עמק יהושע חלק ב ריג

נקיים ובתשובה. וא"כ אף אם ישראל חוזרין למוטב עכ"ז אולי לא ישלימו מנין הימים וע"כ אין פעולה בהודעת הקץ. וכ"ת אף על פי כן כיון שלעת עתה חוזרים בתשובה א"כ יכול להודיע את הקץ ולמה ניחוש לומר דילמא יתקלקלו ויחזרו לסורן ואמאי לא נימא דכמו שחזרו למוטב ביום הזה כן יהיו לימים הבאים

אך כיון שהמשיל במדרש חורבן הבית השני לנקיים שהזבה סופרת וכמו שביארתי על מה שאמר ע"ז היה דוה לבנו צער גדול יש לאשה לאחר שמשמרת ימי נדתה חוזרת ומשמרת ימי זיבתה ובזבה חוששין שמא תסתור. ויובן ע"פ מה שכתבו התוס' בפ"ז דכתובות (דף ע"ב) שהקשו התוס' אמאי אין מברכת זבה על ספירתה כמו שמברכין על ספירת העומר דהא כתיב וספרה. ותרצו דאין מברכין אלא ביובל שמברכין ב"ד בכל שנה שלעולם יוכל למנות כסדר וכן עומר אבל זבה שאם תראה תסתור אין לה למנות. ולכאורה צריך להבין דמפני מה ניחוש שמא תסתור דאמאי לא נימא דכמו שהיא היום טהורה כן תהיה למחר ותברך על הספירה וכמו פ"ק דפסחים (דף ז') דלא חיישינן דלמא מקלקלא תקיעה וכן בשחיטה ומילה אלא דהטעם כיון שראתה שלשה ימים ע"כ הוי בחזקת רואה ואע"פ שפסקה מלראות אעפ"כ היא בחזקה רואה כיון שראתה ג' ימים וחיישינן שמא תראה עוד אף שפסקה מלראות וכן נמי בנמשל שהחורבן האחרון נמשל לזיבות וא"כ אף אם לשעה חוזרין למוטב עכ"ז לאח"כ חוזרים ומתקלקלים כאשר כמה פעמים דרשתי והוכחתי על עון שנאת חנם ולפי הנראה חוזרים לשעה קלה ואח"כ חוזרת התבערה הראשונה למקומה וסותר כל המנין וכמו שביארתי

וע"ז אמר ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי האשה הזאת ע"י שפירשה מביתה ב' או ג' ימים [ואף שהזבה צריכה ג' ימים. אך אפשר לומר דבפ"ז דפסחים (דף פ"א) אמרינן דלר' יוסי זבה גמורה משכחת לה בשופעת או כגון שראתה שני ביה"ש. וכמו שפירש רש"י דבשני ביה"ש סגי דאיכא טומאת ג' ימים רצופים] וע"ז אומר האשה הזאת ע"י שפירשה מביתה ב' או ג' ימים הכתוב קורא אותה דוה אנו שפירשנו מבית חיינו ומבית קדשנו זה כמה ימים וכמה שנים, פי' שכיון שפירשה מביתה ב' או ג' ימים הכתוב קורא אותה דוה דהיינו שמוחזקת לרואה וכמו שביארתי הראי' דאינה מברכת שמא תסתור. אנו שפירשנו זה כמה כו' לא כש"כ שצריכין אנו לחוש שלא נהיה חוזרים לקלקול הראשון וצריך להזהר מזה העון של שנאת חנם מאד שהעון הזה גרם החורבן ואכתי לא אכשר דרי. ע"כ צריך ליזהר מזה ולשית עצות כל א' בנפשו להרחיקה מלבו. וכמו שביארתי שחורבן זה נמשל לזבה ואף אם בתחילה מתחילים למנות ימי טהרה ואח"כ חוזרים ומתקלקלים סותרים המנין הראשון

ומעתה נבוא נבאר המדרש שהתחלתי. אנו זכיתם הייתם קורין כי ביום הזה יכפר עליכם כו' ועכשיו שאי אתם זוכין אתם קורין טומאתה בשוליה כו' ויש לפרש ע"פ מאי דאמרינן בספ"ק דשבועות (דף י"ג) רבא אמר הא והא ר' ומודה רבי בכרת דיומא דאלת"ה כרת דיומא לרבי לית ליה. ופי' רש"י בתמי' א"כ למה כתב רחמנא ביוה"כ כרת בשלמא שאר כריתות דאי מיית קודם יוה"כ לא איכפרו אבל הנך למה לי הא כי עבר מכפר עלי' יומא פי' לרבי דאמר דיוה"כ מכפר בלא תשובה ופריך אלמה לא משכחת לי' כו' דאכל אומצא וחנקיה ומית. וכתבו התוס' דאחר שילוח שעיר לא מצי לאוקמי שהוא מכפר כל היום [ועיין בדרוש לשבת שובה שהטעם מפני שמכפר אף שלא נודע לו כלל אך היינו דוקא ביוה"כ ולא בשאר כפרות ועיין בפ"ק דזבחים (דף ו') שני שעירי עצרת למה הן באין ועיין בריש שבועות דף ב'] ועוד תירצו דיוה"כ עצמו בלא שעיר המשתלח מכפר קצת ואין כאן כרת גמור. וכה"ג אשכחן פ"ק דזבחים (דף ו') דעולה מכפר על היורש מקופי' ולא מקיבעא כלומר לגמרי. וקופי' פי' דבר שצף למעלה כמו שפירש רש"י שם וכן בפ"ה דיומא (דף נ') וא"כ כיון שאין לנו שעיר המשתלח בעו"ה ואין לנו אלא היום של יוה"כ בלבד א"כ אין הכפרה אלא מקופי'. ע"ז אומר אלו זכיתם הייתם קורין כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם דהיינו שיהיה החטא נתכפר מכל וכל עכשיו שאי אתם זוכין אתם קורין בתורה טומאתה בשולי'. פי' שהיום בלא שעיר המשתלח אין מכפר אלא מקופי' וטומאתה בשוליה שבתחתית נשאר הטומאה ואין מכפר מקיבעא

ועוד יש לפרש ע"פ מאי דאמרינן בסוף כריתות (דף כ"ו) דפריך אלא מעתה ס' סוטה שעבר עליו יוה"כ לא תיתי דהא כפר עליו יוה"כ כו' ומשני לכל חטאתם ולא לכל טומאתם. וא"כ על טומאה אינו מכפר. ע"ז אומר המדרש אנו זכיתם הייתם קורין כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר כו' עכשיו שאי אתם זוכים אתם קורין טומאתה בשולי' פי' בבחי' טומאה שע"ז אינו מכפר ומטהר כל כך

ועוד יש לפרש ע"ש מאי שכתבו התוס' בספ"ק דשבועות (דף י"ג) שתירצו עוד דלעולם יוה"כ מכפר כפרה גמורה אפי' בלא שעיר המשתלח אלא דיוה"כ אינו מכפר עד שתחשך למוצאי יוה"כ ושעיר המשתלח מכפר מיד כדתני' חומר בשעיר מביוה"כ שהשעיר מכפר מיד ויוה"כ עד שתחשך חומר ביוה"כ מבשעיר שיוה"כ מכפר בלא קרבן משא"כ בשעיר והא דנקט דחנקתי' אומצא ומית לאו דוקא אלא הוא הדין נמי שמת בו ביום ולרוחא דמילתא נקט ע"כ. ולכאורה יש להקשות מהא דאמרינן בפ"ד דכריתות (דף י"ח) א"ל אביי מאן לימא לן דיוה"כ כל שעתא מכפר דלמא כולי יומא מאורתא א"ל תני' הרי שבא לידו ס' עבירה ביוה"כ אפי' עם חשיכה פטור שכל היום מכפר. וכן אמרינן התם מתיב רב אידי בר אבין אכל ושתה בהעלם אחת אינו חייב אלא חטאת אחת והא בין אכילה לשתיה אי אפשר דלא הוי שהות דמתיידע ליה וכפר ליה דיוה"כ במקום אשם תלוי קאי ע"כ. אלמא דיוה"כ כל שעתא מכפר ומשמע מזה הסוגי' דיוה"כ בלא שעיר המשתלח מכפר כל שעתא דאי לא הוי מצי לאוקמי כגון שהקריב את שעיר המשלח ובאמת בירושלמי איכא פלוגתא בזה בסוף פ"ח דיומא דאמרינן התם אם אין שעיר היום מכפר כיצד הוא מכפר. ר' זעירא אמר כל שהוא רבי חנינא אמר בסוף כו' ע"ש

וע"כ נלע"ד דאע"פ דיוה"כ מכפר כל שעתא היינו לאחר השלמת היום שאם נשלם והוא חי ואתי יוה"כ וכפר עליו ע"כ מתכפר למפרע בכל שעתא. אבל אם לא אתי ע ו יוה"כ כגון שמת ביוה"כ עצמו ולא הגיע סוף היום שיכפר עליו לא כפר עליו כל שעתא ושעתא. והוא כמו דאמרי' ישנו לשכירות מתחלה ועד סוף וכתבו התוס' בב"ק (דף נ"ט) דאפי' אי אמרינן דישנו לשכירות מתחילה ועד סוף. אעפ"כ זהו דוקא אם גומר השכירות אז ישנו לשכירות מתחילה ועד סוף. והכי משמט בחו"מ (סי' קכ"ו סי' י"ח) דאפי' למ"ד ישנו לשכירות מתחילה ועד סוף אמרינן דכי מחזיר לה הכלי לבסוף נעשה למפרע מלוה. אבל קודם שמחזיר הכלי לא הוי עליו שום מלוה ועיין בקצ"ח שם [ובזה יתבאר המדרש (פ' אמור) תפלה לעני כי יעטוף ר' אלכסנדרי פתר קריי' כפועל הזה מה הפועל הזה יושב ומשמר לכשיפליג מלאכתו קימעא וילקישנה לבסוף כמ"ד והיה העטופים ללבן מהו עטופים לקושא. פי' דתפלת העני דהיינו שאין לו מעשים בתחילה אינה פועלת כל כך רק כשמאריך בתפלה ומשבר לבו ושופך שיחו לפני הקב"ה אז עולה התפלה מתחלתה. וא"כ התחלת התפלה תלוי' בגמר כששופך שיחו ומשבר את לבו ע"ז ממשיל כפועל הזה דעיקר השכר נעשה בשעת הגמר אפי' אי אמרינן דישנו לשכירות מתחלה ועד סוף שאם גומר אז נעשית