אמת ליעקב כא

לשיולי ביה חזיוהו דבכי וחייך וכו' א"ל מ"ט בכית וחייכית א"ל דהוה יתיב עמי קב"ה ואמרו ליה עד מתי נצטער בהאי עלמא וא"ל אליעזר בני ניחא לך דאחריב עלמא והדר איברי ואפשר דמברית בשעתא דמזוני (ועיין במהרש"א שהכוונה להפוך עולמו של ר' אליעזר לבוראו שנית) אמרי קמיה רבש"ע כולי האי ואפשר אמרי ליה דאחיי טפי או דחיינא א"ל דחיית אמרי לקמי' א"ה לא בעינא א"ל בהאי אגרא דאמרת לא בעינא יהיבנא לך בעלמא דאתי תליסר נהרי דמשחי אפרסמונא דמענגו בהו וכו' והוא תמוה הרבה חדא דאטו לא היה אפשר להקדוש ברוך הוא לשדד המזל כמו שעשה לאברהם ב' מה ששאל דחיי נפישין או דחיינא מה ענין לשאלה זו אטו משום שיהיה שני דחיי שעה אחת או יום אחד יותר שוב אינן נחשבין יתר שנותיו אף אם הם רבים בשלמא אם הי' שואלו על השנים שיחיה אם הם רב או מעט ניחא ולכן נראה בהקדים הא דרחב"ד דא"ל דביתהו עד אימתי נצטער וניזול אמר לה מה נעביד א"ל מטיבותא דגניזא לצדיקים לעוה"ב בעי רחמי דליתבו לך מידי בעי רחמי ויהבו לי כרעי דפתורא דדהבא חזו בחלמא כולהו צדיקי דאכלי אפתורא דתלת כרעי ואנן אכלינן אפתורא דשקיל חד מיניה א"ל בעי רחמי ונשקלו בעי רחמי ושקלוהו תנא גדול היה נס האחרון מן הראשון דגמירי משמיא מיהב יהבי מישקל לא שקילי ועיין מהרש"א דחד כרעא היינו שהתפלה היא מג' עמודים שהעולם עומד עליהם ור' חנינא בן דוסא היה רגיל להתפלל וכו' יע"ש והוא חמוה דמה ראה רחב"ד לבקש לחסר עצמו מעוה"ב ולהחליף עולם עומד בעולם עובר ועוד מה המשל הזה שאמר שניתן לו כרעא דפתורא דדהבא. ולכן נראה דהנה בנדה (דף ט"ז) אמרינן דריש רחב"פ אותו המלאך הממונה על ההריון לילה שמו ונוטל הטיפה ומעמיד לפני הקב"ה ואומר לפניו רבש"ע טיפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני ואילו צדיק ורשע לא קאמר שהוא לכאורה תמוה מאוד דלמה לו להקב"ה לגזור על הוולד קודם שנולד גזירות רעות להיות עני וחלש וטיפש על לא חמס עדיין בכפו והיה לו להמתין ליתן לו כפי מה שראוי לו כפי מעשיו כיון דצדיק ורשע לא קאמר ועוד קשה מה לו למלאך לישאל כל זה מה לו בכך מה שיהי' ג' קשה למה לו להעמיד הטיפה לפני הקב"ה ישאלו לו סתם בן פ' מה תהא עליה עשיר או עני וכו' ולתרץ זה נ"ל דהנה הרב המורה פ' ל"ג ח"ג כתוב והביאו הרב בעל עקידה שער ס"ג כי לפעמים יש לימוד זכות על פושעים ומורדים כי רבים מהם היותם על השיעור מהרוע לא הי' רוע בחירתם אלא מצד חוזק חומרם ורוע תכונתם הטבעית מעת הוולדו כי מי שטבעו חום ביותר הוא בעל תאוה גדול וכן יש שמצד טבעו הוא כעסן ויש אשר לפי טבעו א"א להכעיסו בשום אופן ע"ש והנה זה אי אפשר לומר כלל שיהיה אדם שאין לו בחירה וע"כ שבחירתו קשה ולפום צערא אגרא וגם הוא חכם ומעמיד לו הענין הראוי לו שיהי' יכול להיות בעל בחירה כגון ד"מ אותו שהוא נצחן בטבעו ואם יהיה לו ג"כ עשיר יהיה בחירתו קשה מאוד מאחר שיהיה ביכלתו לעשות מה שלבו חפץ ולא יבצר מעמו מה שיזם לעשות וכן חי שהוא בעל תאוה בטבעו ג"כ בחירתו קשה מאוד כמו שפירשו בפ' כי תשא על הקרא דאנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלקי והב ופרש"י שאמר אתה גרמת להם שהשפעת להם זהב וכל חפצם מה יעשו שלא יחטיאו משל למלך שהי' מאכיל ומשקה את בנו ומקשטו ותולה לו כיס בצוארו והושיבו בפתח בית הזונות מה יעשה הבן שלא יחטא וכוונתו ג"כ על דרך זה לומר שהי' בחירתם קשה עד מאוד וכיוצא בזה הרבה וע"ז נאמר כי אל דעות ד' ולו נתכנו עלילות ולזה א"ש שהמלאך המעמיד הטפה לפני הקב"ה שיהי' הטפה ההוא מושגח מאתו יתברך מהותו וטבעו שמחייב לו הלידה אם הוא חם ביותר או אם טבעו מחייב לו להיות כעסן וכיוצא ואז הוא יתברך גוזר עליו מה שיהי' עשיר או עני בכדי שיהא ראוי לעמוד הבחירה בידו והמלאך הוא מוכרח בדבר כי הוא האמצעי הממונה מהבורא ית"ש והולידו למען דעת באיזה שעה להקליט הזרע ולהולידו אמרו בשבת שמזל שעה גורם ולפי מה שצריך להיות אם עשיר או עני אזי מקליטו ומולידו באותו שעה הראוי לזה ובזה אתי שפיר הא דר' חנינא בן דוסא כי בודאי לא ביקש רק שינתן לו מפירות מצותיו כי יש הרבה דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעוה"ב ובודאי שכולם היה ברחב"ד כי הלא אמרו שכל העולם לא ניזון אלא בשביל חנינא בני וביקש שינתן פירותיו. בעוה"ז אמנם הא שבאמת לא נתן מפירות מצותיו הטעם הוא כי לעולם אין נותנין דבר שיהא מזיק לו וכיון שהקב"ה הי' יודע שהעניות הוא מוכרח לו לקיום בחירתו כי דרך משל מי שהוא נדיב לבורך בטבעו אין הנתינה מצד בחירתו לטוב רק שטבעו מכריחו שאפי' באומות נמצא מתנדבים לפי טבעם משא"כ כשהוא נותן בגודל עניותו ונותן מלחמו לדל לש"ש הוא הצדקה גמורה וכן לפעמים כשהוא עשיר והוא קמצן בטבעו א"א לו לקיים כל צרכו וכדבעי לי' למיעבד לא עביד וכיון שהיה העניות מוכרח לרחב"ד לא הי' באפשרי לינתן לו מפירות מצותיו להעשירו ולזה כשביקש שינתן לו עושר הי' כוונתו שיעמיד עמוד של גמילות חסדים בעשרו ולזה נתנו לי כרא מיפתורא דדהבא והוא בד"מ שנתנו לו להעמיד הרגל של ג"ח בעשרו ולזה נתנו לו מפתורא דדהבא כלומר מגודל עשירות ואח"כ הראו לו בחלומו שאי אפשר לו להעמיד הרגל של ג"ח בעשרו כי בעושר נתבטל בחירתו כמש"ל וממילא לא יאכל בעוה"ב כ"א אפתורא של שני רגלים ולכך ביקש רחמים למיהדר ולמישקל ולזה אמרו שגדול הנס האחרון מן הראשון כי היה זה נחשב לו לחטא במה שביקש רחמים להפוך רצון הקב"ה עליו והיה לו להאמין כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד וכי מוכרח לו שיהי' כפי מה שהוא וזהו ג"כ הענין של ר"א בן פדת שאמר לו הקב"ה ניחא לך דאחריב עלמא והוא כמו שפי' מהרש"א דהיינו שיחרוב עולם שלו כלומר כיון שלפי טבעך שנולדת בו א"א לך להתקיים בתורתך רק בעוני כאשר יצרתיך בזה אם לא שאשנה טבע הוולדך וינתן לך טבע אחר שיהא ראוי שתתקיים הבחירה אף בעשיר ואפשר שתברא בשעתא דמזוני כלומר מי יודע אם יוגמר בחירתך לטובה כאשר נגמר עכשיו ולזה שאל לו דחיי טפי או דחיינא כוונתו לא הי' מחמת שלא רצה לסבול יסורי עניות ח"ו כי האיש שהוא כמו ר"א בן פדת מחויב לקבל הכל באהבה רק שהיה ירא מחמת שאמר שלשה דברים מעבירים את האדם על דעת קונו ואחד. מהם עניות ולכך היה מתאוה ומבקש שיותר טוב שינתן לו כח הבחירה בעושר ולזה כשאמר לו הקב"ה דמה שחיות הוא יותר ממה שיחיה וגמירי דאם עברו רוב שנותיו של אדם ולא חטא שוב אינו חטא וכבד נגמר בחירתו לטובה בענין ההוא ולכך אמר לא בעינא שישתנה טבעו ויותן לו כח בחירה חדשה ולכך נתן לו הקב"ה שכר מה שבחר ברצון הקב"ה וזהו ג"כ מאמר התנא עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו כלומר שתעשה מה שרצונו של הקב"ה עליך שתהי' עני תקבלו בשמחה בהיותך עני כיון שרצון הקב"ה הוא כך כדי שיעשה רצונך כרצונו כוונתו כי הבא לטהר מסייעין לו ואם תרצה לקבל בשמחה רצון הקב"ה או יעשה רצונך כרצונו כלומר שיסייע אותך שלא יהי' רצונך רק על מה שהוא רצונו:

מסכת מועד קטן

פרק ואלו מגלחין. אם בארזים נפלה שלהבת וכו' אם לויתן הועלה בחכה וכו' אם בנחל שוטף וכו' נראה לפרש דמה ענין בשלשה משלים הללו דהנה בקרא מפני הרעה נאסף הצדיק איכא מ"ד שלא יבא הרעה ואיכא למ"ד שלא וראה הרעה. והנה למ"ד שלא יראה הרעה דהיינו שמתחיל בצדיקים בכדי שלא יראו הרעה ואח"כ באה הגזירה על הכל וא"כ הגזירה באה על כולם ולכך מדמה אותה לשלהבת שמתחיל בגבוהים ומסיים בשפלים ולמ"ד שלא יבא הרעה מדמה לחכה כי כמו שהחכה אם תופס דג גדול ממילא ניצולין הקטנים הכא נמי חוטף הצדיק וניצולין כולם מ"מ אמר מה ועשו דגי רקק שלבסוף כאשר לא ישובו בתשובה יחזור השטן ויקטרג ולא יהא מי שיתפוס בחטאם ונשארה הגזירה עליהם והנה לפעמים יש צדיק גדול שדוחה הגזירה לגמרי כענין שאמרו הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטל ולזה מדמה לנחל שוטף ששוטף ומדחה החכה מן הדגים וכיון שהחכה גדולה כ"כ עד שיכול לילך לנחל שוטף כגון הכא שתפס לרב אשי מה יעשו מי גיבים שאינן יכולים לדחות הגזירה מעליהן והא דכעס רב אשי ואמר דחכה בצדיקים ליכא הוא מטעם שכתבתי בתעניות בפ' סדר תעניות אלו בד"ה בסורא הוי דברתא דצדיק גמור אינו נשקל עם הרשעים לתפוס בעונם וכן מה שכעס על ר' אבין ואחר בכו לאבילים ולא לאבידה היינו דצדיק גדול אף לאחר מותו ממליץ ומגין על הדור ולא שייך לומר לגביה אבידה דאבידה היינו שנאבד מן העולם ואין בו שוב תועלת להאובד אבל צדיק גמור אף אחר שמת זכות עומד להדור

שם היום קשה לישראל היום בא השמש בצהרים. פי' דאמרינן בסוכה דף כ"ט חמה לוקה וכו' באמצע היום קשה לכל העולם וזהו שאמר היום בא השמש בצהרים והיינו שקשה לכל העולם

שם ויהי כקרוא היהודי שלש וארבע דלתות ויקרע מה ד' דלתות דא"ל ליוהיקים ירמיה כתב ספר קינות אמר מה כתיב בה א"ל איכה ישבה בדד אמר אנא מלכא א"ל בכה תבכה א"ל אנא מלכא א"ל דרכי ציון אבילות אמר אנא מלכא היו צריה לראש כי ד' הוגה מיד קדר כל האזכרות ושורפה לכאורה קשה היאך שייך אמר אנא מלכא הא אין מלך בלא עם. ונראה דהנה בירמיה אמר רגע אדבר על גוי וממלכה לנתוש ולנתוץ וכו' הרי דלפעמים מצינו שהנביא מדבר בשם ד' להביא הרעה ואח"כ נתבטל כחו שאירע לא נשי נטה וחשב יהויקים שירמיה מתנבא הגזירה להתרות כדי שישובו ולזה אמר אנא מלכא דהיינו שאוכל לעשות כמו שעשה המלך מננוה שיתבטל הגזירה וכן בכולן ואח"כ כשקרא לפניו כי ד' הוגה על רוב פשעיה והוגה הוא מלשון הגו סיגים מכסף והיינו שכבר סר ד' מהם ומנע מהם דרכי התשובה ולזה לא האמין לו וחשדו