אמת ליעקב טו

ניזהא דארבא וכו' כי ידוע שעוה"ז מכונה בשם ספינה כמו שאמרו במיתת אברהם ווי לספינתא כו' ורצה ללמוד אותנו איך לנהוג בעוה"ז והנה הערוך בערך הל על הפסוק הלאות אנשים תרגום מהלן ית נבייא ארי תהלון ית פתגמי היוצא מזה דהלין פירושו לשון יגיעה ובערך הייא פי' לשון מהירות ובערך חל פי' חלי הוא לשון חולי וחילוק פי' בערוך לשון דגים קטנים וחוליא פי' לשון מתוק וזה כוונתן הילני היינו היגיעה שאדם יגע בעוה"ז לצורך מחיתו הייא היינו שצריך להיות במהירות כענין שאמרו הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה וגם צריך שיהיה מתוק בעיניו כל מה שיארע לו מהצרות והתלאות שיטיל עליו הקב"ה וזה שאמר חלי דהיינו החלאים והצרות וחילוקי היינו המאכלים גרועים חוליא כלומר שתהיה בעיניו מתוק כדבש ועיין בערוך שחז"ל היו רגילין לומר ה' במקום ח' וח' במקום ה': סליק מסכת פסחים מסכת יומא

פרק שבעת ימים שלשה קולות הולכין מסוף העולם ועד סופו קול המונה של רומי וקול גלגל חמה וקול הנשמה בשעה שיוצאת מן הגוף ובעו רבנן רחמי על הנשמה ובטלוה וי"א אף הלידה וי"א אף רדיא ופי' רש"י היינו גשמים ע"ש והמאמר זה חמוה ונראה לפענ"ד לפרש שלא יהיה כ"כ חמוה דמה שאמר שהקול הולך מסוף העולם ועד סופו היינו שכל העולם בכללו נידון על כך או בשעה זו הדין שורה על כל העולם וחשיב קול גלגל חמה דהיינו השפעת המזלות שמתנהגין לפי מעשה בני אדם כידוע וחשוב עוד קול הנשמה בשעה שיוצאת מן הגוף דהיינו בשעה שמת אדם הדין שורה על כל העולם דאם זכו היה מקוים בהם בלע המות לנצח ומחמת זה הדין שורה על כל העולם ואמר שבעו רבנן רחמי וביטלו היינו שלא יהא הדין שורה על כל העולם ומה שי"א אף הגשמים פי' דאיכא דיעה בגמ' דמטר יורד בשביל יחיד והי"א ס"ל דע"פ כלל העולם נידון הגשמים ואמר עוד שם אלמלא קול המונה של רומי הוה נשמע קול גלגל חמה ואלמלא קול גלגל חמה היה נשמע קול המונה של רומי נלענ"ד לפרש דבשעה שנפלה עטרת ישראל נתמעט ג"כ השפעת המזלות כאמרם ז"ל דבשעה שהיה א"י בידינו היתה מבורכת בשינוי מערך הטבע כמבואר בשילהי כתובות ועכשיו נתמעט וזהו כוונתן אלמלא קול המונה של רומי פי' אלמלא לא היה הצלחת האומות היה נשמע קול גלגל חמה פי' שהיו נראין ביותר השפעת המזלות כאשר בראשונה רק שעכשיו נתמעט ההשפעה בשבילם ואלמלא קול גלגל חמה פי' אלמלא שלא היה נתמעט השפעת המזלות הוה נשמע קול המונה של רומי פירוש שהיה נראה הצלחת האומות גדול עד אין חקר להיותם תחת המזלות

פרק בראשונה והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר כאן בעושין רצונו של מקום כאן באין עושין רצונו של מקום והקשה המהרש"א וכי אפשר שברגע אחד ישתנו ממספר לאין מספר וגם בלא"ה היאך אפשר כלל שימצאו אישים אין תכלית למספרם כמ"ש במ"נ חלק ב' וגם החוש מכחיש דהא יש מספר לישראל ואדרבה האומות שלא נתברכו הם יותר מישראל ובישוב זה נאמר כיון שהקב"ה הבטיח לישראל שכאשר יעמוד השמים החדשים והארץ החדשה כן יעמוד זרעכם ושמכם וכיון שהיה הבטחתו לישראל יהיו קיימים לעולם ולנצח נצחים ואפי' שבטא גמירי דלא כלה א"כ בודאי אין מספר לישראל בכללות מחמת הרבוי שיהיה להם עד בלתי תכלית משא"כ באותן שיהיו כלים לבסוף ודאי שיש מספר לכללם כיון שיש להם תחלה ותכלית זה שאמרו דלאותן שעושין רצונו של מקום אין מספר והוא מהטעם שיזכו להיות זרעם קיים לעולם משא"כ באותן שאין עושין רצונו של מקום ערירים ימותו ויכלה זרעם ויש להם מספר וא"כ אפי' לאיש אחד צדיק שייך לומר עליו שאין לו מספר כיון שהוא כחני על דבר שאין לו מספר ואין לו תכלית כיון שיזכה להיות זרעו קיום לעולם כמו אברהם

שם שאול באחת ולא עלתה לו דוד בשתים ועלתה לו כו' ואין זה כביכול עול בחיקו יתברך כי שאול חטא במשפט המלוכה על כן הוסר ממנו המלוכה משא"כ דוד חטא בענינים שהן לא במשפט המלוכה ולכך לא הסיר ממלוכה רק בעונשין אחרים

פרק בא לו עכו"ם מרקדין בהיכלו איה גבורותיו כו' לכאורה תמוה וכי משום זה אין ראוי לכנותו בשם גבור ונראה דהרמב"ן כתב דכל התוארים שאנו אומרים על השי"ת אין הכוונה על תוארים עצמיים ח"ו רק על תוארי הפעולות כלומר שהפעולות שאנו רואין אצלנו הש"י הוא הפועל ולזה כיון ששם גבור לא נאמר רק לומר שפעולות הגבורה שאנו רואין השי"ת הוא העושה וכיון שאינו פועל עכשיו גבורות ונוראות אסור לומר שם גבור מחמת שא"י לומר שוב גבור על הפעולות מורה זה השם על תואר עצמי שאסור לאומרו על השי"ת ואנשי כנה"ג החזירו הדבר ליושנה באמרם שגם עכשיו נכרין פעולות גבורותיו ושוב נופל שם גבור על תוארי הפעולות

פרק אמר להם הממונה מברכתן של צדיקים אתה למד קללתן של רשעים מקללתן של רשעים אתה למד ברכתן של צדיקים מברכתן של צדיקים כו' דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצווה וכתיב בתריה ויאמר ד' זעקת סדום ועמורה כי רבה ומקללתן של רשעים כו' דכתיב ואנשי סדום רעים וחטאים לד' מאוד וד' אמר אל אברהם אחרי הפרד לוט מעליו עיין מהרש"א ולפענ"ד נראה דהנה ידוע דכשנתרבה השפע באמצעית המוכן חל על שאינו מוכן והרשעים א"י לסבול שפע טוב הגדול כמו שהחולה א"י לסבול אכילת בשר שמן והשפע הטוב ימית הרשע כמ"ש העיקרים ואמרו חז"ל לעתיד הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה צדיקים נהנין והרשעים נדונין בה וכוונה שבהתגברות השפע נדונין הרשעים כמו שהחולה א"י לקבל בשר שמן ולזה אמרו מברכתן של צדיקים אתה למד כו' כלומר אם אתה רואה שהשפע והברכה מתגבר אצל הצדיקים אתה יכול ללמוד שיהיה קללה לרשעים וכן היה באברהם כשאמר הקב"ה כי ידעתיו שהוריד השפע הטוב לכן נעשה כליה לאנשי סדום ומה שאמר מקללתן של רשעים כי ידוע שרובי הרשעים ממעטין השפע מן העולם ולזה אמר אם אתה רואה מיעוט השפע מרשעים יכול אתה ללמוד שיהיה ברכה לצדיקים כי כשנתמעטו הרשעים יכול לחול שפע הטוב ורוה"ק על הצדיקים וכן היה באברהם כשהיה סמוך לסדום ולוט היה עמו לא דיבר הקב"ה עמו וכשנפרד לוט ואברהם נתרחק מסדום ומלוט נתייחד הדיבור עם אברהם

פרק יום הכפורים תניא א"ר יוסי בוא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם מדת בו"ד אדם מקניט את חבירו יורד עמו עד לחייו אבל הקב"ה אינו כן קילל את הנחש כו' והוא תמוה דאטו הקב"ה אינו יורד לחייו הא כמה כריתות ומיתות נכתבו בתורה ואף כרת ערירי שיורד לחייו ולחיי בניו ולפעמים פוגע העונש אפי' למשפחתו לכן נראה לפענ"ד בכוונתן דהנה כל העונשין הנחרצין על החטאים קודם עשייתן דהיינו מי שיעשה כך וכך שיענוש כך וכך ומלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא לשקול העונש נגד החטא רק ששכל אדם לואה מהשיג המושכל על מכונו משא"כ הקב"ה לו נתכנו עלילות לשקול המשקל במאזני צדק אבל העונש הבא להקנטה פתאום אז מדת הקב"ה רחוק הרבה ממדת בו"ד שבמדת בו"ד כשמקניטין אותו פתאום אינו שוקל העונש נגד החטא כלל רק תיכף מענשו בכעס אף שלפעמים יורד העונש עד לחייו על חטא קל אבל מדת הקב"ה אפי' בשעת הקנטה שוקל העונש נגד החטא שלא יזיק יותר מהראוי כמו בשעה שקילל את הנחש שקללתו היה על גחונך תלך ומחמת זה היה מזונותיו קשים והקדים רפואתו במה שאמר ועפר תאכל למען יהיה מזונותיו מזומנות קילל את כנען במה שאמר עבד עבדים כו' ומה שקנה עבד קנה רבו וממילא אין לו נכסים ליזון ממנו דעבד שקנה נכסים נכסים לרבו תיקן ענשו במה שאמרו שאסור לומר לו עשה עמי ואיני זנך וממילא אוכל מה שרבו אוכל קילל את האשה במה שאחר ואל אישך תשוקתך ופירש"י שאין לה פה לתבוע והיה באפשר שהתשוקה תמית אותה תיקנו במה שהכל רצין אחריה קילל את האדמה במה שאמר וקוץ ודרדר תצמיח והיה באפשר שתצמיח כ"כ הרבה קוצים ודרדרי' עד שיגרע מזונות ההכרחים תיקנו ששיער בחכמתו הקדומה והנעלה מעיני כל שלא ימעט צמיחת הקוצים מזונות של העולם עד שהכל ניזונים מהם ועוד יש לפרש במה שאמר קילל את כנען כו' דהנה בס' אהבת יונתן כתב דבמה שקיללו עבד עבדים קיללו שלא יהיה לו מזל וכשאין לו מזל ודאי לא ניזון רק מתמצית שפע של ישראל וזהו שאמר אוכל מה שרבו אוכל

שם שהיו פורעין עצמן ומתריזין כלפי מעלה כו'. קשה הדבר לומר שישראל עשו כן לכן נראה שהוא מלשון כי פרעה אהרן ופרש"י שהוא מלשון גילוי שגילו שמצם וקלונם וזהו כוונתן כאן שפורעין עצמן כלומר שגלו שמצם וקלונם ומתריזין כלפי מעלה כלומר שליכלכו עצמן בחטאים ועונות

שם הנותן בכוס עינו כל העולם דומה לו כמישור כו' הדבר קשה שהכתוב השמיענו זה לכן נראה בכוונתו שהיא תוכחת גדול לבל יתגאה האיש בראותו שהשעה משחקת לו ולילך בגאות לבו וכן אם באים עליו יסורין אל יקשה בעיניו דהנה אם מוליכין את האדם לבית המלך להענישו ודאי לא יתגאה בעת הלוכו וכן אם אדם הולך לדרך רחוק ויודע בודאי שירויח שם ממון הרבה ודאי שלא יקשה בעיניו היסורין שסובל בדרך כי שמחת הריוח ממתיק בעיניו היסורין וידוע כי כוס נאמר על עונש עוה"ב כמו שנאמר (תהלים) כי כוס ביד ד' יין חמר מלא מסך ויגר מזה גו' וכן מכנה שם השכר בכוס וזה שאמר הנותן בכוס עינו כלומר בהשכר ובהעונש עוה"ב כל העולם דומה לו כמישור כלומר בין שיהא כל ימיו בנחת או בצער ויסורין בעוה"ז שוה אצלו כי הכל כאין נגד שכר ועונש עוה"ב וזהו ג"כ כוונת הכתוב כי יתן בכוס עינו יתהלך במשרים כלומר כשיתן