אמת ליעקב יב

שומר לפרי לכך ממשיל המעשה לפרי ושמיעת התורה לעלה השומר לפרי והן הקדימו נעשה לנשמע שהתאוו להמעשה קודם שמיעת התורה

שם דקדמיתו פומייכו לאודנייכו וכו' ברישא איבעי לכו למשמע אי מציתו קבליתו וכו' א"ל אנן דסגינן בשלימותא כתיב תומת ישרים תנחם לכאורה קשה וכי יעלה על הדעת שהקב"ה ירצה מהן דבר שלא יהיו יכולין לקיים גם תירוצם אינו מובן ונראה דכוונת המין היה דהנה אם מלך ישכור לאחד לעשות איזה פעולה ומבטיח לו שכר הרבה ומתנה עמו שאם יקלקל יתן לו עונש גדול צריך לשקול הספק אם יכנס לזה מפני יראת העונש הגדול כי השכר והעונש היה תלוי בקבלתן התורה כמו שאמרו במדרש איכה ישראל. חוטאין ולוקין וא"ה חוטאין ואין לוקין והטעם כיון שקבלו עליהם להוות עבדי. ד' ולעמוד בהיכלו והעומד בהיכל המלך צריך לעשות עבודתו בשלימות דכשאינו עושה הרי הוא כמורד במלך בפניו משא"כ באותן שלא קיבלו עליהן עבודת המלך וזה שאמר המין היה לכם לשמוע מעיקרא העונשין הגדולים הניתנין למי שעובר אולי לא מציתו לקבל מחמת יראת העונש הגדול ולזה השיב אנן דסגינן בשלימותא כלומר שאנחנו בוטחים בד' בלי לחקור אחר עתידות וטעמים וזהו הנקרא תם כלומר שאינו חוקר אחר מצות השם וסומך על רחמי וחסדי השי"ת אשר דרכו רק להטיב ואף שאינו משיג הטוב שמחמת זה נקרא תם כי תם נאמר על אינו משיג כדכתיב תם אני לא אדע ולזה אמר קרא תומת ישרים תנחם משא"כ העכו"ם עו"ג אין סומכין בתמימות על השי"ת ומסלפין אורחותם להרהר אחר השי"ת הסלוף הזה ישדם

שם בשעה שעלה משה למרום וכו' תנה הודך על השמים אמר לפניו רבש"ע כו' מה כתיב בה כו' למצרים ירדתם לפרעה נשתעבדתם תורה למה תהא לכם שוב מה כתוב בה לא יהיה לך כו' בין העמים אתם שרוין שעובדין ע"ז שוב מה כתיב בה זכור את יום השבת כו' שוב מה כתיב לא תרצח יצה"ר יש ביניכם והוא תמוה דלמה נקט אלו דהא שום מצוה מהמצות לא שייך ונראה דהנה עיקר המעלה שיש בישראל יותר מהמלאכים עד שאמרו שעתידין המלאכים לשאול לישראל איה מקום כבודו הוא משום דהמלאכים המה מוכרחים במעשיהם וההכרח לא יגונה ולא ישובח משא"כ צדיקי בני אדם שהן בעלי בחירה ועושין טוב ברצונם יש להן שבח ומעלה לזה באו המלאכים וקטרגו ואמרו תנה הודך על השמים שיתנו להם התורה פי' שיתן בכוחם שהם יהיו יכולין להכריח האנשים שיעשו כרצונם הן טוב הן רע ולהמלאכים יותן הבחירה שאם יבחרו להכריח האנשים שבעולם לטוב שייקיימו כל המצות שבתורה ונתן להם הבחירה ובאם שיבחרו להכריח האנשים לעשות רע להיות להם קנאה ותאווה וחמדה כמו שהיה בימי מנשה ולגנוב ולרצוח ולנאוף יענוש וכלל הדבר שביקשו המלאכים בחיריים והאנשים יהיו מוכרחים על ידם והשיב להן משה תשובה נצחת דהנה כלל המצות הן אז באמונת אלקות ב' שיעשו זכירה לדברי אמונה כגון שבת לאמונת החידוש וכיוצא ג' מצות אשר לא היה צריך לצוות עליהן כגון אכילת שרצים וכיוצא שאפי' אותן שלא קיבלו התורה עושין כן שהקב"ה צוה להרבות שכרן וזה כוונת ר' חנניא בן עקשיא רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה כלומר שהרבה להם תורה ומצות דברים שלא היה צריך לצוותם כמו אכילת שקצים ורמשים כדי להרבות שכרן וגם אמרו חז"ל ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן ע"י יסורין ולזה השיב משה למצרים ירדתם לפרעה נשתעבדתם כלומר אנחנו סבלנו יסורין אבל אתם למה ינתן לכם כיון שלא סבלתם יסורין ועוד שמלבד היסורין שסבלנו היה לנו נסיונות כי ירדנו למצרים מקום זוהמא והיינו גדורין בעריות ב' לאו לא יהיה לך ג"כ יש שכר כשבוחרין בזה מחמת שיש האומות המפתות אותנו לעבוד ע"ז משא"כ במלאכים ומה"ת יבחרו להכריח האנשים להאמין אמונת רעות וכן הוא הטענה ברציחה וניאוף כיון שאין יצה"ר ביניהם מה"ת יכריחו האנשים לרע ונגד המצוה שנצטוינו בכדי להרבות לנו שכר לא שייך בהן כלל כיון שבודאי לא יכריחו האנשים לזה כי הוא נגד הטבע בשלמא להאנשים נותן להם שכר על המעשה אף שהיא גם מחמת הטבע משאו במלאכים שאין להם מעשה ולזה השיב להם נמי כיבוד אב ואם שאף אותן שלא קיבלו התורה עושין כן מחמת טבע ומעשה אין להם ועל מה יקבלו שכר

שם אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מה דכתיב כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ד' גואלנו גו' (פי' שהיה קשה לו דמקודם אמר כי אתה אבינו ולא הזכיר השם ולבסוף אמר ד' גואלנו ועוד דאברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אין לו פירוש) לעתיד לבא אומר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו אמר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר אימא ליה ליעקב דהוי ליה צער גידול בנים אפשר דבעו רחמי עלייהו א"ל בניך חטאו אמר לפניו רבש"ע ומחו על קדושת שמך אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה אמר ליצחק בניך חטאו אמר לפניו רבש"ע בני ולא בניך בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי עכשיו בני ולא בניך ועוד כמה חטאו כמה שנותיו של אדם שבעים דל עשרים דלא ענשת עלייהו פשו להו חמשים דל כ"ה דלילתא פשו להו כ"ה דל תרתי סרי ופלגא דצלוי ומיכלי ומישתי פשי להו תרתי סרי ופלגא אם אתה קיבל את כולם מוטב ואם לאו פלגא עלי ופלגא עלך וא"ת כולהו עלי הא קריבי נפשי קמך פתחו ואמרו כי אתה אבינו אמר להם יצחק עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב"ה מחוי להו יצחק בעינייהו מיד נושאים עיניהם למרום ואומרים אתה ד' אבינו גואלנו מעולם שמך. יש בכאן תמיהות רבות א' למה אמר אצל אברהם ידענו ואבל יצחק ואבל ישראל יכירנו וגם בש"ס אמרו אבל אברהם לא בסבי טעמא ואצל יעקב לא בדרדקי עצה הל"ל בחדא לישנא או בשניהם טעם או בשניהם עצה ב' למה לא הלך אצל האבות כסדר אלא בתחלה הלך אצל יעקב ואח"כ הלך אצל יצחק ג' דאם טענת יצחק טענה היא למה לא מוציא אותנו תיכף מן הגלות בשביל הטענה זאת דהא טענת יצחק גם עכשיו טענה הוא ד' דהא אמר דל פלגא דלילתא ודאכילה ושתיה הא כל חטאותנו הוא באכילת אסורות ובביאות אסורות הרי דאנו חוטאין באכילה ושתיה גופיה וגם בלילות ה' ל"ל חשבון זה היה לו לומר תיכף פלגא עלי ופלגא עלך ו' דקאמר ומחוי ליה ליצחק בעינייהו היה לו לומר בפירוש כי האיך שייך רמיזא קמי קב"ה ז' האיך שייך שיטעו ישראל בזה כ"כ לומר שיצחק הוא עושה הגאולה ח' האיך שייך לומר שהקב"ה ילך אבל האבות לייעץ בם והא כתיב את מי נועץ ויבינהו וכבר אמרו רז"ל הוא העד הוא הדיין לכן נראה לי ביאור הדברים בזה דהש"ס בא ליישב למה היה גאולת מצרים בזכות אבות כדכתיב וגם הקימותי את בריתי את אברהם וגם שרשעים הרבה יצאו משם שהרי דתן ואבירם ופסל מיכה יצאו ואותן הרשעים שמתו היה בימי אפילה בכדי שלא יחולל ח"ו כבוד המקום וכבוד ישראל ובעת הגאולה לא נגאלו רק צדיקים גמורים כדכתיב והיה העיר היוצאת אלף תשאר מאה ויהיה ג"כ חבלי משית גדול עד שיפלו רשעי ישראל בחרם העמים בפירסום רב וכללא היא כל היכא דהש"ס רוצה ליישב מה שקשה על הקב"ה מיושב בדרך מליצה כאילו טען עמו על מה עשה ד' ככה לארץ והוא משיב והנה התשובה על הנ"ל כי הקב"ה יש לו מידת צדיק דהיינו שכל עשייתו יהיה בצדק באין שום קיטרוג משרי האומות והנה בעת הגאולה כשיבא הקב"ה להרים קרן ישראל ברום המעלות אשר אין למעלה הימנו בודאי שיהיה קיטרוג גדול כמבואר בריש ע"ו שיאמרו ישראל שקבלו היכן קיומו עד שיאמר הקב"ה שיבא מהם ויעידו יבא נ"נ ויעיד על חנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם וכו' ע"ש בחידושי במה שפירשתי שם באורך בעזה"י והיינו שיכירו כולם במשפט ד' במה שהרים קרן ישראל הוא משפט אמת וצדק וזהו שאמר שהלך אצל אברהם כלומר שאם ארצה לגאלם בזכות אברהם כמו במצרים ע"ז אמר לא בסבי טעמא כלומר שאין בזכות אברהם שום טעם שהרי ישמעאל ג"כ יצא מאברהם ויש לו ג"כ זכות אברהם וע"ז לא הוזכר ג"כ יצחק שיצא ממנו עשו וג"כ יש לו זכות יצחק והלך אצל יעקב שהיה מטתו שלימה וע"ז אמר לא בדרדקי עצה שמ"מ אין זה עצה גמורה שמ"מ ישאר קיטרוג שאין זכות אבות כדאי להרים הרמה כזו ולכך צריך לעשות שכולם יעידו שישראל ראוין למה שרצה הקב"ה לעשות להרים לישראל למעלה שאין למעלה מזו וכמו שאמרו בע"ז שנבוכדנצר ואיוב ואליהו בן ברכאל יעידו בישראל כיון שלא נשאר רק צדיקים גמורים אשר פשטו צוארם לחרב ונתנסו בנסיונות גדולות ונשתיירו באמונתם והגאולה מחייב להם במידת הדין וידוע שיצחק הוא כינוי לשם מידת הדין וע"ז אמר שהלך אצל יצחק כלומר שראוי לגאלם במידת הדין עד שהתחיל מדה"ד בעצמו ליטען שראוי לגאלם וע"ז עושה בדרך מליצה כאילו יצחק טען וע"ז אמר דל פלגא דלילתא וידוע שהלילה הוא כינוי לגלות וגלות מכפר מחצה ולזה אמר דל פלגא דלילותא היינו הפלגא שכיפרה הגלות ודקאמר דל פלגא ושתיה עשה כיון שהוא תאוות החומר ומ"ש ודצלוי היינו התפילות ובקשות שהתפללו מצרות חבלי משיח ומה שאמר ודבית הכסא היינו דהנה החטאים שבדיעות ושבאמונות מחמת איזה מחשבות רעות שהן מותרי השכל מכונה בשם בית הכסא כמו מותרי המאכל ומשתה כמבואר בעין יעקב ולזה עושה החשבון דרך מליצה שלא נשאר רק תרתי סרי ופלגא דהיינו אף שבוודאי א"א שינקה מכל החטאים דמ"מ ישאר להם איזה חטא או הרהור רע שחיובון עליהן עונש גדול ולמה תפס דרך מליצה מיתי סרי ופלגא דידוע דעד שלש עשרה שנה אינו בר עונשין רק קצת עונש דמופלא הסמוך לאיש והא איכא מ"ד דמופלא הסמוך לאיש לוקה על נדרו וכן יהוה ישראל באותו פעם שאין חייבין עונשין רק כמו קטן בר תרתי סרי ופלגא שאינו חייב אלא עונש מעט ולזה שוב יועיל צירוף מדת הרחמים וזהו כוונת אמרם כיון שהישראל יהיה צדיקים וחשבו כי מדה"ד עצמו ראוין הן ליגאל לכך אמרו ליצחק כי אתה אבינו כלומר שאפילו במה"ד זכינו לזה ולבסוף יבינו כי זה במידת הרחמים היה להם ומ"ש ומחוו ליה יצחק בעינייהו כלומר שאין צריך