עמק יהושע חלק ב ריד

מלוה למפרע. וכן הא דאמרינן ישנו לשחיטה מתחילה ועד סוף כתב רש"י בספ"ב דחולין (דף מ') דאם נתקלקלה שחיטה קמא נמי לאו שם שחיטה עלה. וכן אמרינן בפ"ג דחולין (דף כ"ט) אמר רבא נתקלקלה שחיטה קא אמרת שאני התם דאגלאי מילתא למפרע דלאו שחיטה היא כללן. והכא נמי לענין כפרת יוה"כ דאע"ג דאמרינן דיוה"כ מכפר כל שעתא היינו דוקא שיתחייב למחר חטאת דהא חשכה עליו יוה"כ. אבל אם מת ביוה"כ דלא אתי עליו סוף היום ע"כ אפי' בתחילת היום נמי לא מכפר וא"ש מה שהקשיתי מסוג' דכריתות על התוס' דשבועות. וא"כ ביוה"כ כשתבוא עליו סוף היום מתעורר הטהרה למפרע לכפר עליו כל שעתא והשתא א"ש המדרש אלו זכיתם הייתם קוראים כי ביום הזה עכשיו שאי אתם זוכים אתם קורין בתורה טומאתה בשולי' דהיינו בסוף שאם בתחילה מתעוררים להחזיר בתשובה ואח"כ חוזרים ומהקלקלים סותרים המנין למפרע וצריכים לחזור ולמנות מחדש. כמי שביארתי לעיל על ענין צער גדול יש לאשה לאחר שמשמרת ימי נדתה חוזרת ומשמשת ימי זיבתה. וה' ינחמנו בנחמת ציון וירושלים אמן

דרוש טז לשבת נחמו

נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם כי' פנו דרך כו'. והנה כתיב בירמיה (ו') בימים ההמה ובעת ההיא נאום ה' ילכו בני ישראל ובני יהודה יחדו הלוך ובכה ילכו ואת ה' אלהיהם ובקשו ציון ישאלו דרך הנה פניהם. והנה כתיב (זכרי' ז') וישלח בית אל לחלות את פני ה' לאמר כו' האבכה בחודש החמישי הנזר כאשר עשיתי זה ימים רבים. ויהי דבר ה' צבאות לאמר כי צמתם יספוד בחמישי ושביעי הצום צמתוני אני כו' ובזכרי' (ח') כתיב כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו. ויש לדקדק דלמא אמר כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי הצום צמתוני אני, ופי' רש"י שמא לכבודי צמתם ותחילה יש להבין דמהו השאלה אם צריכים עוד לצום דכיון דכל הצום היה מחמת שחסר ביהמ"ק וכיון שנבנה בודאי דאין צריכים לצום ומה הי' השאלה

[ולכאורה היה אפשר לבאר ע"ס מאי דאמרינן בס"ק דתענית (דף י') ת"ר מי שהיה מתענה על הצרה ועברה על החולה ונתרפא ה"ז מתענה ומשלים. והנה הרמב"ם כתב (בפ"א מה' תענית) מי שהיה מתענה מל הצרה ועברה על החולה ונתרפא ה"ז מתענה ומשלים. וכתב ע"ז הראב"ד א"א סובר זה המחבר לחלק בין יחיד ובין צבור ואנו אומרים א' יחיד וא' צבור על כל צרה שעברה משלימים תעניתם חוץ מתענית של גשמים שאין גרה עוברת גמורה אלא צרת גשמים שהיתה לשעתה. וכתב הרא"ש בפ"ק דתענית (דף י') על הא דאמרינן הרי שהיה מתענה כו' דהקשה הראב"ד ז"ל מ"ש מתענית גשמים שמפסיקין ביום אם ירדו להם גשמים קודם חצות. ותירץ דשאני תענית גשמים דכיון שירד להם גשמים כל צרכן שוב אין להם צורך בזה הפעם אבל צרה אחרת כל שעה צריכה רחמים שלא תחזור. והרא"ש כתב הטעם לחלק בין יחיד לצבור דצבור צריכין להודות ולהלל מתוך שמחה ובכרס מלאה אבל יחיד משלים תעניתו. וע"כ כיון שראו את הבית השני שחסר ה' דברים וכמו דאמרינן בספ"ק דיומא (דף כ"א) מאי דכתיב וארצה בו ואכבד חסר ה' אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני ואלו הן ארון וכפורת וכרובים ואש ושכינה כו'. וע"כ הבינו שהבית הזה יחרב ג"כ שאם היה זה הבית לשלם היה הקב"ה ממלא אותו בכבוד ולא היה חסר דבר. כמו שכתב הראב"ד (בפיו מה' בית הבחירה) וזה לשונו אלא שאני אומר דאפי' לר' יוסי דאמר קדושה שני' קדשה לעתיד לבוא לא אמר אלא לשאר אי אבל לירושלים ולמקדש לא אמר לפי שהיה יודע עזרא שהמקדש וירושלים עתידין להשתנות ולהתקדש קידוש אחר עולמי בכבוד ה' לעולם כו' עכ"ל. וכן אמרינן בנזיר (דף ל"ב) אמר רב יוסף אי הואי התם ה"א להון דכתיב היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה ופי' התוס' והסימן לדבר שהם שלשה היכל והשנים עתידים ליחרב והשלישי כסא יום הגדול והנורא לא ימוש לנצח. וע"כ כיון שידעו שהבית הזה יחרב וא"כ אפשר שהצרה חוזרת וא"כ לפי מה שכתב הראב"ד הטעם דבחולה ונתרפא צריך להשלים תעניתו מפני שיכול לחזור חליו עליו וכן בכל צרה מלבד גשמים

ובזה יובן הא דכתיב שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב פי' כמו שישועת הגשמים בשעה שיורדת מועלת ודאי ואינה חוזרת כן תהיה הגאולה כאפיקים בנגב. וכן הוא אומר על הגאולה העתידה (הושע ו') חייני מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו ויבוא כגשם לנו כמלקוש יורה ארץ ופי' ר"שי יחזקנו משתי הפורעניות שעבר עלינו משתי מקדשים שחרבו ביום השלישי בבנין הבית השלישי יקימנו מיומים פי' משתי עתים שעברו עלינו. ויש לדקדק מהו ויבוא כגשם לנו. אך לפי מם שביארתי א"ש דהיינו בבחינת משר שאין הצרה חוזרת כמי שכתב הראב"ד. וכמו דכתיב כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה כו' אבל בבנין בית שני שנסתפקו בו שיחרב ע"כ לא רצו לפסוק מתעניתם וע"כ השיב להם הקב"ה (זכרי' ח') כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים דלא דמי לחולה ונתרפא. דהתם אם הצרה חוזרת לא היה שום תועלת אבל הכא לשעבר מיהא אהני וכמו דגבי גשמים אם ירדו שפוסקים מתעניתם אע"פ שאפשר שיצטרכו אח"כ גשמים אעפ"כ לשעתו הוא דאהני. וכמו דאמרינן בזמן שיש שלום יהיה לששון ולשמחה ובזמן שאין שלום צום. ולדעת הרא"ש בודאי ניחא דהצבור כיון שצריך לשמוח ולומר הלל הגדול ואין אומרים אלא בנפש שביעה ובכרס מלאה. וע"כ השיב צום הרביעי כו' יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים וע"כ כיון שצריך לשמוח בודאי דצריכים להפסיק מתעניתם וישמחו במועדים טובים]

אך דעדיין יש לדקדק הא דאמר כי צמתם וספוד בחמישי ושביעי הצום צמתוני אני. ע"כ יש לבאר כמו שביארתי תחילה (בדרוש א' לבין המצרים) היתה כאלמנה לאלמנה שהיתה תובעת מזונות ואינה תובעת כתובתה וביארתי ע"פ מאי דאמרינן בכתובות (דף נ"ד) אמר ר"נ אמר שמואל תבעוה להנשא ונתפייסה אין נה מזונות דכיון שכבוד בעלה אינו יקר בעיניה וע"כ הפסידה מזונותיה. ועוד אמרינן התם אמרה מחמת פלוני בעלי יש לה מזונות מחמת בני אדם שאינם מהוגנים לי אין לה מזונות. וביארתי שם ע"פ מה שכתב ההפלאה דזה גרע כשאין העכבה מחמת בעלה אנא שלא הי' תובעה הגון לה מנתפייסה דבנתפייסה שייך לומר יצרה אנסה אבל הכא הרי לא אנסה יצרה אלא שלא תלתה בכבוד בעלה אלא בכבוד עצמה וזה גרע טפי ע"ש. וה"נ מי שאינו בוכה על ירושלים מחמת כבודו של הקב"ה אלא שהוא דואג ובוכה על צרת עצמו מפסיד ג"כ מזונות שעיקר הבכי' צריך להיות על כבודו של הקב"ה. ע"כ כתיב בחורבן בית ראשון לא היה לחם לע"ה אבל לבני יהודה היה לחם שהיו רואים בתמידות את הבית והיו מצטערין ובוכים על כבוד השכינה ע"ש. ולפ"ז יש נ"מ לענין הפסקת התענית בין בני יהודה ובין ע"ה שבני יהודה שקבלו עליהם התענית מחמת כבוד השכינה. וא"כ בבנין בית שני עדיין לא נתמלא כבודו של הקב"ה כמו דכתיב וארצה בו ואכבד חסר ה' אלו ה' דברים שחסר בבית שני. אבל אם התענית היה על צרות עצמן וא"כ כיון שנבנה ביהמ"ק אז נפסקו צרות עצמן וע"כ צריכין שיפסקו מתעניתם דהדבר שנתענו ע"ז חזרה להם וע"כ שלחו אל הכהנים האבכה בחודש החמישי כאשר עשיתי זה כמה שנים וע"כ היה התשובה ויהי דבר ה' צבאות אלי לאמר אמור אל כל עם הארץ ואל הכהנים כי צמתם וספוד