עמק יהושע חלק ב ריא

זמן ישראל חוזרים למוטב אך אח"כ כשחוזרין ומתקלקלין סותרין המנין למפרע. ובזה יובן המדרש (פתיח') והצרוע אשר בו הנגע כו' וטמא טמא יקרא זה חורבן בית ראשון וחורבן בית שני פי' דבמצורע יש ג"כ אלו ב' הבחינות שיש בנדות וזיבות דהיינו מצורע מוסגר ומצורע מוחלט כמו דאמרינן בפ"ק דמגילה (דף ח') אי הכי תגלחת וצפרים מ"ט לא דקתני אין בין טהר מתוך כו' אמר אביי אמר קרא ויצא הכהן אל מחוץ למחנה והנה נרפא נגע הצרעת מי שצרעתו תלויה ברפואתו יצא זה שאין צרעתו תלוים ברפואתו אלא בימים ומצורע מוחלט תלוי דוקא ברפואתו דהיינו שיהא נרפא הנגע. וכבר בארתי שדבר שהוא תלוי בימים בלחוד א"כ יש לזה תנחומין שבכל יום מתקרב להטהרה משא"כ בדבר התלוי ברפואה א"כ אין הקץ והסוף ידוע כמו בנידות וזיבות. וע"ז אומר המדרש וטמא טמא יקרא זה חורבן בית ראשון וחורבן בית שני פי' הב' מיני טומאות שיש במצורע כמו שהתחיל והצרוע אשר בו הנגע כו' וטמא טמא יקרא פי' ב' מיני טומאות זה חורבן כו'. אך צריך להבין מאי דאמר האשה הזאת ע"י שפרשה מביתה ב' או ג' ימים כו'. והנה כתוב היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו כן אתם תוכלו להטיב למודי הרע כו' הלא ברוב עוניך נגלו שוליך נחמסו עקביך

[ויובן ע"פ מאי דאיתא בש"ע חו"מ (סי' ל"ד ס' כ"ג) ברמ"א שם שכתב דאפי' פסול מן התורה שהעיד אין לפוסלו אלא בודאי אבל לא בספק כגון שהעיד בב"ד ואח"כ באו עדים עליו שעבר עבירה שנפסל בה מן התורה אבל אם אין אנו יודעים אם עבר קודם שהעיד או אח"כ מוקמינן אחזקתי' כל מה שהעיד כשר. והקשה הקצה"ח דאמאי לא הוי תרתי לריעותא כמו דאמרינן בריש נדה (דף ב') גבי מקוה והאריך בזה הקצה"ח והביא הט"ז שכתב דבשוחט שלא ידע הלכות שחיטה מטריפין למפרע משום דאיכא תרתי לריעותא והכא נמי העמד ממון על חזקתו והרי פסול לפניך. ומלבד דבפשיטות יש לתרץ דמה דאמרינן העמד ממון על חזקתו אינה כמו שאר חזקה המחייבת ומכרחת שהדבר בחזקתו. אלא דהטעם הוא משום דלא נוכל להוציא ממון מחזקתו אבל אינה מוכרחת שמי שמוחזק הדין עמו וא"כ איזה צירוף הוא לומר כיון דאיכא ב' דברים הא' דהעמד ממון על חזקתו והב' שהרי ריעותא לפניך ע"כ מצטרפות לפוסלו מעיקרא כיון שחזקת ממונא אין זו חזקה המכרחת שכך הוא. אלא דהדין הוא בממון המוציא מחבירו עליו הראיה ובלא"ה לא נוכל להוציא ממון מחזקתו וע"כ לא מצטרפות להיות תרתי לריעותא כמו בשאר חזקות המכריחות דמצטרפי להיות תרתי לריעותא. אלא דלדעת רש"י בפ"ג דקדושין (דף ס"ו) דתני' אמר ר' שמעון מעשה במגורה של דסקים ביבנה שהיתה עומדת בחזקת שלימה ומדדוה ונמצאת חסירה כל הטהרות שנעשו ע"ג היה ר' טרפון מטהר ור' עקיבא מטמא כו'. אמר ר' טרפון משל לעומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא ב"ג או בן חלוצה שעבודתו כשרה א"ר עקיבא משל לעומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא בעל מום שעבודתו פסולה התחיל ר' עקיבא לדון מקוה פסולו ביחיד ובעל מום פסולו ביחיד ואל יוכיח ב"ג וב"ח שפסולו בשנים. דבר אחר מקוה פסולו בגופו ובעל מום פסולו בגופו ואל יוכיח ב"ג וב"ח שפסולו מאחרים ומסיק בגמ' דלכן בעל מום פסולו ביחיד משום דאמר ליה שלח אחוי והיינו דקתני מקוה פסולו בגופו ובעל מום פסולו בגופו ואל יוכיח ב"ג וב"ח שפסולו מאחרים דכל שפסולו בגופו פסולו ביחיד משום דיכולים לבודקו כמו בעל מום ומקוה חסירה. וא"כ לדעת רש"י משמע דלא פסלינן למפרע אלא דוקא כשפסולו בגופו ולא שפסולו מאחרים. רק התוס' פירשו שם דב' פלוגתות הם אבל לדעת רש"י לא פסלינן למפרע אלא כשפסולו בגופו ופסולו ביחיד

והכי משמע בירושלמי (פ"ח דתרומות) ר' יעקב בר זבדי שאל היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע לו שהוא ב"ג או ב"ח מה את עביד ליה כמי שהוא מת ויחזור רוצח למקומו או כמו שנגמר דינו בלא כה"ג ואינו יוצא משם לעולם נשמיענה מן הדא מעשה במגורה של דסקים ביבנה כו' למה זה דומה לעומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא ב"ג או ב"ח שעבודתו כשרה כו' א"ר יוסי זאת אומרת היה עומד ומקריב ע"ג המזבח ונודע שהוא ב"ג או ב"ח שעבודתו כשרה עד שיופסל בב"ד עכ"ל הירושלמי. משמע כפירש"י דהטעם הוא משום דאין פסולו אלא מכאן ולהבא משום דפסולו מאחרים וע"כ הוי כמו שמתה כהונה ועיין בש"ס בבלי פ"ב דמכות (דף י"א) ודו"ק. וא"כ לפ"ז לא קשה קושית הקצה"ח דפסול עדות הוא פסולו בשנים דבעינן דוקא שני עדים לפוסלו ופסולו מאחרים ואין פסולו בגופו דלא ניכר בו הפסול וע"כ לא פסלינן למפרע אלא משעה שאנו יודעים בו שנעשה פסול אבל לא למפרע. משא"כ בשוחט שאינו יודע הלכות שחיטה דמטריפין למפרע משום דזה הוי פסולו בגופו דהא פסולו ביחיד דהא אפשר לומר שלח אחוי משום דאפשר לבודקו ע"כ פסלינן למפרע דהוי פסולו בנופו משום דאפשר לבודקו אם יודע הלכות שחיטה. ועוד אפשר לומר דלא אמרינן דהוי תרתי לריעותא אלא אם אפשר לומר דחסר ואתאי אבל גבי פסולי עדות הוא נפסל בפעם אחת מעידנא שעבר עבירה אלא שלא ידעינן אימתי עבר ע"כ לא אמרינן דהוי תרתי לריעותא. עכ"פ לפי מה שביארתי לדעת רש"י דבפסולו בגופו דהיינו שניכר החסרון פסלינן למפרע אבל בפסולו מאחרים לא פסלינן אלא להבא וע"ז אומר הכתוב היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו כן אתם תוכלו להטיב למודי הרע. הלא ברוב עוניך נגלו שוליך פי' דאתגלי בהתא ונגלה הרע עד שתופסין הפסול למפרע מפני שהרע הוא באופן כמו שהכושי אי אפשר להפוך עורו כן הרע נגלה וניכר לעין כל]. ולפי מה שביארתי איש בפשיטות דכיון שחורבן האחרון הוא באופן נקיים דזיבה ע"כ אף כשחוזרן למוטב אעפ"כ אח"כ כשחוזרין לסורן סותרין למפרע כל המנין כמו שהזבה סותרת. וכמו דאמרינן בפ"ב דזבחים (דף כ"ט) הן מצינו בזב וזבה ושומרת יום כנגד יום שהן בחזקת טהרה וכיון שראו סתרו אף אתה אל תתמה על זה שאע"פ שהוכשר יחזור ויפסל. וא"כ לא יוכל להתגלות הקץ האחרון כמו דאמרינן בפ"ק דיומא (דף ט') אחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קיצם דהימים שצריכין להיות נעתקים מארצם לכלה פשע וחטאת צריכין להיות נקוים. וכיון שמתקלקלין אח"כ סותרין למפרע

והנה אמרינן בפ"ד דנדה (דף ל"ז) דבר הגורם סותר דבר שאינו גורם אינו סותר שאינו סותר הנקיים אלא דבר הגורם לטומאה. והנה עיקר גרם חורבן הבית היה בעו"ה ע"י שנאת חנם כמו דאמרינן בפ"ק דיומא (דף ט') מקדש שני שהיו עוסקים בתורה ובמצות ובגמ"ח מפני מה חרב מפני שהיה שנאת חנם ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד ג' עבירות. וכן במקדש ראשון אמרינן שם בני אדם שאוכלין ושותין זה עם זה ודוקרין זה את זה בחרבות שבלשונם ואמרינן שם דההיא בנשיאי ישראל הוי. ובטו"ה אכתי לא אכשר דרי בזה ודבר הגורם סותר

ועתה נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה וכמו דאמרינן בגטין (דף נ"ח) מעשה בר' יהושע בן חנניה שהלך לכרך גדול אמרו לו תינוק א' יש בבית האסורים יפה עינים וטוב ראי וקווצותיו סדורות לו תלתלים אמר מי נתן למשיסה יעקב ישראל לבוזזים ענה אותו תינוק ואמר לו הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו. אמר מובטחני בו שמורה הוראה בישראל העבודה שאיני זו מכאן עד שאפדנו בכל ממון שבעולם. ויש לדקדק דכי בשביל שאמר פסוק זה אמר מובטחני בו שמורה הוראה הוא כו'. וכתבו התוס' דאי איכא סכנת נפשות פודין יותר על כדי דמיהן כדאמרינן פ' השולח (דף מ"ד) גבי מוכר את עצמו ואת בניו כו' א"נ משום דמופלג בחכמה היה. ואפשר לבאר זאת טל דרך דרום מהא שהביא הרא"ש בכתובות בפ' שני דייני ריב"ל אומר אין לך נתפס על חברו וחייב ליתן לו אלא בארנון ובגולגולת רב אמר כל הנתפס אחר חבירו חייב ליתן לו חילי' דרב מהכא הגוזל שדה מחברו ונטלו מסיקין חייב ליתן לו ואפי' ר' יוחנן דפוטר אפשר דמודה