אמת ליעקב כט

רש"י ראה האמת בפירוש מהרש"א שמרמז על יהושע שהוא משבט יוסף דכתיב ביה וקרני ראם קרניו אך מה שמפרש בגוף סיפור המעשה שפירש שמספר הנס שהיה לו בהעמדת השמש ושהיה שליט על מחנה ישראל קשה קצת למה לו לספר דברים המפורשים בכתוב וגם מ"ש רמא כופתא שמרמז על כפות רגלי הכהנים קשה קצת ולזה נלענ"ד שבא ליישב דרך מליצה מה שקשה לכאורה דאצל בקיעת הים במשה הוכרח לצעוק אל ד' כדכתיב ויצעק משה אל ד' ויהושע בירדן לא הוצרך לצעוק לזה אמר שראה ברוח הקודש הטעם לזה דהוא ארבעים פרסי חשיב הזכיות שה"ל בבקיעת הירדן והוא מה שהי' עם משה בהר סיני סמוך להר סיני יותר מכל ישראל וקיבל שם השפעת קדושה. ומשכו דצואריה ג' פרסי הכוונה כי האלשיך על הקרא בשיר השירים צוארך כמגדל השן וגומר דהיינו הצדיקים סובלים יסורים לכפר על עון הדור ויהושע היה סובל לכפר מחנה ישראל שהוא תלתא פרסה. ומרבעתא דרישא פרסה ופלגא שהיה נשיא השבט שהיה פרסה ופלגא פירוש דהלא מחנה ישראל הוא שלשה פרסה על שלשה פרסה ואם תכפיל אותם תמצא בהם תשעה פרסה ואם תחלק לארבע דגלים הרי לכל דגל ב' פרסאות ורביע ואם תכפיל פרסה ופלגא על פרסה ופלגא תמצא בהם גם כן שני פרסאות ורביע ויהושע היה נשיא משבט אפרים והוא ממונה על דגל מחנה אפרים ורמא כופתא כלומר הקשר של כל הזכותים ביחד נקרא כופתא שבכת וקשר של כל הזכותים ורמא על הירדן וסכרו. מה שאין כן במשה שהישראל היה הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה וגם הוא לא נתקדש עדיין בהר סיני לכך הוצרך לצעוק בבקיעת הים מה שאין כן יהושע בירדן שהיה זכות ישראל והתורה גם כן לכך סכרו בקל

שם אמר רבה בר בר חנא אמר לי האי טעייא תא ואחוי לך טורא דסיני אזלו וחמאי דהדרא ליה עקרבא וקיימא ליה כי חמרא חיורתא והוא תמוה ונלענ"ד לפרש כי ידוע שסביב רשעים יתהלכון ופירשו המפורשים כי הסטרא אחרא הם יונקים מהקדושה וכשהקדושה נסתלק שורה שם הסטרא אחרא ופן הסטרא אחרא יונקים מן הישראל רשע שפעת הקדושה אשר בו והוא להם למחיה ולכך סביב רשעים יתהלכון ולזה הר סיני שהיה בו השראות רבה עד למאוד ונסתלק בעו"ה ובעונותינו כי רבו יונק הסטרא אחרא מן הקדושה וסביב רשעים יתהלכון וכי הטומאה נקראין עקרבא שנושכין אותנו וזה הוא שאמר כי חזי דהדרן להר סיני עקרבא דהיינו כוחות הטומאה ויונק מן הקדושה שהיה שם כי בהסתלקות הקדושה נשאר שם כוחות הטומאה וקיימא כי חמרא חיוורתא דהיינו רוב הקדושה שיונקים משם קיימין כי חמרא חוורתא כמו שאמרינן בעירובין רוכבי אתונות צחורות אלו תלמידי חכמים וכולי ומחמת רוב יניקתם משם מהקדושה קיימא כאתונות צחורות ואתונות צחורות פירושו חמרא חוורתא ולזה אמר שמעתי בת קול אוי לי שנשבעתי וכולי היינו שמתאננין שמוכרח להשפיע קדושה לסטרא אחרא: מסכת סנהדרין

בפרק אחד דיני ממונות אמר ליה האי מינא לר' אבהו אלהכון גחכן הוא דא"ל ליחזקאל שכב על צדך השמאלית וכתיב ושכבתי על צדך הימנית אדהכי והכי אתי האי תלמודא א"ל מאי טעמא דשביעתא א"ל השתא אמינא לכו מלתא דשוויא לתרווייכו אמר הקדוש ברוך הוא לישראל זרעו שש והשמיטו שבע כדי שתדעו שהארץ שלי והם לא עשו כן אלא חטאו וגלו וכולי אם רחמן מלא רחום הוא מייסר את הגדולים אף הקדוש ברוך הוא מייסר את יחזקאל והקשה המהרש"א דמאי קאמר להו דשוויא לתרווייכו דמה שהשיב למין במנהגו של עולם במה תלה הדבר בשמיטה שהשיב לתלמוד ועוד הא מפורש בקרא אשר תשכב עליו תשא את עוונם ונשאת עון בית ישראל ומה הוסיף לו ר"א במשל מנהגו של עולם ונראה לפרש דקושית המין היה כיון דכתיב יחזקאל ד' תשא את עונם ואני נתתי לך שני עוונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון בית ישראל וגומר ושכבת על צדך הימנית ונשאת עון בית יהודה ארבעים יום יום לשנה נתתי לך. ועיין רש"י שחושב כל השנים שהיו בארץ ישראל מספר אותן השנים היה יחזקאל שוכב וזה לכאורה תמוה מאוד כיון דהם לא גלו רק בעון שמיטות והשאר שני השמיטה אין כאן חטא ושנת השמיטה לא היה רק שבעים וכנגדן היה גלות בבל ואם כן גם יחזקאל לא היה צריך לסבול רק שבעים יום ועל אותן הימים היתירין על שבעים אמר אלהכון גחכן הוא כמו שפורש רש"י ששוחק בנביאים שאמר לו יום לשנה וצוה לו לסבול נגד כל השנים שהיו בא"י ולפי זה שפיר קאמר להו ר"א אימא לכו מלתא דשוויא לתרווייהו דהתלמיד שאל מ"ט דשביעתא ועל זה השיב אמר הקדוש ברוך הוא לישראל זרעו שיש והשמיטו שבע דלכאורה נראה דהאי זרעו שש שפת יתר הוא דזריעה אינו בכלל מצוה אך באמת הדבר פשוט דזרעו שש גם כן בכלל המצוה כדכתיב שש שנים תזרע שדך והוא כיון דטעמא דשביעתא כדי שתדעו שהארץ שלי ובמה שמוברין שדה אחת ואין זורעין בו ליכא היכרא דהארץ הוא של הקב"ה דהא אדרבה דרך אנשים להוביר אפילו פחות מז' שנים ולוה אמר רחמנא זרעו שש והשמיטו שבע כיון שדרך בני אדם לזרוע שנה ולהוביר שנה כמ"ש בבבא בתרא באתרא דמוברי באגא ואם אינן מוברין מפסידין הארץ מכל וכל אמנם זה הוא בח"ל כשעולם נוהג עפ"י דרך הטבע אבל בא"י שהכתוב נאמר עליה עיני ד' אלקיך בה מראשית השנה וגומר ואין הארץ מתנהגת בדרך הטבע רק בהשגחת הקב"ה ואם יזכו ישראל הארץ תתן יבולה ועץ השדה יתן פריו ואם חס ושלום יחטאו כתיב והאדמה לא תתן את יבולה וזהו שצוה הקדוש ברוך הוא שש שנים תזרע שדך ולא תבורי שנה אחר שנה כמנהג העולם רק השמיטו בשביעי מפני שהוא קודש דכל שביעי קודש הוא כחו שבת בראשית והקדוש ברוך הוא הוא המוציא פירות בארץ ישראל ולא הטבע והכתיב מנוחה לעצמו בשביעית כמו שבת בראשית ובזריעת שש רצופים ובהשמטת שבע יבורר לישראל שהארץ של הקב"ה ועל זה מסיים והם לא עשו כך אלא חטאו וגלו פירוש שלא האמינו בהשגחת השי"ת והובירו שנה אחר שנה וכשהיה מגיע זמן זריעה בשביעית זרעו כי לא האמינו כי רק ארץ ישראל תחת השגחת הקדוש ברוך הוא ובודאי לא הובירו כולם בשנה אחת רק בשנה שזה זרע זה הוביר והעולם נידון אחר רובו נמצא שחטאו ישראל כל השנים שהיו בארץ ישראל מה שהובירו שנה אתר שנה מחמת חוסר האמונה שהיה בהם ולכך הוצרך יחזקאל לסבול מספר ימים נגד כל השנים שהיו בארץ ישראל כיון שהיה בכל שנה חטא חוסר אמונה בארץ ישראל. אמנם מה שחטאו בזריעה בשביעית זה חטא יותר גדול שחיללו את הקודש דחילול שביעית כמו חילול שבת לכך היה גלות לכל ישראל שבעים שנה וחטא של חוסר אמונה שהיה בכל שנה סבל יחזקאל יום לשנה ובזה מיושב הכל ודו"ק

שם ויעבור הרנה במחנה וכולי באבוד רשעים רנה ומי איכא חדי קמיה קדוש ברוך הוא במפלתן של רשעים והכתיב בצאת לפני החלוץ אומר הודו לד' כל"ח ואמר ר"י מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו לפי שאין הקב"ה שמח וכולי מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה באותו שעה בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה א"ל מעשי ידי טובעין בים וכו' שקשה והלא ישראל באמת אמרו שירה אחר שנטבעו המצרים וגם באחאב אחר מיתתו ועוד מה צרה יש באבידת אפיקורסין הגרועין יוקר מבהמות לכן נראה כי הנה מבואר הוא דכשהקדוש ברוך הוא עושה משפט ברשעים שמו מתגדל ומתקדש כדכתיב נודע ד' משפט עשה וכן ופירש רש"י בכמה מקומות ובודאי הקב"ה חדי בזה אמנם זה דוקא כשהוא משפט צדק ולזה כל הלילה שקיטרגו המקטריגים הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז ולשבועת האבות הוכרח להציל את ישראל ולהטביע את מצריים למען יצאו ברכוש גדול וכיון שהללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז היה נראה לפני המקטרגים כביכול כעול בחיקו יתברך ולכך לא שמח במפלתן משא"כ אחר שירדו בים והיתה יהודה לקדשו והאמינו בד' וזכו ישראל ונעשה המשפט של המצרים משפט צדק ראוי לומר שירה על שנתגדל שמו של הקב"ה וכן ביהושפט דכתיב שם ועוד העם לא הכינו לבם וגו' לכך לא שמח וכן באחאב אשר בשבילו נגף ישראל כדכתיב ראיתי את העם נפוצים כי בהדי הוצא לקי כרבא ונענשו שלא במשפט לכך ליכא שמחה לפניו: בפרק חלק שאלו רומיים את ר' יהושע בן חנניא מנין שהקדוש ברוך הוא מחיה מתים ויודע מה שעתיד להיות אמר להו תרווייהו מן המקרא הזה הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה א"ל דלמא וקם העם הזה וזנה אמר להו נקוט מיהת פלגא בידך שיודע מה שעתיד להיות והוא תמוה דהיאך אמר תחלה תרווייהו מן המקרא הזה ואחר כך חזר ואמר רק פלגא ב' קשה מה שייך לשאול אם הקב"ה יודע עתידות כיון שהוא עושה הכל ברצונו ג' מה שייכות אלו השני קושיות להדדי וליישב כל זה נראה דהנה ודאי שהיו הרומיים יודעין הרבה פסוקים שנאמר בהן תחיית המתים כמו שנאמר ורבים מישיני עפר יקיצו אלה לחיי עולם רק שחשבו כיון שהבטחה עשויה להשתנות על ידי גרמת החטא דהא יעקב אף שהובטח היה ירא שמא יגרום החטא ד' על הטוב ולזה שאלו לו שפיר אם יודע מה שעתיד להיות פירוש אף שתלוי בבחירה כי כבר ידוע מה שכתב הרמב"ם שהידיעה והבחירה אי אפשר לאדם להשיג כלל ואם אמת הוא שהידיעה אמת אף בדבר שתלוי בבחירה אם כן על כרחך הקדוש ברוך הוא יקיים דכיון שיודע ודאי אינו מבטיח בשקר וע"כ יתקיים כמ"ש במקום אחר ואין מקום כאן להאריך מה שאין כן אם נאמר שאין לו ידיעה בדבר התלוי בבחירה יש לומר שמא יגרום החטא ויתבטל ההבטחה ולזה אף שאמר לו דלמא וקם העם הזה וזנה אמר ליה נקוט מיהת פלגא בידך פירוש כיון שעל כל פנים יודע אתה שהקדוש ברוך הוא ידע מה שעתיד להיות אף שדבר שתלוי בבחירה ממילא כיון שמוזכר בקרא תחיית המתים שגם