עמק יהושע חלק ב רח

שפיר קושית המהרש"א דהא איכא רבותא דאע"ג דאם יבוא בעיר ודאי ימות אפ"ה לא ימות ברעב מיד אבל אם ומות בחרב ימות מיד וא"כ נדחה חיי שעה אלא דמשום ס' חיי עולם לא חיישינן לחיי שעה וכמו שכתבו התוס' בפ"ב דע"ג (דף כ"ג ושם). ועפ"ז יתפרש הכתוב בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר פי' שמסרו נפשם להביא את לחמם וע"ז אומר וכ"ת הא אסור למסור נפשו ע"ז אומר עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב ולחיי שעה לא חיישינן מפני ספק חיי עולם

והנה אמרינן בפ"ו דב"ק (דף ס') רעב בעיר פזר רגליך כו' דבר בעיר כנס רגליך שנאמר ואתם לא תצאו כו' מחוץ תשכל חרב אע"ג דמחוץ חרב אעפ"כ מחדרים אימה. והנה א"כ אמרו לגבי דבר דמלאך המות מה לי הכא מה לי התם ואעפ"כ איכא הצלה לכנס רגליו מכש"כ לענין החרב של מלחמה דאם הוא בעיר כיון שיש בני אדם רבים אינו מתיירא כל כך מפני החרב וע"ז אמר ירמיה אם יצאתי השדה פי' שאם אדם רוצה לצאת השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה חללי רעב פי' שרוצה לכנס רגליו והנה תחלואי רעב. ואמרינן בב"ק דרעב בעיר פזר רגליך ע"ז אומר המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא דכיון שהרפואות סותרות זו לזו הוי כמו זיבורא ועקרבא שלכנס רגליו ולהיות בביתו אינו יכול מפני הרעב ולילך החוצה אינו יכול מפני החרב וע"ז אומר מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא פי' שהרפואות סותרות זו לזו וע"כ אין לנו מרפא

ובזה יתיישב הא דר' יוחנן כי הוי מטי להאי קרא בכי והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות תקנה יש לו מאי רעות וצרות רעות שנעשו צרות זו לזו כגון זיבורא ועקרבא. ופי' רש"י משום דאמרינן במס' ע"ג (דף כ"ח) חמימי לעקרבא וקרירי לזיבורא וחילופי סכנתא וא"כ הרפואות סותרות זו לזו. וע"ז אמר ירמיה ג"כ אם יצאתי כו' מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא משום שהרפואות סותרות זו לזו והנה ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא וכמו דאמרינן בפ"ה דגטין (דף נ"ח) הא היכא כתיבה. והנה בקללות שבתורת כהנים כתיב (ויקרא כ"ו) והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית ונאספתם אל עריכם ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד אויב. ופירש רשיי ושלחתי דבר בתוככם ע"י הדבר ונתתם ביד אויביכם הצרים עליכם לפי שאין מלינין את המת בירושלים וכשהם מוציאים את המת לקוברו ניתנים ביד אויב והוא בספרי ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד אויב הלכה אין מלינין את המת בירושלים ומתוך שיש דבר בעיר מוציאין את המת לקוברו ומתוך כך ונתתם ביד אויב וא"כ הצרות ג"כ סותרות זו לזו ע"כ כתב והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית וא"כ כשיש חרב מתכנסין לתוך העיר וע"ז אומר ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד אויב משום שאין מלינים את המת בירושלים ויהיו מוכרחין למסור עצמם ביד אויב. [וכמו שהביא המהרי"ט בתשובותיו ח"ב (סי' ל"ז) ששאלו מאתו על קבר חולדה ומסיק שם בתשובה דאע"ג דאמרינן בפ"ב דשבועות (דף ט"ז) אבא שאול אומר שני בצעין היו בהר המשחה תחתונה נתקדשה בכל אלו עליונה לא נתקדשה בכל אלו אלא בעולי גולה שלא במלך ושלא באורים ותומים כו' תחתונה שהי' קדושתה גמורה כו' עליונה שלא היתה קדושתה גמורה כו'. וכתב המהרי"ט דאעפ"כ לא היו קוברים שם שום קבר מחדש כמו דמוכח באגדה דניזקין בעובדא דר' יוחנן בן זכאי ע"כ. ועי' בירושלמי (פ"ט דנזיר) אמרו לו לר"ע והלא קברו בני דוד כו' אמרו לו משם ראיה מחילה היה שם ומשם היה טומאה מקדרת ויוצא לנחל קדרון וכן במס' שמחות (פי"ד)]. וא"כ משמע דאע"פ שאין קדושתה גמורה אפ"ה אין מלינים בה את המת והשתא אי אמרינן קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא בקדושת מקדש וירושלים בודאי דאין מלינים בה את המת וע"כ כשמתגדל הדבר ר"ל מוכרחים למסור עצמם ביד אויב. וע"ז כתיב בתוכחה והשמותי את מקדשיכם פי' דלא תימא כיון שנחרב ירושלים והמקדש ע"כ יוכלו להלין את המת לזה כתיב שם ונתתי את עריכם חרבה והשמותי את מקדשיכם פי' דקדושתן כשהם שוממין וע"כ כשישלח דבר ר"ל ונתתם ביד אויב מפני שאין מלינים את המת בירושלים משום דקדושת ירושלים קדשה כו' לעתיד לבוא. וכמו שהבאתי דעת הרמב"ם (פ"ו מה' בית הבחירה) דאע"פ שקדושת א"י בטלה לענין תרומות ומעשרות אעפ"כ קדושת ירושלים והמקדש לא בטלה שקדושתם מפני השכינה והשכינה אינה בטילה והרי הוא אומר והשמותי כו' קדושתן כשהן שוממין ע"כ

ובזה יובן הא דאמרינן בפ' בתרא דמוע"ק (דף כ"ה) כי נח נפשי' דרב הונא כו' פתח עלי' ר' אבא ראוי היה רבנו שתשרה עלי' שכינה אלא שבבל גרמא לי' מתיב ר"נ בר ר"ח היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים כו' מה היה שהיה כבר. ופי' רש"י ההיא שעתא הוה ולא יותר ויש אומרים שהיה כבר בא"י ששרתה עליו רוה"ק ע"כ. ולי נראה דהכי פירושו שאמר ראוי היה רבנו שתשרה עליו שכינה כו' משום דאין קדושה כו' מתיב ר"נ כו' היה היה דבר כ' כו' מאי היה שהיה כבר. פי' דבקדושה ראשונה דקידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא. וכמו דאיתא בזוהר שיחזקאל ראה את המרכבה על נהר כבר להודיע שהקב"ה סילק קדושתו מא"י ועמו אנכי בצרה ולמענכם שולחתי בבלה וע"כ כיון שבטלה הקדושה מא"י א"כ כל מקום ראוי להשראת השכינה. אבל לאחר קדושת עזרא שקידשה כו' לעתיד לבוא כמו שכתב הרמב"ם א"כ עיקר הקדושה היה בא"י ואין השראת שכינה אלא בא"י וע"כ אמר ראוי היה רבנו שתשרה עליו שכינה אלא שבבל גרמא ליה. [ובכה"ג אמרינן בפ"ק דמגילה (דף יד) עד שלא נכנסו ישראל לארץ הופשרו הארצות לומר שירה משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה כו'. ופריך בין לרבא בין לר"נ קשי' והא תני' משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה וע"כ איך קאמר ר"נ קרייתא זו הלולא וכן רבא משני משום דלא אפשר לומר שירה משום דאכתי עבדי אחשורוש אנן ומשני כיון שגלו חזרו להכשירן הראשון. וכתב הט"א שנ"ל דהא תלי בה"ט דס"ל כמ"ד קדושה ראשונה כו' ולא קדשה לעתיד לבוא כדאמרינן לעיל וכמו שבטלה קדושת הארן לכל מצות התלויות בארץ ושוות לח"ל הכא נמי בסל לענין זה. ואע"ג דהא דבטל לענין מצות היינו להקל לדמותה לח"ל אבל לענין שירה אם אתה מדמה אותה לח"ל אין מן הראוי לומר שירה כלל אחר שגלו אפי' על נס דא"י דפקע קדושתה לגמרי כ"ש נס של חו"ל. ויש לומר כל דבר חוזר למילתא קמייתא ומש"ה לענין מצות התלויות בארץ כיון דפקע קדושת ארץ הדרא למילתא קמייתא קודם שנתקדשה שהיתה פטורה אבל לענין שירה אי אמרת הדרא למילתא קמייתא כו' ע"ש שכתב דר"נ אזיל לטעמי' כו' וה"נ לענין השראת השכינה אפשר לומר דכל זמן שלא נתקדשה א"י הוכשרו כל ארצות שתשרה הנבואה ומשנכנסו לארץ ונתקדשה ע"כ אין מקום מוכשר רק א"י אבל לאתר שגלו חזרו להכשירן הראשון וע"כ כתיב היה היה דבר ה' כו' בארץ כשדים. אבל לאחר שעלה עזרא וקדשה בקדושה שני' וקדשה לעתיד לבוא ג"כ ע"כ אין מקום להשראת שכינה אלא בא"י. וע"כ אמר לו לא תטרוד עלמא מאי היה שהיה בבר פי' זה היה בגלות בכל שאז בטלה הקדושה מא"י משא"כ לאחר שקדשה עזרא קדושה עולמית ע"כ אין מקום להשראת שכינה רק בא"י. וע"ז אומר ראוי הי' רבנו שתשרה כו' ור' אבא לטעמי' בברכות (דף כ"ד) ר' אבא הוה קא משתמיט מיני' דרב יהודה דהוי בעי למיסק לארעא דישראל דאמר ר' יהודה כל העולה מבכל לא"י עובר בעשה שנאמר בכלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם. וכתבו התוס' דאע"ג דהאי קרא בגלות ראשון