עמק יהושע חלק ב רטו

בחמישי ובשביעי הצום צמתוני אני וכמו שפירש רש"י שמא לכבודי צמתם פי' שתהיו צריכים לצום גם עתה שעדיין חסר ה' דברים ולא נתמלא כבודו של הקב"ה כמו שהיה בבית ראשון אלא שהצומות היו לדאגות והצטרכות עצמם וע"כ צריכים להפסיק מתעניתם. אך דזה ניחא לע"ה שהם היו מצטערים רק על צרות עצמן וע"כ צריכים לפסוק. אבל הכהנים שבודאי נצטערו והתענו על כבוד השכינה וכמו שביארתי שלבני יהודה היה לחם מחמת שהם ידעו בכבוד הבית ונצטערו וע"כ כתיב (זכרי' ח') כה אמר ה' צבאות צום הרביעי כו' והיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו. והוא כמו דאמרינן בפ"ק דיבמות (דף י"ד) לא נמנעו ב"ש מלישא נשים מב"ה כו' לקיים מה שנאמר והאמת והשלום אהבו. ומדקדק מדכתיב האמת והשלום אהבו שלא יהיו ישראל מחולקים זה מזה. וע"ז אומר כיון שלעם הארץ לא היה הצום לכבודו ע"כ אפי' לבני יהודה ולכהנים צריך שיהיה ג"כ לששון ולשמחה אע"ג שעדיין לא נתמלא מה שהתענו כמו דכתיב (חגי ב') מי בכם כו' הלא כמוהו כאין בעיניכם אעפ"כ גם הם צריכים לעשותם מועדים טובים. ובזה יתיישב הכתוב (ירמיה ג') בימים ההמה ובעת ההיא ילכו בני ישראל ובני יהודה יחד פי' לא כמו בבית ראשון הללו בוכים על כבוד עצמם והללו בוכים על כבוד השכינה. אלא ילכו בני ישראל ובני יהודה יחדו הלוך ובכו. ילכו פי' שעיקר הבכיה יהיה טל הסתלקות השכינה. את ה' אלהיהם יבקשו פי' שעיקר הבכיה יהיה שה' אלהיהם יבקשו ציון ישאלו דרך הנה פניהם שעיקר השאלה והבקשה יהיה על ציון. והנה אומר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסלה לאלהינו ויובן ע"פ מאי דאמרינן בפ"ק דר"ה (דף כ"ג) אמר ר' יוחנן בין כל אחת ואחת שמונה פרסאות כו' והא האידנא טובא הוו א"ל איסתתומי אסתתום דרכי דכתיב לכן הנני שח את דרכך בסירים ר"נ בר יצחק אמר מהכא נתיבותי עוה. ובזה יובן מה דאיתא במדרש הציבי לך ציונים שיתי לבך למסלה דרך הלכת. ואיתא במדרש ראו באלו דרכים הלכתם ועשיתם תשובה פי' שתראו איך שהיו הדרכים מתחילה בזמן שהיה ביהמ"ק על מכונו היו הדרכים מיושרים. ועכשיו אסתתומי אסתתום. וכמו דאמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ד') עבד שרבו מצפה לראותו יתרחק ממנו וע"ז אמר נחמו נחמו עמי ואמר אלהיכם כו' פנו דרך ישרו בערבה מסלה כו' פי' שיהיה הדרך ישר לעלות לירושלים ונזכה לעלות לירושלים ונראה בנחמת ציון וירושלים א"ס

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

תקון טעות והשמטה

בח"א דף צ"ז ע"ב שורה ב' במקום: ואי קדושת הגוף וכ' גופא מנלן. צ"ל: ואע"ג דהטעם דבידו לפדותו מהני אפי' לאו דידי' כמ"ש התוס' אפ"ה הו"ל למימר הקדש נמי משום דבידו לאתשולי עליה, אלא דאחר אי קדושת דמים משום דבידו לפדותו ואי קדושת הגוף ואחר דאתשול מרי' עליו כו' והוה קאי הטעם דבידו לאתשולי עלי' על קדושת דמים נמי אי הוה בידיה והוה מהני אפי' למפרע.