אמת ליעקב ב

פ"א מאימתי. משמרה ראשונה חמור נוער הכוונה להורות שבלילה כוחות הדין גוברין והקדוש ברוך הוא ברחמיו מעורר רחמים וידוע שכל הברואים משתלשלין מכוחות העליונות וכוחות מינים הטמאים מושפעים מכוחות הדין העליונים ובכל חלק מהלילה כוחות דין אחרים משמשין העומדים ומקטרגין וכשכוחות הדין מסתלקין בסוף החלק מהלילה הוא מחמת שהקדוש ברוך הוא מעורר רחמים ומסקלן לכך הוא עת רצון. ובשעה זו בא גם כן איזה השפעה של כח החסד להמין שבעולם העשיה שנשתלשל מהכח שלמעלה והיה ידוע להן שבאשמורה הראשונה חמור נוער ובשניה כלבים צועקים ובשחרית מתחיל להתעורר כוחות הרחמים והחסד לזה אשה מספרת עם בעלה שהשפעת הרחמים גלוים אהבה וריעות

שם המתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה וכו' לפי פירוש העין יעקב שנכנס לחורבה מחורבות ירושלים להתפלל היינו שנצטער על חורבות ירושלים ועיכוב ביאת משיח ואמר לו אליהו שהיה לו להתפלל בדרך רימז לו שעדיין לא הגיע הזמן ואין לו להתפלל רק על קיום והעמדת ישראל בהגלות הנקרא דרך והשיב שירא פן יפסיקוהו עוברי דרכים כלומר עוברי דרך השם יתברך דהיינו שונאי ישראל פן מחמת הגזירות יפסיקו אותנו מהשם יתברך כי היסורין מעבירין על דעת קונם ולכך אני מתפלל למהר הגאולה ועל זה השיב לו אליהו היה לך להתפלל תפלה קצרה פירוש שהיה לך להתפלל רק תפלה זו שהשם יתברך יחזיק אותנו בימינו שלא יפסיקוני מהשם יתברך כי על ביטול הצרות אין לו להתפלל כי לפעמים היסורין הן לטובה לכפרת עונות ואדרבה יש לשמוח ביסורין

שם ולא עוד אלא בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשיות ועונין אמן יהא שמיה רבא מברך הקב"ה מנענע בראשו ואומר וכו' בתוספות בגמרא ציינו יהא שמו הגדול מבורך ובזה הקשו על מחזור וויטרי שפירש יהא שם יה רבא שאנו מתפללין שיהא שמו גדול ושלם ומברך לעלם עלמיא הוא תפלה אחרת ומדקאמר הכא יהא שמו הגדול מבורך משמע דתפלה אחת הוא וכולי ולפי עניות דעתי נראה דהש"ס תפס הלשון מה שהיה אומרים בזמן שבית המקדש היה קיים שהיה שמו שלם כדאמרינן לקמן בזמן הזה דיו לעולם שישמש בשני אותיות משמע דבזמן שבית המקדש היה קיים היה משמשין בשם שלם שכולן היו נכנעין לישראל והיו אומרין באמת יהא שמו הגדול מבורך מה שאין כן בזמן הזה שאין משמשין רק בשני אותיות מהשם מתפללין בלשון יהא שם יה רבא וכמו שפירש מחזור ויטרי והש"ס שתופס לשון שיהא שמו הגדול מבורך הוא משום שאמרו אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך ולכך תפס השבח שאמרו אז ואמר אשרי שהיו מקלסין אותו בביתו בלשון יהא שמו הגדול מבורך אבל עכשיו ששינו הלשון ואומרין בלשון יהא שם יה רבא הכוונה דמה ששינו הלשון ומתפללין גם על זה כפירוש מחזור ויטרי אמר על זה אוי לו לאב שהגלה את בניו וכולי

שם אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו וכו' עיין מהרש"א שהקשה דמקודם תפס לשון מלך ואחר כך על הגלות תפס לשון אב ונראה על פי מה שפירשתי הקרא דמלכותך מלכות כל עולמים וממשלתך בכל דור ודור שאמר מקודם לשון מלך ואחר כך לשון ממשלה וכן הקרא דלד' המלוכה ומושל בגוים דלשון מלך נאמר על מי שיש לו עבדים עושי רצונו ומשגיח עליהן ומקיימן ונותן להם פרס וזן אותן ומפרנסן ובלעדיו לא היה להם קיום כלל שלא יהיה להם פרנסה ממקום אחר ולשון מושל נאמר על מי שיש יכולת בידו לשנות רצון החלש ממנו ולהכריחו שיעשה רצונו דוקא ולכך נאמר מלכותך מלכות כל עולמים. שרומז גם על עולמות העליונים שהן מלאכיו עושי רצונו ואינן בעלי בחירה כלל קורא עצמו עליהן בלשון מלך שהוא נותן היום לכל העולמות ובלעדיו לא היה מתקיימין אפילו שעה אחת מה שאין כן בדורות שהן עולם העשייה שהן בעלי בחירה והקדוש ברוך הוא משנה רצונם כדכתיב משיב חכמים אחור וגומר קורא עצמו מושל והנה כשהמלך בשר ודם נותן פרס לעבדיו הוא שכר עבודתן מה שאין כן האב שנותן לבן אינו תשלומי שכר רק ברחמיו נותן ולהיפך לענין עונש הוא כשהמלך מעניש נקרא עונש של נקימה מה שאין עונש של האב המעניש לבן הוא רק על דרך הלימוד שמלמדו להיטיב וכדרך שמכין לאיש שנופל בחלשות להחיותו ולכך בעת שמשפיע הטובה דהיינו בזמן שבית המקדש קיים קורא עצמו מלך שברחמיו עושה עצמו כאלו היה צריך לעבודתינו ולקיום מצותיו אף כי אם יצדק מה יתן לו מכל מקום ברחמיו מחשיב הטובה שמשפיע בתשלומי שכר עבודתם כמו שהיה צריך לו ובשעת העונש הוא רק כמו אב לבן ולכך שפיר תפס לשון אב על הגלות

שם כך אמר דוד ולא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישינים וכו' לכאורה תמוה רבה היה קשיא להו אי קשיא להו איזה דבר חסידות עשה קשה וכי לא מצאו דבר חסידות בדוד רק דברים אלו ואי היה קשה להו דזה הוי כעין גיאות לקרות לנפשו חסיד לא תירצו כלום לכן נראה בכוונת תירוצם שדוד היה ידא שלא יכשל חס ושלום בדין וביקש מהקדוש ברוך הוא שבדבר חסידות שעושה שידיו מלוכלכות בדם שפיר ושליא כדי לטהר אשה לבעלה שהוא לפנים משורת הדין שאין דרך מלכים בכך אפילו במלכי ישראל. ביקש רחמים רבונו של עולם בדבר שאני מתחסד לטהר אשה לבעלה שמרה נפשו בדבר הלכה שלא אכשל חס ושלום ולכך אמר לטהר אשה שדבר זה הטעות הוא כשלון גדול מה שאין כן לטמא אין בכך כשלון וכן ביקש במה שמתחסד עצמו לקום בחצות לילה ביקש שמרה נפשי שלא יחטא באותו זמן. כי אמרו רז"ל [בשבת דף פ"ט] בחשבונו של יצחק שאמר דל פלגא דלילתא והוא ירא שלא יחטא לזאת ביקש שבאותו זמן שמתחסד להיות ניעור בלילה שלא יחטא בזמן ההוא ולזה אמרו ולא עוד שהוא נמלך ברבו וראוי שהקב"ה ישמור את נפשו שלא יכשל בדבר הלכה

שם שמא יגרום החטא עיין בחידושי לתורה מה שכתבתי לתרץ היאך שייך לומר שמא יגרום החטא הלא הידיעה הוא אמת ולמה לו להקדוש ברוך הוא להבטיח כשיודע שיתבטל ועיין שם שכתבתי בטוב טעם

שם אמר ר' אלעזר בר אבינא כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא וכו' כל המפרשים תמהו על מאמר זה שיהיה מזמור זה כח להבטיח להיות בן עולם הבא מחמת שהוא בא"ב ומחמת שנאמר בו פותח את ידיך עיין שם והנראה לפי עניות דעתי דהנה במזמור זה אין בו שום בקשת צרכיו רק שבחי הבורא יתברך ואמר פותח את ידיך לומר שעם גודל רוממותו משגיח בשפלי שפלים עד שמשביע לכל חי ומפרנס מקרני ראמים עד ביצי כנים לגודל טובו וכמאמר ר' שמעון בן אלעזר סוף קידושין ראית מימך חיה שיש לה אומנות והן מתפרנסין שלא בצער ומה אלו שלא נבראו אלא לשמשני כך ואני שנבראתי לשמש את קוני וכו' ואילו לא הורענו מעשנו וקפחנו פרנסתנו לא היינו צריכין לתפלה לבקשת צרכינו כי הוא טוב ומטיב לפרנס אפילו בעלי חיים השפליים רק מפני שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי צריכין אנו לתפלה למחול חטאינו ולזה נתקן לומר תהלה לדוד קודם תפלת שמונה עשרה לעורר לבבנו שהקדוש ברוך הוא ברחמיו עם לגודל רוממותו משגיח אף על השפליים שבבעלי חיים ואנחנו הצריכין תפלה למלאות חסרונינו על כרחך מחמת הרעת מעשים הן ועיקר התפלה הוא רק על כפרת החטאים וממילא יתמלא החסרון וגם מה שאנו מבקשין צרכינו אין העיקר מחמת שרצונינו שנהיה תמיד בשמחה ובטוב לבב כי לפעמים היסורין הן יותר טובים כמאמרם ז"ל ג' מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן על ידי יסורין רק עיקר בקשת צרכינו הוא רק מחמת שהיסורין לפעמים מעבירין על דעת קונם לכך מבקשין על צרכינו ובכדי שיהיה לבנו פנוי מטרדת הזמן שלא יבטל אותנו ע"י טרדת הזמן מעבודת השם יתברך ומתורתו ולזה אמרו [תענית דף ב'] איזהו עבודה שבלב זו תפלה דלכאורה קשה הא תפלה הוא בפה. ולהנ"ל אתי שפיר דהיה קשה להו למה נקרא תפלה עבודה הלא אין זה עבודה רק בקשת צרכיו וכי אם אחד יבקש צרכיו מהמלך נאמר עליו שהוא עובד עבודת המלך אמנם להנזכר לעיל אתי שפיר כיון שאין בקשתו בשביל טובתו כלל רק למען יוכל לעבוד עבודת המלך בלב שלם וזהו תלוי רק במחשבת הלב לכך נקרא תפלה עבודה שבלב והנה מה שנסדר שבחי הבורא בתהלה לדוד בא"ב להורות שאין למלל ולספר כל שבחיו של הבורא יתברך אך אם כל הימים דיו וכולי וידוע שאי אפשר לדבר שום דיבור בלתי מהכ"ב אותיות ולכך נסדר באלפא ביתא לומר שאף אם נשבח השם יתברך בכל השבחים שאפשר לשבח ועל כרחך הם תחת הכ"ב אותיות שבחו חי ימלל ומכל, מקום, משגיח אף על השפלים שבשפליים ואם אנכי מחוסר מהדברים הנצרכים לעבודת השם יתברך על כרחך הרעותי את מעשי ויתפלל על הוראת המעשים ואחר כוונת הלב הן הן הדברים כי אם יאמר בכוונה תהלה לדוד קודם התפלה בכוונה זו בוודאי יפול עליו היראה וההכנעה וישוב בלב שלם וכל בקשותיו על צרכיו לא יהיה רק על כוונה הנ"ל למען יהיה יכול לעבוד הבורא ואז יהיה מובטח שהוא בן עולם הבא

שם מפני מה לא נאמר נון באשרי מפני שיש בו מפלתן של שונאי ישראל וכו' והוא תמוה דמה נשתנה מזמור זה מכל המזמורים שנאמרו באלפא ביתא שנאמר בהם נו"ן ונראה דהנה חמש גאולות יש לישראל ד' גאולות מד' מלכיות וממלחמות גוג ומגוג קודם ביאת משיח וכנגדן אמר דוד חמשה ספרים בתהלים וכל ספר מתחיל בגלות ומסיים בגאולה הספר הראשון מתחיל בלמה רגשו גוים ומסוים ותציבני לפניך לעולם הב' מתחיל היתה לי דמעתי לחם וגו' ומסיים יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו וספר שלישי מתחיל מאמר אסף כמעט נטיו רגלי ומסיים אדני נשבעת לדוד באמונתך. וספר הרביעי מתחיל מאמר משה כי כלינו באפך ובחמתך נבהלנו ומסיים וקבצנו מן הגוים וספר החמישי הוא נגד מלחמות גוג ומגוג ומסיים בתהלה לדוד על הגאולה השלימה ולוה אמר בכל המזמור לעולם ועד שלא יהיה אחריו שום קילקול וגם אמר יודוך