אמת ליעקב יט

רק נשארו ביד הקב"ה לבד וזהו כונת רש"י כגון יורקמי שר הברד כו' שהן השרים הממונים משעת יצירת בראשית ולזה אמרו לא נמסרו בלשון עבר דהיינו בשעת יצירת בראשית אבל בודאי שהקב"ה מסר אותן לצדיקים שבכל דור לעת הצורך כמ"ש בחוני המעגל שמתחטא כבן לפני אביו ועושה רצונו כו' וכן אלישע ושונמית שאמר את חובקת בן וטעם חשיבות אלו שנשארו ביד הקב"ה לכך נראה שהניסים שנעשה לכל ישראל הוא מוכרח ואינו תלוי בבחירה תדע דהא בשעת קריעת ים סוף אמרו הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי ע"ז ואפ"ה נקרע הים וכיון דהדבר מוכרח ואינו בבחירה ולכך הותנה במעשה בראשית אבל הניסים שנעשה ביחיד שהדבר תלוי בבחירה ובהכשר מעשיו וכיון דהדבר תלוי בבחירה לא היה אפשר להתנות במע"ב ולכך לא הביא קרא דפקידת שרה כיון שאז היה שורש לכל ישראל היה ג"כ הדבר מוכרח ולכך לא הביאו ג"כ מפקידת לאה שהיא שורש לכל השבטים רק פקידת רחל שהיה יוסף עתיד לצאת מלאה ונתחלף להיות לבת כדי שיצא יוסף מרחל וכיון דפתיחת רחמה של רחל ביוסף ניסא דיחיד הוא לא היה אפשר להתנות במעשה בראשית וחשיב נמי גשמים כי כבר כתבתי ההפרש שבין מטר לגשמים שהמטר יורד בטבע שהתנה בשעת יצירת בראשית שלפעמים נמנע בחטאינו ובתפלתינו הוא שלא ימנע אבל הגשם הוא השפע הטוב היורד מהקב"ה ולא נמסרו לשרי הטבע וכן תחית המתים שעתיד להיות בסוף יהיה ביד הקב"ה כיון שהן לצדיקים שנפשותם הן למעלה משרי הטבע ולוה לא חשיב פתיחת כלי זעמו שזה יהיה ליום הדין הגדול כמ"ש התוס' אחר ביטול כל הטבע כדכתיב ההרים ימושו וגומר לכך א"צ לחשבם ולכך מקשה הש"ס שפיר דאמאי לא חשיב פרנסה דפרנסת ישראל הן תחת יד הקב"ה לבד ולא תחת הטבע

שם א"ר בר' יצחק מאי דכתיב ובאחת יבערו. פרש"י בד"ה ובאחת יבערו גו' דאי לא ג"ש הוו משמע אטומים כעץ עיין מהרש"א שתמה ע"ז ולענ"ד נראה בכוונתו דהיה קשה לרש"י דל"ל ג"ש דלכאורה הלשון הכתוב לבד מוכח דמיירי בע"ז דהא כתיב מוסר הבלים עץ הוא ומשמע לכאורה אעץ הכתוב מראש הכתוב מיירי דהיינו עץ מיער כרתו שהוא ע"ז ולמה להו הג"ש ולזה כתב רש"י דבלאו ג"ש היינו מפרשים דאטומים כעץ ולזה הוצרך ג"ש דמיירי בע"ז

שם אמר ר"י יעקב אבינו לא מת אמרו לו וכי בכדי ספדו ספדנא כו' אמרו לו מקרא אני דורש כו' מה זרעו בחיים כו' קושית המפרשים ידוע א' מה תירוץ הוא זה שמקרא הוא דורש ועל הקרא גופיה קשה וכי בכדי חנטו חנטיא ב' דלמה ליה הקישא דמה זרעו בחיים הא מפורש בקרא וגאלתיך ממרחק ונראה לענ"ד לתרץ דהנה ידוע מה שאמרו חז"ל דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד והיינו כי בתורה יש תיבות משותפים ומשואלים משא"כ אמורא צריך לפרש דבריו וידוע ששם מת הנזכר בתורה הוא שם משותף כמ"ש חז"ל ד' נקראין מתים עני ומצורע ומי שאין לו בנים כו' והביאו ראייה ע"ז מקרא ולזה כשאמר ר"י יעקב אבינו לא מת והבין המקשן שבלשון עצמו הוא אומר ובלשון אמוראי כוונת מת מת ממש ולכך הוקשה וכי בכדי חנטו חנטיא ומתרץ ע"ו מקרא אני דורש כלומר אף שבלשון קרא לא נקרא מת והנה האלשיך כתב בתהלים קי"ד כי שלומי אמונת ישראל אשר לא למדו ממעשה האומות הם נקראו בית ישראל ואותן אשר נטמעו ועשו כמעשיהם יקראו בית יעקב ע"ש הרי מבואר שהכשירים זהו הת"ח מכונה בשם ישראל ועמי הארץ והרשעים מכונה בשם יעקב וידוע שמי שאין לו בנים נקרא מת בלשון תורה ולאו דוקא מי שלא היה לו בנים רק מי שזרעו כלה ואין לו קיום נצחי נקרא אין לו בנים דמה תועלת יש בחיי הזמן כשאין בו קיום נצחי וזהו כונת אומרו יעקב אבינו לא מת כלומר אף אותן המכונים בשם יעקב אינן בכלל מתים בל יחיו (ישעיה כ"ו) שאילו היו בכלל מתים היה יעקב אבינו נקרא מת כיון שאין בנים שהרי כל אותן בנים שיקראו בבחינת יעקב כלה ולא נקרא חי וקים רק שם ישראל ולזה אמר שגם יעקב אבינו לא מת כלומר שגם אותן המכונה בשם יעקב יתקיימו לנצח ולא יהיו בכלל מתים בל יחיו וממילא יעקב אבינו לא מת כיון שגם הבנים המכונים בשם יעקב יהיה להם תיקון ויתקיימו לנצח ולזה לא היה יכול להביא ראייה מקרא וגאלתיך ממרחק שמשם אין ראייה שיש להם קיום נצחי רק שיהיה בעת הגאולה שכולם יראו בנחמת ציון ואפשר שיהיה ח"ו בל יחיו ויבושו ולזה הוצרך להביא ראייה מה זרעו בחיים כי זה נקרא על מי שהוא כוחני לחזור ולצמוח עד בלתי תכלית וזהו אמרם מה זרעו בחיים זרעו נצחיים אף הוא בחיים כלומר אף הבנים המכונים בשם בית יעקב לא יכלו ויחיו בחיים הנצחיים כמ"ש ואתם בני יעקב לא כליתם וממילא יעקב אבינו לא מת כיון שאף בניו שלא יהיו רק מכונה בשם יעקב יתקנו ויחיו בחיי עולם והרי יש לו בנים וכאילו לא מת

שם א"ר אבהו גדול יום הגשמים כו'. נראה בכונתם דמה שאמרו גשמים היינו גשם היורד מן השמים והוא השפע רוח קדושה שבאים ע"י התעוררות דלמטה כחו הגשם שבא ע"י האד העולה מן הארץ

שם וכל העוסק בתורה כו' עיין בתוספות דהקשו דהא כתיב לעולם יעסוק אדם בתורה אפי' שלא לשמה כו' ע"ש ותירצו דהיינו לקנטר ע"ש ולכאורה קשה דהכא והתם חד לישנא נקט בלשון שלא לשמה ונראה לענ"ד דהתם דאמר דיעסוק אדם בתורה ובמצות לומר דלומד התורה לידע מצותה היאך לעשות ולכך אף שאינו לומד לעשות רק להיות רב לידע הלכה למעשה דוה נקרא שלא לשמה מ"מ כיון שלומד לידע מצותיה יבא ג"כ לידי עשיה וזהו שאמר ג"כ מתוך שלא לשמה בא לשמה משא"כ הכא שאמר שעוסק בתורה שלא לשמה ולא אמר בתורה ובמצות משמע שאין לומד להלכה למעשה רק לידע להקשות על דברי חבירו מורה הלשון שהלומד הוא רק לקנטר

שם אם ישוך הנחש בלא לחש לעתיד לבא מתקבצין כל החיות אצל הנחש ואומרין לו ארי דורס ואוכל אתה מה הנאה יש לך אמר להן מה יתרון לבעל הלשון והוא תמוה דהיאך יתישב בזה הכתוב דאם ישוך הנחש בלא לחש וגם הענין תמוה לומר שנתקבצו החיות לישאל להנחש לכן נראה שהוא דרך מליצה דהנה כל החיות והשרצים והדברים המזיקין שבעולם אינו רק מחמת החטאים שבעולם שהחוטאין משרישין כוחות הטומאה ומהם באים דברים המזיקין בעולם וראייה לזה שלעתיד לבא כתוב וגר זאב עם כבש ופרה ודוב גו' לא ירעו ולא ישחיתו גו' והנה כמעט כל החטאים באים מרוב תאוה ולזה חקר התנא ואמר בלשון מליצה דאלו החיות שואלין זה להנחש דבשלמא ארי וזאב מזיקין בשביל תאוה כמו החטאים הבאים בשביל תאוה משא"כ היזק הנחש שמזיק בלי תאוה איזה ענין חטא יש בעולם שיעשה האדם בלא תאוה והשיב שהוא מחטא לשון הרע שהוא ג"כ בלא תאוה כי מה יתרון לבעל הלשון וזה פירוש הכתוב אם ישוך הנחש בלא לחש כי בש"ס אמרו גבי קטורת יבא דבר שבלחש ויכפר על דבר שבלחש מוכח דלה"ר מיקרי דבר שבלחש וזה שאמר אם ישוך הנחש בלא לחש כלומר וכי היה הנחש נושך אם לא היה לחש דהיינו לשון הרע בעולם ואמר שהיחוס שיש ללשון הרע לנשיכת הנחש הוא משום דגם בעל הלשון אין יתרון ודמי ממש לנשיכת הנחש

שם אשכחיה ר"י לינוקא דר"ל אמר ליה מאי עשר תעשר א"ל עשר בשביל שתתעשר א"ל מנא ן הא אמר ליה זיל נסי אמר לי' ומי שרי לנסות להקב"ה והכתיב לא תנסו אמר ליה חוץ מזו דכתיב ובחנוני נא בזאת גו'. יש בכאן תמיהות רבות א' דבקרא כתיב תעשר והוא דריש תתעשר ב' דאמר ליה מנא לך הא הא קרא יתירא קדריש ג' דקאמר ליה זיל נסי היאך שייך לומר לקטן שינסה במעשר הא קטן לאו בר חיובא דמעשר הוא ועוד דממ"נ אי כל המעשרים מתעשרים וכל שאינן מתעשרים מתרוששים למה היה לו לומר נסי הל"ל בא וראה אילו המעשרים מתעשרים ואלו דאין מעשרים מתרוששין. ואי לפעמים אף מי שאין לו מה לעשר מתעשר וכן לפעמים מי שמעשר מתרושש למה אמר ליה זיל נסי. ועוד דמהיכא תיתי ישתנה מצות בדקה משאר מצות שאסור לנסות בהן לכן נראה דהנה התינוק הבין במה שאמר לו בשביל שתתעשר כוונתו כמו למען יאריכון ימיך בשאר מצות דהיינו ששכר מצוה הוא אורך ימים ובשכר מצות צדקה הוא עשירות ולכך הקשה לו מנא לך דמהיכי תיתי ישתנה מצוה זו משאר מצות דכתיב בהם אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד ודרשו חז"ל דלמימינים בה דהיינו שעושין לשמה אורך ימים ולמשמאילים בה דהיינו שלא לשמה עושר וכבוד ובצדקה תהא אפי' לשמה עושר וכבוד ומה שאמר לו זיל נסו נראה דהנה לכאורה קשה דאמאי לא נדרש עשר תעשר כמו ביעקב עשר אעשרנו ודרשו חז"ל שתי מעשרות דהיינו חומש והכי נמי נדרש עשר תעשר לכן נראה דבאמת ה"נ נדרש כך דהנה מבואר שיש ג' גבולים במעשר א' במעשר גמור הוא חיוב כמו שאר מצות עשה ובודאי בזה אסור לנסות רק צריך ליתן לשמה ב' שיתן שתי מעשרות דהיינו חומש ודבר זה אינו חובה ויכול להתנות בו תנאי דהא ועקב ג"כ התנה בו תנאי שאמר אם תתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש כו' עשר אעשרנו והתנאי הוא כעין נסיון שאמר אם יהיה כך אעשה כך ג' יותר מחומש יש בו איסור כמו שאמרו חז"ל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש וזה שאמר זיל נסי כלומר מה ששאלת לו על תעשר השני ואמרתי לך בשביל תתעשר כונתי דבמעשר השני יכול אתה לנסות ולומר שתתן אם אתעשר או בשביל שאתעשר ומה שאמרו חז"ל האומר סלע זה לצדקה ע"מ שיחיו בני או ע"מ שאתעשר הרי זה צדיק גמור במעשר השני אמרו דיעקב נמי במעשר השני התנה וזהו שאמר לו חוץ מזו היינו אף דבכל המצות אסור לנסות מ"מ במעשר השני שהוא רשות מותר לנסות והביא לו ראייה מדכתוב הביא את כל המעשר ובחנוני וכל ריבויא הוא לרבות מעשר השני אבל ודאי דאין להביא ראייה מן המתעשר דודאי עשר ומן המתרושש שלא עשר שלפעמים אף המעשר מתרושש אף דהתורה העידה שמי שמעשר מתעשר דנראה ששכר המעשר הוא העושר מ"מ הא כבר העידה התורה שיש עונות שהעושה אותם מתרושש כמאמר החכם בעד אשה זונה עד ככר לחם וכן המלוה בריבית נכסיו מתמוטטין והרבה כיוצא בהן ולו נתכנו עלילות מי נדחה מפני מי ועוד נראה דהמעשר אין שכר כלל בשביל הצדקה כי שכר מצוה