אמת ליעקב כד

שם ורחצו רגליכם אמר ר' ינאי ב"ר ישמעאל אמרו לו וכי בערביים חשדתנו שהם משתחווים לאבק רגליהם כבר יצא ממך ישמעאל לכאורה אין ענין לומר שיש אומה שמאמינים שהאבק שמתדבק בכף רגליהם מעשה אלקים ב' קשה אטו בבית אברהם לא היה אבק על הקרקע והנראה לפרש בזה דהנה הרמב"ם כתב דהרגל הוא שם הנשאל על הסיבה שהסיבה נקרא רגל כמו ויברך אותך לרגלי שהפירוש כמו בסיבתי וזהו כוונתם כאן שיש אומה שמאמינים ואומרים שהסיבה שמסבבין מחכמתן הוא הנותן להם מחי' ובאמת זה שבא על ידי סיבותיהן נמשל לאבק פורח וזהו אמרו שמאמינים לאבק שברגליהם דהיינו לזה שבא מסיבותיהן ולזה אמר להן אברהם ורחצו רגליכם פירוש הטהרו עצמיכם מסיבותיכם והאמינו שאין ממש בסיבותיכם בלי עזר הקדוש ברוך הוא והשענו תחת העץ פירוש הצדיק מכונה בשם עץ כמו שפירש רש"י בקרא דהיש בה עץ בפרשת שלח ואמר להם שישענו בבל הצדיקים שיגינו עליהם:

שם עד אברהם לא הוי זקנה מאן דבעי משתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק בעי רחמי והוי זקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים והוא תמוה. א' היאך שייך לומר דעד אברהם לא הוי זקנה הא ודאי החומר כשנזדקן נחלש וכי היה מעשה ניסים קודם אברהם שלא יזדקן החומר ב' קושית המהרש"א למה לא מביא הכתובים דמקודם ואני זקנתי ואדוני זקן ג' קשה וכי הוא צריך להביא ראייה שעכשיו הוא זקן הלא החוש ועיקר הראייה צריך שמקודם לא הוי זקנה אם כן מאי ראויה מייתי מהנך קראי ד' למה היה לו למבעי רחמי ע"ז וכי ליכא טביעת עין ע"ז. והנראה לי בזה ומקודם נקדים מה שפירשתי בקהלת (ב' ט"ו) בפסוק אמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני ולמה חכמתי אני אז יותר ודברתי בלבי שגם זה הבל כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח ואיך ימות החכם עם הכסיל והוא תמוה ויתבארו מתוך הביאור לכן נראה דבכאן מתחיל לחקור אם יש השארה לנפש ועיין בקהלת שהארכתי וכאן אין מקום לקבל ארוך. דהנה הפילוסופים מכחישים השארת הנפש ומוכחין זה דעל כרחך אם הנפש נצחו ודאי הוא חלק אלקי ממעל ויש כביכול עול בחיקו יתברך שיתן לזה נשמה יותר גדולה מלוה והיה ראוי להיות נשמה שוה לכל אחד ועל כרחך הנשמה הוא רק כח הבנה המורכב בחומר כמו חוש הראות וראוי שיאבד באיבוד החומר כמו שאר חושים והב"ע סתר דבריהם ואמר שכח השכל שבאדם אף שבתחלת הלידה הוא רק כח הכנה לקבל זריחה מלמעלה כשאר חושים מכל מקום הוא כח לקבל התעצמות שעל ידי מעשים טובים ועיון מושכלת יכול להעשות ממנו עצם נבדל ולפי דעת המקובלים אחר לימוד תורה ומעשים טובים ניתן לו נפש מלמעלה חלק אלקי ממעל וזה מאמר שלמה שמביא בתחלה הוכחת הפילוסופים ואמר אמרתי אני כמקרה הכסיל גם אני יקרני כי לחומר קרא כסיל והנשמה הוא עיקר האדם דהיינו שחשב בדעתו שהנפש יקרהו ההעדר כמו החומר וראייה לזה כי למה חכמתי אני או יותר דאי לא תימא הכי רק שהנפש הוא חלק אלקי ממעל אם כן תיקשי למה חכמתי אני אז יותר כנ"ל ואחר כך סתר זה דהנה יש להביא ראייה להשארת הנפש דכל החושים נחלשים המה לעת זקנה כמבואר בש"ס דעיניהם של זקנים כהות ואזניהם כבידות אבל השכל מתגבר לימי הזקנה כמאמרם ז"ל זקני ת"ח כל זמן שמזקינין דעתן מתיישבת עליהן ואם השכל יהיה כח המורכב בחומר כשאר חושים היה ראוי להיות נחלש לעת זקנה אלא ודאי דהשכל הוא חלק אלקי ממעל רק שהחומר מגרע כוחו לכך כל שהחומר יותר נחלש השכל יותר מתגבר וזהו שאמר שלמה על דברי הפילוסופים הנ"ל שגם זה הבל ומביא ראייה הנ"ל על זה ואמר כי אין זכרון לחכם וגומר כלומר שעינינו הרואות שהשכל והחומר אין להם זכרון בשוה. דהא בשכבר הימים הבאים הכל נשכח כלומר דכשהימים מתחילין לשקוע לעת זקנה הכל נשכח שכל החושים נחלשין משא"כ השכל יותר מתגבר ומכאן ראייה איך ימות החכם עם הכסיל. כלומר היאך שייך לומר שהשכל יהיה אבוד באיבוד החומר כיון שהם חלוקין זה מזה דזה נחלש וזה מתגבר וזהו כוונת המאמר עד אברהם לא הוי זקנה דהנה הא בהא תליא דאם נאמר שיש השארה לנפש יש מעלה וחשיבות גם כן לזקנה דכיון שהוא חלק אלקי ממעל נתחזק יותר בהחלש החומר אבל אם נאמר חס ושלום שאין השארה לנפש והוא רק כח המורכב בחומר ממולא אין מעלה וחשיבות לזקנה דלעת הזקנה נחלש כמו שאר חושים המורכבים בחומר. והנה עד אברהם לא היו מאמינים בהשארת הנפש כי כל האמונות האמיתית הביא אברהם אבינו לעולם וזהו שאמר עד אברהם לא הוי זקנה כלומר לא היה שום חשיבות לזקנה מאן דבעי משתעי בהדי אברהם משתעי בהדי יצחק פי' דהנה ידוע כי אברהם מנהיגו של כל העולם כלו כמאמרם ז"ל בב"ב שאמרו במיתת אברהם וויי לעולם שאבדה מנהיגה וויי לספינתא דאזלא קברניטה ובודאי כל מי שהיה רוצה ליטול עצה נטל מאברהם ואחר כך כשנולד יצחק והיה חכם כאברהם וכיון שלא היו מאמינים בהשארת הנפש והיו חושבין להזקנה חיסרון להשכל לא היה משתעי רק בהדי יצחק כשהיו צריך להשיאו עצה בהדי יצחק משתעי בהדי אברהם. פירוש אחר שנטל עצה מיצחק חזר אצל אברהם מחמת שהיה זקן וראה הרבה מעשים לפניו כן הוא הדרך לישאל לזקנים אולי נזדמן לפניו מעשה כזה וראה בחוש וכיון שדבר זה תלוי באמונת השארת הנפש ובחסרון אמונה זו נטפל אמונת שכר ועונש שלעולם הבא ולכך בעי רחמי שיכנסו דבריו באזניהם שיאמינו בהשארת הנפש והוי זקנה היינו שנתחשב הזקנה ולזה אתי שפיר קושית המהרש"א דלא היה יכול להביא ראייה מן ואדוני זקן ומן ואני זקנתי דשם מיירי בעניני לידה ובודאי בדברים הטבעים התלוים בחומר הוי זקנה ולכך מביא ראייה מואברהם זקן בא בימים שמשם ראייה שהשכל נתחזק בזקנה מחמת שיש השארה לנפש מדכתיב ואברהם זקן בא בימים דלכאורה הוא שפת יתר דמה בא להשמיענו דכיון שהוא זקן ודאי שבא בימים אלא להורות זה דהנה הרבה פעמים בתורה נקראין החכמים בשם זקנים כמו ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים שפרשו אל החכמים וכן אמרו בש"ס זקן זה קנה חכמה ולזה אמרו זקן בא בימים להורות כי החכמה שלו שכל שנתרבה הימים נתרבה השכל יותר ומה שלא הביא ראייה מואברהם ושרה זקנים באים בימים דשם נכתב אצל דברים הטבעים מעניני הטבעים ובודאי דלשון זקן מורה שבעל זקנה טבעיות היינו שבאו בימים כאלו עד אשר חדל להיות לשרה אורח כנשים כולי מה שאין כן הכא דמיירי בעניני נשואי יצחק שצריך להיות לזה עצה וחכמה מפרש זקן לשון חכמה ובזה יתרצו כל הקושיות למעיין בעזרת השם יתברך

שם עד יעקב לא הוי חולשא בעי רחמי והוי חולשא דכתיב ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ויש לדקדק א' דמהיכי תיתי לא היה החולשא לחומר וכי מעשה ניסים היה ב' והלא ישמעאל היה חולה מקודם. ג' קושית התוספת בבבא בתרא על הא דאמר מרגליות טובה היה תלוי בצוארו של אברהם אבינו שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא תראנו משם ד' הא אין צריך להביא ראייה רק על שמקודם לא הוי חולשא כי על מה שהוא עכשיו החוש מעוד ומה מביא ראייה מקרא זה הא מכאן אין ראייה רק על מה שהוא עכשיו חולה לכן נראה דהנה ידוע שיש יסורין של אהבה כדכתיב כי את אשר יאהב ד' יוכיח וכתיב וד' חפץ דכאו החלי כמבואר בברכות ועוד אמרו שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה אבל האפיקורסין מכחישין בכל זה כמאמר טורנסרופוס הרשע בבא בתרא פרק ראשון שאמר אם אלקיכם אוהב עניים למה אינו מפרנסן. וזה אמרם עד יעקב לא הוו חולשא פירוש לא היו מאמינים שיש מעלה לחולשא לומר שמי שמתייסר הוא מאהובים של הקדוש ברוך הוא וכשבא יעקב היו רואין שיש מעלה לחולשא מדכתיב ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ויקח שני בניו לברכם אף שבודאי כבר ברכם יעקב כמה פעמים בתוך אותן י"ז שנים שהיה במצרים א"ו משום שהיה חולה והשכינה מראשותיו ויש אז מעלה להברכה יותר ועינינו רואות דיש מעלה לחולשה

שם עד חזקיהו לא הוי חולה דאתפח והוא תמוה דהא ישמעאל חלה ואיתפח וגם הוא נגד הטבע ונראה דזה גם כן מענינים האלו דהנה ידוע שלפעמים הקדוש ברוך הוא מייסר את האדם כדי לעוררו בתשובה כי לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו כי זה חסד הבורא ולא היו מאמינים בזה עד שראו בחזקיהו שהיה חלה את חליו אשר ימות בו ועשה תשובה ונתוספו ימים על ימיו אז האמינו גם בזה: סליק מסכת בבא מציעא מסכת בבא בתרא

פרק השותפין והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככובים לעולם ועד כזוהר הרקיע זה דיין שדן דין אמת לאמיתו וגבאי צדקה ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד אלו מלמדי תינוקת וכתבו התוספות וז"ל אור"י דצריך לומר דרקיע מזהיר טפי מכוכבים דהא בסוף פרק אלו עוברין משמע דגבאי צדקה עדיפי ממלמדי תינוקות והוא דחוק דהא עינינו רואות שהכוכבים מאירים והרקיע אינו מזהיר ועוד מה שייכות דגבאי צדקה לדיין שדן דין אמת איזה יותר יש ביניהם ומה ענין לדמותם לזוהר הרקיע וכן מה ענין מלמדי תנוקות לכוכבים לכן נראה דלשון זוהר נאמר על דבר שאין לי שום גוון כמו הזכוכית שקוראין אותו המחקרים היולי לקבל כל הצורות שעומדים לנגדו אם שחור מראים שחור אם ירוק ירוק מה שאין כן דבר שיש לו איזה גוון שוב לא יכול לקבל איזה גוון אחר ולזה מדמה הדיינים וגבאי צדקה לזוהר הרקיע כי הדיין מלבד שצריך לדקדק שלא יהיה נגד הד"ת צריך גם כן לדקדק שלא יהיה דין מרומה ולכך צריך לחקור אחר כל דיבור הבע"ד להכיר מדבריו אם שקר אמר או אמת ולזה צריך שלא והא בדמיונו שום גוון לנטות על איזה צד שאז