עמק יהושע חלק ב רט

כתיב י"ל דבגלות שני גמי קפיד קרא. ולפי מה שביארתי אפשר לחלק דבקדושה ראשונה שלא קידשה כו' ע"כ בבלה יובאו כו' אבל בקדושת עזרא שהיא ע"י חזקה אפשר לומר דמצוה לעלות לא"י משום דעיקר הקדושה היא בא"י, אך מה שביארתי הוא לדעת הרמב"ם ובמ"א יתבאר מה שיש להקשות עוד על הרמב"ם מהסוגיא דשבועות ע"ש. ושם יתבאר ג"כ דלא תקשה מהא דכתובות]

ובזה יתישב הא דאמרינן בסוף כתובות (דף קי"א) עולא הוה רגיל דהוה סליק לא"י נח נפשי' בח"ל אתו ואמרו ליה לר' אליעזר אמר אנת עולא על אדמה טמאה תמות והקשו המפרשים דלמאי קאמר עולא הוה רגיל דהוה סליק לא"י. אך לפי מה שביארתי דר' אבא לטעמי' דהוה משתמיט מיני' דרב יהודה דהוה בעי למיסק לארעא דישראל אבל אחרים סברי דכל העולה מבבל לא"י עובר בעשה. וע"כ אי לא הוי קא מתמה עליו אנת עולא על אדמה טמאה תמות דילמא סבירא ליה דכל העולה מבבל לא"י עובר בעשה ע"ז קאמר עולא הוי רגיל דהוי סליק לא"י וע"כ לא סבירא ליה דכל העולה כו' וע"כ כי נח נפשיה בח"ל אמר אנת עולא עי אדמה טמאה תמות

ומכיון שביארתי לדעת הרמב"ם שהמקדש וירושלים נתקדשו בקדושה עולמית שקדושתם הוא מפני השכינה ושכינה אינה בטילה. ובמ"א ביארתי שלכך נקרא נחלה ונחלה אין לה הפסק וכמו דאמרינן בסוף זבחים (דף קי"ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה מנוחה זו שילה נחלה זו ירושלים שקדושת ירושלים אין לה הפסק כמו שביארתי מקודם. וע"ז אמר ירמיה (ירמיה י"ד) למה תהיה כגר בארץ כאורח נטה ללון למה תהיה כאיש נדהם כגביר לא יוכל להושיע ששילה זו היא מנוחה לשעה אבל ירושלים אקרי נחלה ונחלה אין לה הפסק ע"כ אמר ירמיה לאחר שנחרב הבית למה תהיה כגר בארץ כאורח נטה ללון פי' שגם ירושלים היה רק כאורח נטה ללון פי' רק מנוחה לשטה

ועוד יש לפרש ע"פ מאי דאמרינן בפ"ב דר"ה (דף ל"א) א"ר יוחנן עשר מסעות נסעה שכינה מקראי וכנגדן גלתה סנהדרין מגמרא עשר מסעות כו' מכפורת לכרוב כו' וממדבר עלתה וישבה לה במקומה שנאמר אלכה ואשובה אל מקומו כו'. וע"ז היה מקונן ירמיה מדוע תהיה כגר בארץ כאורח נטה ללון פי' כמו האורח שהוא פעם במקום זה ופעם במקום אחר ובזה יתיישב מה דכתיב זכור ה' מה היה לנו כו' נחלתנו נהפכה לזרים פי' שהיתה בה קדושה ועכשיו בטלה הקדושה וכמו שכתב הרמב"ם שקדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא ע"ז אמר נחלתנו נהפכה לזרים פי' שנהפכה ובטלה הקדושה וא"כ אין הקינה על העבר רק על מה שבטלה הקדושה מא"י אבל ע"ז היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו פי' דעיקר הצער והבכיה והאנחה הוא על המקדש וירושלים שזהו קדוש מפני השכינה וזה אין לה הפסק ועכשיו זרים מקרקרים בהיכלו ושועלים הלכו בו אתה ה' לעולם תשב פי' דכל שהוא קדוש מחמת השכינה אין לה הפסק וכמו שאמר בפ"ב דזבחים (דף קי"ט) מנוחה זו ירושלים ואומר זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה פי' בבחי' שאין לה הפסק ע"ז אומר אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור פי' שזה אין לה הפסק ואעפ"כ שועלים הלכו בו

ובמ"א ביארתי בזה המדרש (איכה) כד דמיך ר' יוסי ממלחין סליק ר"י ור"ל לגמילות חסדא וסליק עמהון ר' יצחק פסאקא והוה תמן חד סב בעי למיעל ומיפתח עילויי' ולא שבקיני' א"ל ר' יצחק פסאקא קדם אלין אריותא דאורייתא את פתח פומך א"ל ר' יוחנן שבקוני' דהוא גבר סב כו' פתח ואמר מצינו שסילוקן של צדיקים קשה לפני הקב"ה יותר ממאה תוכחות כו' ומחורבן ביהמ"ק. בתוכחות כתיב והפלא ה' את מכותך ובחורבן ביהמ"ק כתיב ותרד פלאים. אבל בסילוקן של צדיקים כתיב לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא וכל כך למה ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר כו' א"ר יצחק פסאקא יהיה דין גברא בריך פומיה א"ל אילו לא שבקתיני' מינן הוינן שמעינן מרגליתא דא. וצריך להבין דמפני מה קשה סילוקן של צדוקים יותר מחורבן ביהמ"ק ויתבאר ע"פ מה שכתב הרמב"ם דקדושת המקדש אין לה בטילה עולמית דכל שהוא קדוש מצד השכינה אין לה בטילה עולמית וכמו דכתיב והשמותי את מקדשיכם קדושתן אף כשהן שוממין. והתוס' פירשו הטעם בספ"ח דיבמות (דף פ"ב) דלכך קדושת הבית לא בטלה דכל שהוא קדוש קדושת המחיצות קיימא כל שעה דדרשינן מאשר לו חומה בפ"ק דמגילה (דף י')

ובזה ביארתי הכתוב (ישעיה מ"ט) הן על כפים חקותיך חומותיך נגדי תמיד פי' שקדושת החומות והמחיצות היא קדישה קיימת לעולם. וע"ז אומר חומותיך נגדי תמיד פי' שקדושת המחיצות קיימת לעולם. ובזה יתבאר ג"כ הכתוב (ישעי' מ"ב) על חומותיך ירושלים הפקדתי שומרים כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו המזכירים את ה' כו' פי' על חומותיך ירושלים מפני קדושת החומות שקיימת לעולם וכמו דאיתא במדרש חזית ונשלמה פרים שפתינו כו' ומדברך נאוה אע"פ שהוא מדבר חייבין על מחיצתו. וע"כ אע"פ שביהמ"ק נחרב אעפ"כ נשאר קדושת המקום וכמו שביארתי בדרוש הקודם על ענין שאמר מזמור לאסף ואיתא בתום בפ"ק דקדושין (דף נ"א) שכינה חמתו על העצים ועל האבנים פי' שנהרסו רק המחיצות אבל הקדושה קיימת. ויובן ע"פ המדרש ארבעה דברים שהם תשמישו של עולם וכולם אם אבדו יש להן חליפין ואלו הן כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב כו' אבל ת"ח שמת מי מביא לנו תמורתו אם אבדנו את ר' סימון מי מביא לנו תמורתו. וא"כ בד' דברים שהם תשמישו של עילם כיון שנשאר המקום א"כ יש עדיין השארה מהאבדה אבל ת"ח שמת מי מביא לנו תמורתו והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה. והנה בחרבן ביהמ"ק אע"פ שנחרב אעפ"כ עדיין נשאר המקום שהקדושה אינה בטלה. והוא כמו דאמרינן בפ"ח דכתובות (דף ע"ט) פיר של גפרית מחפורת של צריף ר"מ אומר קרן וחכ"א פירות. ופי' רש"י מפני שנשאר המקום ואמרינן התם כללא דמילתא גזעו מחליף פירא אין גזעו מחליף קרנא. [ואמרינן התם נמי הכניסה לו רחל לגיזתה כו' אוכל והולך עד שתכלה הקרן ורש"י פי' שלא היה הגוף קנוי. והרי"ף פי' דהכניסה לו רחל כו' היינו שהיא היתה משועבדת לגיזה. וכתב הראב"ד דהוי פירוש משום שנשאר המקום ועי' בס' הפלאה ממה שמקשה ע"ז וביארתי ע"ז במ"א]. עכ"פ מה שהמקום נשאר זהו נקרא גזעו מחליף ומה שאינו נשאר אף המקום זהו בכלל אין גזעו מחליף

וע"כ איתא במדרש ד' דברים כו' אם אבדו יש להם חליפין דכתיב כי יש לכסף מוצא כו' וא"כ אף שאבדו המתכות בעצמם אעפ"כ נקרא גזעו מחליף משום שנשאר המקום אבל ת"ח שמת מי מביא לנו תמורתו פי' דכתיב והחכמה מאין תמצא כו' פי' דכיון שהת"ח מת איזה מקום נשאר כמו דכתיב והחכמה מאין תמצא. וע"כ בחורבן ביהמ"ק אף שביהמ"ק נחרב אעפ"כ נשאר קדושת המקום כמו שביארתי דהקדושה לעולם קיימת. וע"כ כתיב ותרד פלאים פי' בחד פלא דהיינו שנתכסה ההתגלות שהיה בביהמ"ק אבל אעפ"כ עדיין נשאר קדושת המקום. וכמו שביארתי בדרוש הקודם על יעקב שאמר מה נורא המקום הזה שראהו כשהוא בנוי אין זה פי' ראהו כשהוא חרב כי אם בית אלהים בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא