כך מקובלני מבית אבי אבא לעולם ישכיר אדם את עצמו לעבודה זרה ולא יצטרך לבריות והוא אינו יודע מאי ע"ז עבודה שהוא זרה ממנו עיין שם. אלא אפילו אם מאמין על שאר איזה סיבה לומר שעל ידי סיבה זו ימצא פרנסתו ולומר כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל וגומר ונקראת עבודה זו עבודה זרה כמו שאמר איוב ל"א אם אשמח כי רב חילי וגומר אם אראה אור כי יהל [כלומר שיש לו טובה רבה עד שיאירו עיניו] ויפת בסתר לבו וחשק ידי למו פי [כלומר שיאמר כוחי ועוצם ידי נתן כל הטוב] לפי גם הוא עון פלילי כי כח שתי לאל ממעל ועיין מה שכתבתי במקום אחר לפרש מה שאמרו חז"ל שיש אומה שמאמינים לאבק שברגליהם ואף בשירות שמשרת או עובד עבודה שאינה לפי כבודו יש לקרות לעבודה זו עבודה זרה כלומר שזר מעשיו בעבודה זו ולפי זה לכל אחד יש לו עבודה זרה אחרת ונמשיל לזה כי לאיש עני שיכול לפרנס עצמו במלאכת חייט שהוא אומנות נקייה ועושה מלאכת בורסי לזה יש לייחס ולומר עליו שזר מעשהו כי מלאכה כזו אך לאיש כזה אינו כבודו ולאיש עשיר אף מלאכת חייטין אינו כבודו כי יכול לפרנס עצמו במלאכה של בסם ולבן מלך אף מלאכת בסם אינו כבודו כי אין צריך לשום עבודה כי המלך יכול להספיק לו פרנסתו וכלום חסר והנה הבעל עקידה בפרשת שופטים כתב בקרא דאל תראו ואל תחפזו שאמרו חז"ל שזה הכהן מדבר ומשמיע ומי האיש אשר נטע כרם כהן מדבר ושוטר משמיע והאיש אשר הוא ירא ורך לבב שוטר מדבר ושוטר משמיע שוש שלשה כיתות בני אדם יש אשר הקדוש ברוך הוא לבד משגיח עליהן ונותן להם כל צרכן כמו ר' שמעון בן יוחאי וחבריו ומאוכלי שלחן המלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא הם ויש בינונים שצריכין לסיבות אמנם אשרי למי שאומנתו בסם ואוי לו למי שאומנתו בורסי. ויש אשר המלך