אמת ליעקב יג

למה"ד רק מעט כעין רמז ומה שאמר אצל אברהם לא ידענו ואצל ישראל לא יכירנו כיון דזכות אברהם אין לו שום טעם חשוב כאילו לא ידעו כלל לאפוקי גבי יעקב דזכות מועיל רק שאין עצתו הגונה מחמת קיטרוג האומות אמר לא יכירנו

פרק הבונה אמר ר"י בשם ריב"ז מנין ללשון נוטריקון מן התורה שנאמר כי אב המון גוים נתתיך ר"י דידיה אמר אנכי נוטריקון אנא נפשי כתבית יהבית כו' והוא תמוה דבשלמא מה שדרש באברהם אב המון שהתורה בעצמו דרשה נוטריקון ומוכח נוטריקון מן התורה אבל מאנכי אין ראיה מהתורה לדרוש נוטריקון דלא קשה מידי על הקרא להיות מוכרח הדרשה דנוטריקון דק מעצמו דרש נוטריקון ועל זה אנו דנין אם ראוי לדרוש נוטריקון ולתרץ נראה ומקודם נפרש ההפרש שבין אנכי ובין אני דאנכי הוא משורש אנך (עמוס ז' על חומת אנך) והוא קו המשקולת עיין ברש"י שם והוא בשצריך לחבר שני דברים צריכין למדוד כל אחד בקו המשקולת שיהיה שוה למען יהיה תואמים יחדיו ידובקו בלי שום הפסק והיה לאחד ולזה בכל מקום שרוצה לומר שדבר זה ראוי להדבק בחבירו אמר בו לשון אנכי משא"כ אני כשרוצה לומר שהוא הוא בעצמו ששואלין עליו כי הוא לשון מדבר בעדו כי הא' הוא מפעלות המשמשות למדבר בעדו כמו אלך אשמור וכן אותיות נ"י משמשין בסוף למדבר בעדו כמו ישמרני ולכך רות אמרה לבועז אנכי רות אמתך ולא אני שרמזה לו שעל פי רוח הקודש ראוי היא להדבק בו וכן יעקב כשבא ליצחק ושאל לו מי הוא השיב לו אנכי עשו בכורך והיינו שלא רצה להוציא שקר מפיו לכך לא אמר רק לשון אנכי דמחמת שבא לקבל הברכות הראוין לבכור ויעקב בדין היה הבכור שהרי מתחלה בא עליו בדין ליטול הבכורה כמו שפרש"י בפרשת תולדות וגם אח"כ מכר לו הבכורה ולו היה ראוי ג"כ הברכה כמו שפרש"י בקרא דגם ברוך יהיה ולכך השיב לו בלשון אנכי כלומר שבקו המשקולת ראוי להדבק בהבכורה ובהברכה ולכך שאל לו יצחק פעם שנית האתה זה בני עשו ולא סמך עצמו על מה שאמר בפעם ראשון אנכי דאי לאו הכי קשה למה שאל לו עוד הפעם ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דעל לשון אנכי אין לסמוך שהוא הוא בעצמו ולכך שאל לו עוד הפעם והשיב אני ולא אמר כבראשונה עשו דמחמת שאמר אני לא אמר בפירוש לשון עשו בכדי שלא לשקר ולזה שפיר היה קשה בקרא דאנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים דמשמע שבדין היה הקב"ה ראוי ומחויב לישראל להיות אלקים עליהם ולהוציאם ממצרים וזה א"א לומר כלל דודאי אין זה רק מצד החסד והרצון כי אם יצדק מה יתן לך ולזה ע"כ צ"ל דלכך כתב אנכי למידרש נוטריקון והיינו אנא נפשי כתבית יהבית כלומר התחייבתי עצמי בברית בין הבתרים להיות אלקיך ולהוציאך ממצרים וכיון שהתחייבתי עצמי ראוי ומחויב להדבק בך וכיון שהוא מוכרח לדרוש נוטריקון ממילא מוכח נוטריקון מן התורה

פרק כל כתבי אמר ר"י משום רשב"י אלמלא משמרין ישראל שני שבתות מיד נגאלין שנאמר כה אמר ד' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכתיב בתרי' והביאותים אל הר קדשי וגו' נראה דהנה ידוע כי בעון שמטה ישראל גולין מארצם דכתיב אז תרצה הארץ את שבתותיה וכן בעון שבת ג"כ גולין ולזה אמר אלמלא שמרו ישראל שני שבתות שהן הן המחייבין גלות מיד נגאלין כנ"ל דאלת"ה למה אמר דוקא שני שבתות

פרק שואל מי ילך ויפתה את אחאב כלומר איזה עון יגרום שיתפתה רש"י בפרק חלק ויאמר הרוח ופירשו זה רוחו של נבות כלומר החטא של נבות ואמר לו צא ממחיצתי כי דובר שקרים כו' כלומר שאמר שע"י חטא זה לא יכפר לו המיתה שיהיה כמו בשאול שאמר לו מחר אתה עמי במחיצתי אבל זה גורם שיצא ממחיצתי

סוף פרק שואל אריא לבי תרי לא נפל והא קא חזינן דנפל ההיא כדרמי ב"א דאמר רמי ב"א אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה לכאורה קשה דהא אפי' בחד לא נפל עד שנדמה לו כבהמה עיין מהרש"א במה שדחק עצמו בזה ונראה דהנה כל מין שיש לו נשמה יש לו צלם אלקים לא כן הרשעים כי הנשמה שהוא חלק אלקי ממעל מסתלקת ממנו וזהו שאמרו אריא לבי תרי כלומר דמי שיש לו גוף ונשמה חשיב הוא כבי תרי ולא ודמה לו כבהמה כיון שיש עליו צלם אלקים משא"כ רשע שנסתלק ממנו צלם אלקים לא חשוב אלא כחד ונדמה לו כבהמה

שם אחים בהספידא דהתם קאימנא נראה לפרש דכשהצדיקים מספרין בזכותו של מת בהספדא שמקילין לו עונשו כמאמרם ז"ל גבי דוד בשביל שאמר ז"פ אבשלום בני אסקי' מז' מדורי גיהנם היינו מטעם שהזכיר זכותו עליו מכל שכן כשהרבה בצדיקים מספרין בזכותו של מת הרי הן כמליצים לפני הקדוש ברוך הוא וזה שאמר רב אחים בהספדא דהתם קאימנא כלומר בכדי שאוכל לעמוד במשפט: מסכת עירובין

פרק מבוי אלו ואלו דברי אלקים חיים. במאמר זה נתקשו בו המפרשים ונ"ל לפרש דהנה בכתובות (דף נ"ז) פרש"י וז"ל אבל כי פליגי תרי אמוראי בדין או באיסור והיתר כל חד אמר הכי מסתבר טעמא אין כאן שקר דכל חד וחד סברא דידיה קאמר מר יהיב טעמא להיתרא ומר יהיב טעמא לאיסורא מר מדמי מילתא למילתא הכי ומר מדמי ליה בענינא אחרינא ואיכא למימר או"א דברי אלקים חיים הם זימנין דשייך האי טעמא וזימנין דשייך האי טעמא שהטעם מתהפך לפי שינוי הדברים בשינוי מעט עכ"ל והכי נמי י"ל בכאן דהיינו שכ"א השיג ברוה"ק דבריו דרך משל סומכוס השיג ברוה"ק דממון המוטל בספק חולקין ולאשר שהשגתו היה באספקלריא שאינה מאירה קסבר שהוא בכ"מ ובאמת הוא רק כשאינן מוחזקין וכן בכ"מ דפליגי תנאים הלכה כשניהם רק שחסר לו לדברי אחד מהן איזה תנאי וכשיהיה התנאי ההוא אז יתקיים דברי שני וכן בגיטין אלו ואלו דברי אלקים חיים זבוב מצא ולא הקפיד נימא מצא והקפיד וכן הוא בכל מקום וכן הוא בדניאל שהשיג דברי אלקים חיים ולא השיג אותן בשלימות עד שהוצרך לפירוש וכן כל תנא השיג דבריו ברוה"ק רק שלא השיגן בשלימות וחיסר מהן איזה תנאי או שאר איזה דבר ומחמת שכל מצוה יש לה שורש למעלה ואסור מצד דין והיתר מצד חסד ודבר שיש בו איסור מאיזה תנאי והיתר על איזה תנאי ב"ש שבא להם רוה"ק מצד גבורה ראו האיסור שבתוכה ובאמת שחסר כאן עוד תנאי שתאסר רק שלא השיג בשלימות רק הכלל בחיסרון תנאים המצטרפים ובית הילל להיפך עיין בשל"ה דף כ"ו ותבין דרך משל שנים שמעו מרבן זה אסור וזה מותר ושניהם אמת רק שלכל אחד צריך תנאי מתחלף כמו גבי חתול וחולדה בפרק אלו טריפות ע"ש

שם שני שנים ומחצה נחלקו בית שמאי וב"ה אי נוח לו לאדם שלא נברא משנברא והוא תמוה דודאי לא נתחכמו על מידותיו ח"ו ובפרט שהוא נגד תאמרו יתברך וירא האלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד וגם דיקדוק הלשון ק"ל דאמר נוח לו לאדם דה"ל למימר נוח לאדם אלא נראה דודאי המציאות טוב מאוד רק דפלוגתא הוא על כונה אחרת דהיינו על תחלק הבריאה אם נוח לו לאדם בבריאתו מחמת שיבא אחר כך למדרגה יותר גדולה או אם אינו נוח לו לאדם להבראו מחמת יראתו שלא יעשה רשע ובע"כ הוא נוצר והא דסתם התנא באבות וקאמר שע"כ אתה נוצר היינו לפי שנמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא והדר קאמר ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו וא"ל ימשמש במעשיו פי' כי צער גדול הוא להנשמה לירד לזה העולם ע"כ יפשפש ופשפוש הוא תרגום של חיפוש פי' יחפש אחר מצות עשה כדי לקיים כל המ"ע כדי שלא יצטרך להתגלגל וסובר דבשביל חסרון מ"ע ג"כ מתגלגל וא"ל ומשמש במעשיו פי' שימשמש בשעה שבא מעשה לידו שלא יהא בה עבירה ושוב לא יתגלגל וסובר דאינו מתגלגל אלא בשביל תיקון עבירה ולא בשביל חסרון מ"ע ומצינו פלוגתא בזו בספרים

עוד י"ל דהנה בתיקוני זוהר תיקון מ' וכן בזוהר יש מחלוקת דכשהנשמה מתגלגל כמה פעמים אם הגוף הראשון עומד בתחיית המתים דחד אמר דכל גופא דלא אשתלם אינו עומד בתחיה וחד אמר דכולן עומדין וא"כ לפ"ז א"ש דהנה הנשמה ודאי יש לה תועלת גדול במה שיורדת לעולם מאחר שמשתלמת במצות שוב לא תאכל נהמא דכסופא כמבואר בספרים אבל הגוף דלא אשתלם למאן דאמר דאינו עומד בתחיית המתים ודאי נוח לו שלא נברא כי מה תועלת יש לו בבריאה כיון שאח"כ בלה ובריאתו לא היה רק לצורך הנשמה כמו שאר בעלי חיים הנבראים לצורך האדם וזהו מחלוקתן בנוח לו לאדם היינו גוף האדם דמאן דסובר דנוח לו שלא נברא סבר גופא דלא אשתלם אין לו תקומה ומאן דסובר דנוח לו שנברא סבר דהכל עומדין ונזדככו ולכך טוב לו שנברא

פרק עושין פסין והנה עלה זית טרף בפיה אמרה יונה לפני הקב"ה וכו' אף דודאי יונה אין בר דיעה אך כל מה שאנן לומדין דבר אחד מאיזה דבר חשוב כאילו שמענו ממנו אותו דברי שלומדין ולכן כיון שראינו שהיונה שטרפה עלה זית בפיה אף שהיא דבר מר אף שנח ודאי היה נותן לה דברים טובים לומדים אנו מזה שיותר טוב דבר מר ולקבל מהקב"ה מדבר מתוק ולקבל מיד בשר ודם

שם שלשה פתחים יש לגיהנם אחד במדבר ואחד בים ואחד בירושלים לכאורה קשה דמה בא להודיענו בזה לכן נראה כוונתן דשלשה דברים יש שהן סיבות והכנה לגיהנם וחשיב אחד במדבר דהיינו מה שנעשה במדבר במחלקותו של קרח ובזה מרמז עון המחלוקת אשר הוא סיבה לגיהנם וכן מוכרח מהראייה שהביא מהכתוב דגבי קרח וירדו הם כו' ואחד בים היינו מי שיכול להוכיח ואינו מוכיח והיינו החטא שעשה יונה ונענש בטביעת הים: