אמת ליעקב טז

ועיניו בשכר ועונש העולם הבא יתהלך במישרים היינו שלא יחטא לעולם

שם גדולה תשובה שמביא רפואה לעולם כו' קשה להבין מה ענין רפואה דאמר ונראה דהנה הרמב"ם במס' סנהדרין כתב דיש אדם שנולד בטבע רע שקשה לו לפרוש מתאוות עריות וכן לפעמים נולד ברתיחת הדם עד שא"א לו לפרוש מכעס וכיוצא בזה הרבה ולפום צערא אגרא ולזה א"ש שאם בא לידי חטא ועושה תשובה הקב"ה מרפא טבעו שלא יקשה עליו שוב השמירה מכעס ותאווה וכיוצא בזה

שם גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד כו' ואמר ר"י עד ולא עד בכלל ומי אמר ר"י הכי והאמר ד"י גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה כו' לא קשיא הא ביחיד הא בציבור. עיין ברי"ף שהקשה אמאי לא משני הא מאהבה הא מיראה ועיין במהרש"א מה שהקשה ולפענ"ד דהכונה שמגעת עד כסא הכבוד ולא עד בכלל דהנה מקום השראת השכינה נקרא כסא הכבוד כי השכינה נקרא כבוד כדכתיב והיה בעבור כבודי גו' ולכך נקרא המקום השראת השכינה כסא (כבוד וכן הוא אומר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו כלומר שמקודם הוה השראת השכינה בשמים ממעל והיו השמים נקראין כסא הכבוד ועתה השראת השכינה ביתר שאת ממה שהיה בראשון בשמים וזה שאמר כסא כבוד מרום מראשון הוא עכשיו מקום מקדשנו והנה כשישראל עושין רבונו של מקום השכינה שורה עליהן כדכתיב היכל ד' המה וכן אפי' ביחיד כשהוא צדיק גמור כמשה ואברהם וכיוצא השכינה שורה עליו ונקרא כסא הכבוד והנה מי שחטא חטא גדול אף שעשה תשובה מאהבה אף שהיה קודם החטא ג"כ צדיק גמור א"א שישרה עליו שכינה שיהיה נקרא כסה"כ דהא אמרו בשבת (דף נו) כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה שנאמר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וד' עמו אפשר שהשכינה עמו והוא חטא כו' אף שדוד עשה תשובה מאהבה אלא ודאי צ"ל דהחוטא חטא גדול נקרא בעל מום שנתרפא וזהו כוונתו כאן עד ולא עד בכלל כלומר ששוב א"א שיהיה הבעל תשובה כסא הכבוד דהיינו שיהיה הוא מקום השראת השכינה ופריך מקרא דושובו אלי ומשני דצבור שאני דהא מצינו שכמה פעמים עבדו ישראל ע"ז וכתיב עליהם היכל ד' ולא יכול לתרץ כאן מאהבה כאן מיראה דהא דוד עשה מאהבה ואפ"ה אמרינן בש"ס אפשר חטא בא ע"י וד' עמו

שם גדולה תשובה שזדונות נעשו לו כזכיות וקשה להבין שהעון שעשה יחשב לו כזכות. ונראה דהנה התשובה הוא מצות עשה והדין נותן שהתשובה לא יועיל רק שיכופר לו העון כי זה לבד הוא ג"כ מחסדי הבורא הגדולים וע"ז אמר ר"ל דלא די שמכפר לו העון שעשה ויתר מזה עושה הקב"ה ברחמיו שע"י התשובה נעקר העון לגמרי וכאילו לא עשאו כלל דמי והתשובה שעשה נחשב לו כשאר מצות שעשה שמקבל עליו שכר

שם גדולה תשובה שאפילו יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם והוא תמוה ועיין במהרש"א במה שדחק עצמו ולפמ"ש לעיל א"ש דהנה כשישראל אחד חוטא נתפסין הכל מטעם ערבות שהוא מצות עשה הוכח תוכיח את עמיתך וא"כ כמו שזה עבר עבירה כמו כן עברו כולם על מצות הוכח תוכיח וא"כ מה בכך שזה שעבר עבירה עשה תשובה מ"מ במה נתכפרו כל העולם במה שעברו על מצות הוכח תוכיח והן מחוייבין לקבל עונשן ולזה אמר גדולה תשובה שאפי' יחיד כשעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם בכלל פי' על חטא זה מעצמו והטעם דאחר התשובה מחשבו הקב"ה כנעקר למפרע וכאילו לא עשה זה שום חטא כלל וחטא זה שוב לא יזכר כלל וכאלו לא היה נעשה כלל מעולם ונתכפר לכל העולם וכעין שאמרו בנדרים מי שנדר ושמע חבירו ואמר ואני ואני אם הותר הראשון הותרו כולם מטעם כיון שנעקר הנדר למפרע מהנודר הותרו כולן שהיו תלוין בו והיינו דכוותיה שכולן תלוין בעון החוטא וכשנתכפר הוא נתכפרו כולן

שם כי הוה חזי אמבוהא אבתריה אמר הכי אם יעלה לשמים שיאו כגללו לנצח יאבד נראה לפרש דתיבת כגללו הוא מלשון בגללו כלומר עבורו והכונה דאם יחשוב הכבוד שנעשה הוא בשבילו שהוא ראוי לכך יאבד לנצח. מסכת סוכה

פרק החליל לעתיד לבא יביא הקב"ה היצה"ר בפני הצדיקים והרשעים הצדיקים רואין אותו כהר והרשעים כחוט השערה הללו בוכין והללו בוכין ואף הקב"ה תמה עמהם והוא תמוה בעלמא דקשוט יראה לאחד מהן כזה ולאחד מהן כזה וגם תמוה מה שהצדיקים בוכין ומה שהקב"ה תמה ולכן נראה דהנה כגיטין (דף נב) אמר דהנהו תרי דהוו איגרי בהו שטן כל בי שימשא הוי קא מינצי כו' עד דעבד להו שלמא שמעיה דקאמר ווי דאפקי' ר"מ להאי גברא מביתא וכן ידוע מ"ש בכתבי האר"י ז"ל בהא דעתה ידעתי כי אשה ופת מראה את דהוא משום דקודם לא היה לאברהם שום השגה בגשמיות כמו באדם הראשון קודם החטא ובבואו למצרים שהוא מקום זוהמא מטומאה גדולה אף היא הורד ממדרגתו עד שנפל בהשגת טוב ורע שהוא השגת גשמיות ומזה הבין אברהם אבינו גודל הטומאה והזוהמא שבמצרים עד כי נקל בעיניהם הריגת נפשות בשביל תאות הזוהמא של זנות ועיין באלשיך פ' נח חטא של דור הפלגה שהיה ג"כ בדרך זה שרבו להגביר הטומאה בארץ במעשיהם הטמאים עד שהקב"ה בעצמו אמר ועתה לא יבצר מהם את אשר יזמו לעשות ע"ש היוצא מזה כשיש רשעים המוסיפין ונותנין כח בטומאה מזיק גם לצדיקים וצריכין אמיץ כח להלחם עם היצה"ר ולפיכך כשיש רוב צדיקין המחלישין כח הטומאה נקל לרשעים להלחם נגד היצה"ר וזה ענין הערבות כי אל דעות ד' ולו נתכנו עלילות ויודע הכח אשר נתן הצדיק בהטומאה מחמת חטאו עד שלא היה כח ברשע להלחם נגד היצה"ר משא"כ אילו לא היה חטא הצדיק היה נקל בכח הרשע לכבוש היצ"ה ולכך היה דורו של משה כולן צדיקים וכן משה אמר גם בי התאנף ד' למענכם. ובזה א"ש שלפני הרשעים מראין אותו כחוט השערה היותו מקודם באמת כחוט השערה וכענין שאמר ישעיה הוי מושכי עון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה וכאשר הרשעים חוטאין בעוונות הרבים מוסיפין כח בטומאה ועושין אותו כהר ולזה מראין אותו בפני הצדיקים כהר מחמת שכבשו אותו אף אחר שנעשה כהר ע"י עונות הרשעים ואמר הללו בוכין והללו בוכין שגם הצדיקים בוכין שגם הם גרמו במה שהרשעים עשו אותו כהר ולזה אמר שאף הקדוש ברוך הוא תמה עמהם כלומר שברוב חסדיו להגדיל שכרן עושה הדבר כהר גדול וכאילו יש בו תמהון גדול במה שכבשו הר כזה: מסכת ראש השנה

פרק ארבעה ראשי שנים כמאן מצלינן האידנא אקצירי כו' עיין מה שפירשתי בזה בשבת פרק במה מדליקין בדיבור המתחיל אמר רבי יצחק לעולם יבקש אדם רחמים קודם שיחלה כו' ע"ש

שם אמר רבי כרוספדאי אמר ר' יוחנן שלשה ספרים נפתחין בר"ה אחד של רשעים גמורים ואחד של צדיקים גמורים ואחד של בינונים צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים רשעים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה בינונים תלוין ועומדין עד יוה"כ כו' מאי קרא ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו ימחו מספר זה ספרן של רשעים גמורין כו' ר"נ בר"י אמר ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת מתני זה ספרן של רשעים כו' ע"ש והוא תמוה וישתומם עליה כל מעיין חדא קושית התוספות הלא אנו רואין צדיקים מחים ורשעים חיים כו' ועוד וכי משפט החיים והמות לבד הם בידו הלא הרבה שלוחים למקום להעניש בהם עוברי רצונם ועוד קושית המהרש"א מה היה לדוד לבקש שלא יכתבו בספר הרשעים ועוד מה זה ענין הבקשה שלא יכתבו בספר הצדיקים ממ"נ אם הם רשעים בודאי לא יכתבו בספרן של צדיקים ואם הם צדיקים היאך שייך לאדוננו דוד לבקש עול מאל אמונה וגם תפלת משה אין לו ענין כלל לבקש שבאם לא יסלח לישראל שימחנו מספרן של רשעים מה שייכות יש למשה בספרן של רשעים וגם אין שום טעם לבקשה ועוד קשה הא דאמרן בר"ה שתחלת דין בר"ה וגמר דין ביוה"כ וכן הוא בפייט ר"ה בראש השנה יכתבון וביום צום כפור יחתמון מי הוא ואיזה הא בין צדיקים ובין רשעים נכתבין ונחתמין בר"ה ובינונים אף בכתיבה תלוים עד יוה"כ ועוד קשה לצייר ענין הכתיבה והחתימה כי צריך הקב"ה לעיוני בדינו והלא הכל סוקר בסקירה אחת ויותר קשה מ"ש בזוהר שבהושענא רבא מוסרין פיתקין מה ענין מסירת פיתקין הללו וגם קשה מה שאמרו חז"ל דבר"ה מסתפרין ולובשין בגדי לבינים ושמחים ולשמחה מה זו עושה בשעה שישראל נתונין בדין וספרי חיים וספרי מתים פתוחין לפניו

ונראה לפענ"ד לתרץ הכל בטוב טעם בעזה"י דאיתא בקידושין (דף לט) כל מי שזכיותיו מרובין מעונותיו מריעין לו וכל מי שעונותיו מרובין מזכיותיו מטיבין לו כו' ומסיק דעבדין ליה יום טוב ויום ביש כו' והיינו כי עונש הצדיקים בעוה"ז ועונש הרשעים בעוה"ב וזהו כונת מאמר ר' כרוספדאי שלשה ספרים נפתחין בר"ה והיינו ספר גזירת עונשין לכתוב לכל אחד החריצות דין שלו על כל חטא וחטא הדין שלו כפי דינו יתעלה ובר"ה הוא תחלת דין כלומר אין האדם נידון בר"ה רק ששוקלין אותו אם עונותיו מרובין מזכיותיו או אם זכיותיו מרובין מעונותיו והוא צדיק ונחרץ לחיים דהיינו שכל עונש הפשעים שעשה יהיה בעודו בחיים חיותו אבל עדיין אין פורשין פרטי העונש על כל חטא וחטא עד יוה"כ שהוא גמר דין ושל רשעים נכתבין עונשי החטאים שלהם למיתה דהיינו שעונשין שלהן יהיה אחר מיתה ופרטי עונשין אין להם מבוא לכותבם רק