אמת ליעקב כח

ולא ישיגו וגו' ועל זה אמר דרך המליצה כי מבואר בזוהר שתלמיד חכם מכונה בשם צפור חזאי האי ציפרתא היינו לחכם אחד דקאי עד קרסוליה במיא. הינו שעומד במי החכמה רק עד קרסולו ורישי' עד בשמיא כלומר שהיה מגדל עצמו עד לשמים שהיה חושב עצמו לחכם שבחכמים ואמרינן לית מיא כלומר כיון שאין כאן באדם זה מי התורה והחכמה ובעינן לאוקורי נפשין היינו שרצה לפלפל עמו ולהורות לו סכלותו והיאך הוא משובש בדעתו נפק ברת קלא וא"ל לא תיחות להכא כלומר לא תשיב לו מאומה דנפל ליה חצינא לבר נגרא. כלומר שכבר פלפל עמו חכם גדול שהוא נגר ובר נגר ולא מטיא עד לארעא כלומר שלא הגיע עד תכליתו ולא משום דנפישי מיא כלומר לא משום שחכמתו מרובה אלא משום דרדופא מיא כלומר מי שיש לו שכל משובש ומעוקם ואם עוסקין עמו בדבר א' הולך בעיקום ומדמין לאיזה דברים אחרים שאין דומין כלל רק הולך בעיקום ושיבוש ואי אפשר להגיע עמו עד תכליתו מחמת רדיפתו לדברי התל ומשובש לכך ראוי ונכון שלא להשיב לאפיקורסים רק לילך בתומו

שם אמר רבה בר בר חנא זמנא חדא הוי אזלינן במדברא וחזינן הני אווזא דשמיטין גדפייהו משמנייהו וקא נגדי משחא מתותייהו ואמינא להו אית לי חולקא מינייכו בעלמא דאתי חדא דליא לי אטמא וחדא דליא לי גדפא כי אתאי לקמיה דר"א א"ל עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין ונראה לפרש דהנה בכתובות (דף פ"ה) פרש"י על קאקי חיוורי משלחי גלימא דאנשי אווזי לביגים ולכאורה אין המשל דומה כל כך דאין דרך האווזים לשלוח גלימא דאינשי ונראה דהמשל הוא כי כל הבעלי חיים כשמפטמין אותן נעשין שמינים ואין להם גבול כי כל זמן שמפטמין אותן נעשים שמינים ביותר מה שאין כן טבע האווזות שאין יכולים לפטם אותן כי אם ג' או ד' שבועות ואם מפטמים אותן יותר אין מועיל להם ונעשין כחושין ולזה ממשיל אותן העשירים המשלחין גלימא דאינשא לאווזות שהשומן העושר שלהן אינו מתקיים כמו השומן האווזות וזהו מאמר רבה בר בר חנא גם כן הכא שראה אותן האווזות היינו עשירים גדולים ושמיטין גדפייהו משמנייהו דהנה בשבת דף כ"ט קאמר הטעם שקראו לתפילין כנפי יונה מה היונה כנפיה מגינות עליה אף ישראל מצות מגינות עליהן ולזה אמר הכא דשמטי גדפייהו כלומר שמחמת עשרם עברו על כל מצות שבתורה. וקא נגדי משחא מתותייהו כלומר רק שבמצות צדקה היה נזהרים מאוד והיה מפזרים הרבה מעות לצדקה ולכך המשילו למשחא דנגדא מתותייהו ואמינא אית לי חולקא מינייכו לעלמא דאתי כלומר שאם מצות צדקה כל כך גדולה עד שיהיה להם מחמת זה חלקא בעלמא דאתא חדא דליא ליה אטמא דהנה באמת אין הצדקה שנותנין הרשעים חשובים לכלום שהקדוש ברוך הוא מכשילן בבני אדם שאינן מהוגנין ובערוך ערך דל פירש דהוא מלשון אבר המדולדל היינו המתפרק ממנו ולזה אמר דליא לי אטמא היינו שנפל ממנו הרגל והרגל פירש הרמב"ם שהוא לשון סיבה כלומר שנפל ממנו כל הסיבות שיועיל לו לעלמא דאתי וחדא דליא לי גדפא כלומר שראה ברוח הקודש שאף אותן המצות שעשו כבר נפלו ממנו מחמת גודל רשעתם דמחמת גודל רשעתם היו תוהין על הראשונות

שם אמר רבה בר בר חנא אמר לי האי טעייא תא ואחוי לך בלועי דקרח חזאי דעביד תרי ביזעי והוי קא מפקו קוטרא שקל גבבא דעמרא ואמשינהו במיא ודעציתה ברישא דרמחי ועיילי התם וכי אפיק הוי איחרך אחרוכי א"ל אצית מה אמרו ושמעית דהוי אמרין משה אמת ותורתו אמת והן בדאין והוא תמוה ונראה דהכוונה דע"כ קרח לא היה חולק עם משה עפ"י דעת ההמונים כדעת שוטים בלי דעה והשכל רק מעומק המתפלספת וטעה בהתפלספותו כמו שאר הפילוסופים והאפיקורסין שהולכים אחר שכלם הרע להכחיש את התורה כי השכל לואה להשיג אמיתתה על נכון ולזה פרש' בתהילים י"ז שמרני אל כי חסיתי בך. פירוש שביקש מהקדוש ברוך הוא שלא יפול בפח האפיקורסין אמרת לד' וגומר מדבר להמתנגד כי אמרת הוא לשון נוכח כי הנה האפיקורסין כופרי' בהשי"ת משני טעמים אחד כי לגודל רוממותו אינו משגיח בשפלים ב' מחמת שרואין רוע הסידור רשע וטוב לו לזה מדבר להמתנגד אמרת לד' ד' אתה כלומר לגודל רוממותך טובתך בל עליך כלומר הטוב שנעשה לו אינו מיוחס אליך רק לקדושים אשר בארץ המה היינו השכליים הנבדלים הנקראין קדושים משטרם בארץ ואדירי הם הגלגלים והמזלות. כל חפצו בם כלומר כל חפני מתנהג על ידם אשר מחמת זה הם מנסכים נסכים לאלקים אחרים ולזה התחיל לקללם ואמר ירבו עצבונם וגומר בל אסיך נסכיהם מדם וגומר אנו אין עושה כן רק ד' מנת חלקי וכוסי וגו' חבלים נפלו לי בנעימים כלומר כיון שעושה אמר נגד רוע הסידור היינו צדיק ורע לו כיון שרואין הטובות שעושה הקב"ה עם העולם ראוי להודות לו אפילו על הרעה ולזה אמר חבלים נפלו לי בנעימים כלומר כיון שרואין חבילות חבילות טובות שנפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי נחלה הוא לשון יסורין כמו נחלה עבר על נפשינו עיין רש"י כלומר אפילו היסורין הם טובים לי ומברך אני על הרעה כשם שעל הטובה אברך את ד' אשר יעצני וגומר כלומר אברך את ד' אשר יעצני היינו שנתן לו עצה בשכלו אף לילות יסרוני כליותי כלומר אף אם מחשבות מה שקשה לי על רוע הסידור מייסרין אותי כי כליותי הוא לשון מחשבה כי הכליות יועצות עם כל זה שויתי ד' לנגדי תמיד שלא אסור מאמונתי כי מימיני דהיינו התורה וכי משמש בלשון אם בל אמוט כלומר שאין אני נוטה מדרך התורה משום איזה קושיא המייסר אותי ולכן שמח לבי ויגל כבודי וגו' כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסדך וגומר כי מי שמחזיק בעיקר אמיתתו ותורתו מובטח הוא שלא יעזוב אותי לשאול ולשחת ולזה מבקש מהקדוש ברוך הוא שיודיעני אורח חיים שישביעו לנצח בנעימים היינו שיתן לו השגה לקיים דברי התורה שיהיה לו נעימות בתורה הנקרא ימין נחזור למאמר שהתחלנו ואמר תא ואחוי לך בלועי דקרח כלומר שהראה כל פלפולו וטעותו שעל ידם נבלע קרח בארץ [ואין הכוונה רק על קרח לחוד רק על כל הפילוסופים מכחישי התורה מכונים בשם קרח כלומר שהראה לו כל הפילפולים והסברות שאפשר לומר למכחישי התורה] וחזאי תרי ביזעי כי קרח כפר בנבואת משה רבינו עליו השלום ובתורה מן השמים כי התורה נחלקת לשנים כי עשרת הדברות שמענו מפי הגבורה ושאר התורה מפי משה וזהו שאמר דחזאי תרי ביזעי כלומר תרי בקעים שמבקע אמונת התורה והנבואה ונפיק קוטרא מבינייהו כלומר כמו שהעשן מסמא כן הפילפול של הפילוסופים הכופרים מסמא את העינים שקלי גבבא דעמרא הן הקדמות המושכלות הנקיים מסוג כפסולת כמ"ש הפייטן ראשי כעמר נקי ואמשינהי במיא כלומר וצרפתי לה הקדמות התורה הנקרא מים. דעצתה ברישא דרומחא פירוש כי אותן העוסקין בפילפול קרא אותן הזוהר בעלי רומחין כמבואר בתיקונים אמר שרצה לסתור הסברתי בניצוח ופילפול של מהירות וכל דבר של מהירות אין השכל שופט על כל דבר ודבר שיוצא מפיו אי אפשר לכלכל דבריו בצדק וכי אפיק איחרוכי איחרוך כלומר שהראיות שהביא היה נחרכים כמו חן האש מעומק ראיות הפילוסופים שהביאו המכחישים כלומר שהיה מזיק לו שראה בעצם שאין יכול לסתור בטוב סברתם מפני מהירות הניצוח. ואמר אצית מה אמרו. כלומר התיישב בנחת ושמע אמריהם בנחת ולא במהירות הניצוח ושמע דהוי אמרו משה אמת ותורתו אמת כלומר כששמעתי דבריהם בנחת ולא בנצוח ראיתי שהראיות עצמן שהביאו אמרום בעצמן משה אמת ותורתו אמת והן בדאין וכמו שהמוכיח צריך להוכיח בנחת כמו כן השומעין צריכין לשמוע בנחת ומטעם זה פירשו המפרשים מה שאמרו חז"ל גדול השלום שאפי' ישראל עובדים ע"ז כדור אנוש מוחל להן והוא מטעם זה דכשכל אחד שומע לחבירו בנחת יתברר האמת מה שאין כן כשהשומעים שומעין בניצוח ורוצים לנצח דברי המוכיח ואומר כל ל' יום מהדרין ליה לגיהנם וכולי פירוש כי מבואר במקובלים שהרשעים כאשר כלה מהם כל כוחות הקדושות מחזירין אותו למוטב למען יהיה לו השפעת הקדושה ואחר כך חוזרין ומטמאין אותו לינק ממנו וזהו שאמר כל שלשים יום מהדרין ליה לגיהנם וכולי

שם ואמר רבה בר בר חנא א"ל ההיא טעייא תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיע אהדדי וחזאי דעביד כוי כוי ואנחייהו לסילתאי התם אדמצלינא בעיתו ולא משכחת אמינא איכא גנבי הכא א"ל גלגלי דרקיע הוא דהדר נטר עד למחר ומשכחת לה עיין שם הכוונה דהנה המזלות יש להן שליטה גדולה בארץ עד שאצטגנינים יודעין באיזה יום ימות אדם פלוני ואימת יחלה ויש התחברות גדול בין השמים והארץ ואמרו הפילוסופים האדם יולידהי השמש והאדם וזהו שאמר לו תא ואחוי לך היכא דנשקא ארעא ורקיע אהדדי. כלומר ההתחברות שיש בין השמים והארץ שהיה לומד עמו כל מיני התחברות שבין השמים והארץ והנהגת המזלות לארץ ואמרו חז"ל בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא ובמקום אחר הארכתי שאף שמחמת זכות לא נשתנה המזל מכל מקום על ידי תפלה נשתנה המזל וחזאי דעביד כוי כוי. דהנה בפיוט יוצר יום א' דראש השנה יסד בימין יש חלונות שדרך אותן תלונות מאזין תפילות וזהו כוונת כאן דעביד כוי כוי. כלומר שיש חלונות להאזין תפלות לשנות המזל ואנחינהו לסלתאי התם כלומר שהיה סבור שגם על הפרנסה יכול להפך המזל על ידי התפילות שיתקבלו על ידי אותן החלונות. ואדמצלינא בעית ולא משכחת שראה שלא הועיל תפלתו אמינא איכא גנבי הכא: אמרו זה על דרך מליצה כמו שאמר המקונן בקינות אורח משפטיך גנבו א"ל גלגלי דרקיע הוא דהדר כלומר הדבר תלוי במזל וצלותך לא יועיל. נטר עד למחר דהיינו עולם הבא לאחר המות כי השתא כלומר שתהיה בצדקתך אז כמו עתה שלא תתקלקל צדקתך ולא תחזור לך עד יום המות ומשכח לה כלומר שם תמצא שכר מצותיך ותפלתך כי התפלה אין מועיל להפך המזל שהיה בשעת לידה רק כשנולד במזל טוב ונשתדד לרע מחמת חטאיו והארכתי בזה במקום אחר

שם אחר רבה בר בר חנא לדידי חזי לי אורזילא בר יומא וכו' המאמר הזה הוא תמוה מאוד עיין מהרש"א מה שפירש בזה והנה אורזילא שפירש