אמת ליעקב כה

יכול להכיר תוכו של כל אחד ואחד וכן הגבאי צריך לדקדק על החלוקה למי צריך ליתן יותר בלי שום נטיה וכיון שאין שום גוון בשכלו מדמה אותו לזוהר הרקיע וקורא אותן משכילים שצריכין להשכיל מה שבלב חבירו ומצדיקי הרבים ככוכבים וכו' קורא למלמדי תינוקת וממשיל אותן לכוכבים שהן מאירים לאחרים ובזה מיושב הכל ושוב לא קשה קושית התוספות גם כן ודו"ק

שם זכה הלא פרוס לרעב לחמך לא זכה וענים מרודים תביא בית כו' אמר מר עוקבא אף על פי כן נחשב לצדקה דכתיב ונוגשיך צדקה. לכאורה תימה דהא לקמן אמרינן שביקש ירמיה אפילו כשמבקשים לעשות צדקה הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים ונראה הכוונה דעיקר הצדקה היינו כיון שהמס שמטיל המלך על כולם מקילין על העניים ונוטלין העול של הענוים על העשירים אף שמדינא גם כן הוא כך מכל מקום נחשב הוא לצדקה

שם וילבש צדקה כשריון מה שריון זה כל קליפה וקליפה מצטרפת לחשבון גדול וכו' ר"ח אמר מהכא כבגד עידים כל צדקותינו מה בגד זה כל ניחא ונימא מצטרפת לחשבון גדול וכו' נראה דכוונת השני משלים אלו דהנותן צדקה לשמה מדמה אותו לשריון שכמו שהשריון הוא דבר המגין כמו כן צדקה כזו מגין מן היסורין כדכתיב וצדקה תציל חמות ואמרינן לקמן שצריך דוקא נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה אבל הנותן צדקה שלא כדינא שאינה מצלת כדמשמע התם מדמה אותה לבגד עידים דכמו שבגד עידים מכל מקום מלבוש הוא הכא נמי צדקה כזו חשוב על כל פנים כבגד עידים וכשאין עושה כלל נחשב מערטילאי ממצות צדקה

שם כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודה זרה נראה הטעם דאילו היה מאמין שהכל בא מהקדוש ברוך הוא ודאי שהיה נותן כדאמרינן תן לו משלך שאתה ושלך שלו ועל כרחך שחישב כוחי ועוצם ידי עשה את כל החיל הזה ולכך חשוב כאילו עובד עבודה זרה

שם רבי יוחנן רמי כתיב לא יועיל הון ביום עברה וצדקה תציל ממות וכתיב לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות שתי בדקות הללו למה אחת שמצילתו ממיתה משונה ואחת שמצילתו מדינא של גיהנם ואיזהו שמצילתו מדינא של גיהנם האי דכתיב ביה עברה דכתיב יום עברה היום ההוא ואיזהו שמצלת ממיתה משונה נותנה ואינו יודע למי נותנה נוטלה ואינו יודע ממי נוטלה וכו'. שיש בזה הרבה תמיהות א' דאמר ר"י רמי דמשמע שהכתובים סותרין זה את זה ולבסוף לא מקשה רק שני צדקות הללו למה דמשמע דלא מקשה רק שהוא יותר ולא סתירה ב' כיון שמוכיח איזהו מצילתו מדינא של גיהנם ממילא מוכח דהכתוב השני הוא מצילתו מדינא של מיתה משונה. ג' דמעיקרא דמקשה איזהו שמצילתו מגיהנם מקשה איזה קרא מיירי מזה כדמוכח מהא דמשני האי דכתיב ביה עברה וכי מקשה איזהו שמצילתו ממיתה משונה ומשני נותנה ואינו יודע למי נותנה כו' משמע דהקושיא היה איזה צדקה מצילתו ממיתה משונה ד' האי הצדקה שמצילתו מגיהנם ודאי דצריכה להיות חשובה ביותר מהצדקה שמצילתו ממיתה משונה והצדקה שנותנה ואינו יודע למי נותנה היא החשובה ביותר מכל הצדקות

ולתרץ כל זה נראה דהנה יש שלשה מיני צדקות א' מהא חיובית דהיינו לעשר מכל הרווח שיהיה לו כדדריש בסיפרי הובא בתוספת ב' צדקה שאינה חיובית רק שיש מצוה אם נותנה ג' צדקה אסורה דהיינו יותר מחומש כמו שאמרו חז"ל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש [אמנם לפעמים יש חיוב יותר מחומש כמו שיתבאר לקמן]. ולפי זה אתי שפיר הכל דר"י הקשה שני קושיות א' שהכתובים סותרים זה את זה דכתיב אחד אומד לא יועילו אוצרות רשע דמשמע דאוצרות שאינן אוצרות רשע רק שאצר בצדק מועילין והכתוב השני אומר לא יועיל הון ביום עברה דמשמע כל הון אפילו שאספו בצדק וביושר אינו מועיל ב' הקשה שני צדקות הללו למה וע"ז משני אחת שמצילתו ממיתה משונה ואחת שמצילתו מדינא של גיהנם והיינו שיש שני מיני צדקות אחד שהיא חיובית דהיינו מעשר דכתיב עשר תעשר והשניה דהיינו עד חומש שאינו חייב רק נדבת לבו וביותר מחומש איכא איסורא והנה הצדקה שהוא חיובית אין בה כח רק להצילו אם נתחייב באיזה עון מיתה משונה הצדקה מצילו דאין הפרש בין צדקה חיובית שהוא מצות עשה לשאר מצות עשה דאמרו חז"ל דאין מצוה מכבה עבירה והצדקה שנותן יותר מחיוב דהיינו עד חומש מצילו אפילו מדינא של גיהנם ועל זה אמר איזהו שמצילתו מדינא של גיהנם ומשני זה שכתוב בה עברה והיינו הכתוב דלא יועיל הון ביום עברה והון נאמר גם כן על תורה ומצות כמו שדרשו חז"ל והובא ברש"י על הכתוב ורועה זונות יאבד הון זה הונה של תורה וזהו שאמר לא ויועיל הון ביום עברה כלומר כי תורה ומצות אין מצילין מדינה של גיהנם אם עבר עבירה שחייב בה גיהנם כי אין מצוה מכבה עבירה רק צדקה יש לה כח יותר להציל אותו מדינא של גיהנם וע"כ צדקה שאינה חיובית דהיינו הצדקה שיתן עד חומש דהצדקה שהוא חיובית לא עדיפא משאר מצות שאינן מצילין מיום עברה אבל הכתוב השני דאמר לא יועילו אוצרות רשע וע"כ האי אוצרות רשע דקאמר לאו היינו מה שאוצר בגניבה וגזילה דע"ז לא שייך לומר לא יועיל דהם מזיקין ואת נפש בעליו יקח כמבואר במשלי א' אלא ע"כ האי אוצרות רשע דקאמר היינו שמבקש טצדקי לפטור עצמו ממעשר כמו שאמרו חז"ל (ברכות דף ל"ה) עכשיו מכניסין דרך גגות וחצירות לפטרו ממעשר וזה גם כן נקרא רשע וכן אמרו בפיאה פרק ז' משנה ג' המניח את הכלכלה תחת הגפן בשעה שהוא בוצר הרי הוא גוזל את העניים ולכך אמר לא יועילו אוצרות רשע דהיינו מה שבקש טצדקי לפטור עצמו ממעשר לא יועילו ועל זה אמר צדקה תציל ממות היינו כשנותן צדקה החיובית מצילו ממות והיינו ממיתה משונה דממיתה טבעיית כל אדם לא ינצל ועל זה אמר איזהו צדקה המצלת כלומר באיזה אופן צריכה להיות נתינת הצדקה ועל זה אמר דכל צדקה אפילו הוא חיובית מחויב להיות שלא יתבייש את העני והנה מה שכתבנו למעלה דיותר מחומש הוא עבירה. נראה לענ"ד דבמקום שיש סכנת נפשות מחיובות הוא דמבואר בבא מציעא בפרק איזהו נשך גבי שנים שהיו מהלכין בדרך והיה ביד אחד קיתון של מים איכא למאן דאמר שישתו שניהם וימותו ואפילו ר' עקיבא דדריש חייך קודמין היינו כשיש גם כן סכנת נפשות לו אבל כשאין סכנה רק לחבירו ואצלו ליכא רק ביזבוז ממון מחויב ליתן לו כדי להציל אותו ועל זה נאמר הלאווין שבתורה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך אבל סתם נראה לפענ"ד דליכא רק מצות עשה תדע דהא אמרו גבי פרוטה דר"י העוסק במצוה פטור ממצוה ואם היה בצדקה גם כן לאווין לא שייך לומר גביה פטור ממצוה דהעוסק במצוה אינו דוחה לא תעשה שבתורה

שם משה כתב ספרו ופרשת בלעם והוא תמוה דהא פרשת בלעם מגוף התורה הוא וכל התורה כולה משה כתבה לכן נראה הכוונה דהנה מה שאמר בלעם לבלק ודאי לא בלשון הכתוב בתודה אמרה דאם כן לא הוה משיג בלק מה שאומר בלעם דמנין היה יודע בלק לדבר בלשון הקודש ובלשון סתום אך משה כתב כוונת התורה שהשיג בלעם בלשון זה שכתוב בתורה שיש על כל קוץ וקוץ תילי של רמזי סודות

שם גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם דאילו באברהם נאמר עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ובאיוב נאמר איש תם וישר ירא אלקים וסור מרע. וזה תימה שנאמר חס ושלום שאיוב היה גדול מאברהם והכתוב אומר כי אחד קראתיו ובכל יום הזכרת זכות אברהם בפינו ובאיוב אמרו שביקש להפוך קערה על פיה ולזה נראה דכללא הוא בתורתינו הקדושה כי כל המוסיף גורע ולזה אמרו והנה טוב מאוד זה המות שאין לו פירוש כלל ולזה נראה כי נחזי אנן שכשהכתוב רוצה להפליא בטוב אמר טוב מאוד ועל ארץ ישראל נאמר טובה הארץ מאוד מאוד ובהשם יתברך אשר הוא עוקר הטוב לא נאמר רק טוב לבד כמ"ש טוב ד' לכל ולא טוב מאוד וע"כ כי על מי שהוא טוב בשליחות נאמר בו רק טוב ועל שאינו טוב בשלימות נאמר בו כי טוב מאוד לומר שהוא טוב הרבה וממילא נשמע שיש בו קצת רעה רק שיש בו הרבה טוב ולזה כאשר נאמר שראה השי"ת המציאות כי היא טוב מאוד מורה על זה שיש בו גם כן קצת רעה וחסרון ולזה אמרו בש"ס כי הוא המות כמאמר בחינת עולם ולא מצאתי בו חסרון רק המות והוא ההעדר הכרוך בעקב כל חי וזהו כוונת גם כן כאן בהא דגדול מה שנאמר באיוב כי הבעל עקידה כתב דכל הדברים יש לתאר ע"ש התכלית ולזה סתירת זקינים בנין ע"ש התכלית ומפרש הא דכתיב ועתה בתתך אתנן כן זונה יקרא שמך כי יש זונה האוהבת עצם הזנות ויש אשר אינה עושה הזנות רק בשביל האתנן ולזאת לא יקרא זונה רק נבלה ולזה אמר הכתוב ועתה בתתך אתנן לכן נקרא זונה שמך עכ"ל והנה אברהם אבינו ע"ה הי' ביטול המציאות וכל מעשיו לא היה עושה רק בשביל יראת השם כי ודאי שיש אדם שהוא ישרן גדול בטבע ושונא גזל ואפילו מבין העכו"ם ימצא כך אבל אברהם לא היה עושה רק מיראת השם כי תמיד היה יראת ד' על פניו וכמ"ש הכתבי האר"י ז"ל בהא דעתה ידעתי כי ירא אלקים אתה ולא חשכת וכו' כי אפילו הפרשה משחיטת בנו שהוא דבר טבעי לא עשה רק מיראה וכיון שכל הדברים נקראין על שם התכלית ע"כ לא היה נקרא דק ירא ד' מה שאין כן איוב היה תם וישר בטבע ולא מחמת יראת השם רק דברים שטבען הי' להיפוך פורש עצמו מיראת ד' ואם כן היה לאיוב הרבה דברים שתכליתן לא הי' יראת ד' ולזה אמרו בש"ס אף שנאמר באיוב ירא ד' כמו באברהם אל תשוה אותן ביחד כי גדול מ"ש באיוב כל המוסיף גורע כי היה באיוב הרבה דברים שלא היה תכליתם יראת ד' לכן קראוהו בהרבה דברים מה שאין כן באברהם כי אחד קראתיו כי כל דבריו היה תכלית יראת השם

פרק המוכר את הספינה האי גלא דמטבע לספינתא מתחזי כי צוציתא דנורא חיוורתא ברישא וכו' הכוונה כי היצר הרע מכונה בשם גלא דמטבע לספינתא כמבואר בזוהר כי