עמק יהושע חלק ב רז

לה'. ואיתא במדרש כך פתח ר' תנחום זאת הפ' של נסכים שנאמר או לאיל תעשה מנחה ויין לנסך חצי ההין ומכאן ואילך והיה באכלכם מלחם הארץ ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה הרי חלה למטה ונסכים למעלה לפיכך פתח ר' חנינא לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך מהו כי כבר רצה האלהים את מעשיך זו הכנסת ישראל לארץ שנא' כי תבואו אל הארץ ע"כ

עוד במדרש שם כי תבואו אל ארץ מושבותיכם אמר ר' זכאי אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע בכל מקום אתה קורא אותה ארץ כנען וכאן ארץ מושבותיכם אמר להם הקב"ה חייכם נתתי אותם לאברהם ליצחק וליעקב וכולם מן המקרא והבן יורש את האב לכך ארץ מושבותיכם ע"כ

ויובן ע"פ מאי דאמרינן בספ"ק דקדושין (דף ל"ו) דלר"ע נתחייבו בנסכים מיד וכן בחלה אמרינן בפ"ב דכתובות (דף כ"ה) דאמר רב הונא בריה דרב יהושע אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי אפי' למ"ד תרומה בזמן הזה דרבנן חלה דאורייתא שהרי ז' שכבשו וז' שחילקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו בתרומה ע"כ. [והירושלמי סבירא ליה כרבנן דבי רב כמו דמשמע מהירושלמי (דפ"ב דתענית) שהבאתי, וכן משמע מהירושלמי (ספ"ט דשביעית) חד בר נש הוי חשיד אשמיטתא אמר לאיתתי' אפקין לי חלתא א"ל ההוא גברא חשיד על שמיטתא אתה אמר אפקין לי חלתא א"ל חלתא מד"ת שביעית מדר"ג. וכן משמע בירושלמי (סוף יומא) תני מאכילין אותו הקל הקל תחילה נבילה ותרומה מאכילין אותו כו' תרומה בדין מיתה ונבילה בל"ת ואח אמר הכין כמאן דאמר מאליהן קבלו המעשרות ולא הוי רק מדרבנן ואח"כ אמר חלה וערלה צריכה כו' דזהו ספק איזהו חמיר עכ"ל הירושלמי. ואם חלה בזמן הזה דרבנן א"כ חלה קילא מערלה ובודאי מאכילין איתו חלה דהא ערלה דאורייתא ויש להאריך בראי' זו. וכן כתבו התוס' בע"ז (דף ס"ה) דהירושלמי סבירא ליה כרבנן דפליגי אדרב הינא ברי' דרב יהושע. וכן בירושלמי (פ"ק דחלה) מנין שהם חייבים בחלה ופטורים מן המעשרות כו' מארבעה כשר מה ארבעה עשר חייבים בחלה ופטורים מן המעשרות כו' דהיינו שבע שכבשו ושבע שחילקו]. וא"כ רבנן דבי רב סברי דנתחייבו בחלה מיד והטעם שישראל נתאבלו מאד הוא מפני ששמעו שאמר הקב"ה אמור עליהם חי אני אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם. ואיתא במדרש משל למלך שעלה א' לבימה שלו לידון הוציא דבר מפיו במה שחייב את עצמו הניח המלך את האילוגין וחייבו מפיו א"ל בדין שהוצאת מפיך בו אני דנך יהא לך כמו שאמרתי. וה"נ כיון שהם בכו בכיה של חנם על שא"י אינה מוחזקת בידם כמו שאמרו המרגלים ואמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכי' של חנם אני אקבע לכם בכי' לדורות וא"כ אפשר שהפסידו בזה הבכי' חזקת איי שהיה להם מאברהם וע"כ התאבלו מאד וע"כ אמר הקב"ה למשה לך ונחמם בד"ת ובאיזה ד"ת בפ' נסכים ובפ' חלה דבנסכים נתחייבו מיד בכניסתן לא"י כמו דאמרינן בספ"ק דקדושין (דף ל"ז) וכן בחלה נתחייבו מיד לרבנן דבי רב דכתיב בבואכם וז' שכבשו וז' שחלקו נתחייבו בחלה. וכמו דאמרינן בירושלמי (פ"ב דחלה) כך אמר לו ר"ע לר"א אי אתה מודה לי בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחים וסולת שהן חייבים בחלה כו'. א"ר יוסי תמיהני איך ר"ע מותיב את ר"א והוא מקבל תמן עד שלא נכנסו למפרע ירשו דא"ר הונא לזרעך נתתי כבר נתתי וא"כ מוכח מזה שנתחייבו מיד שא"י מוחזקת היא בידם וע"כ אמר לך אכול בשמחה לחמך זו פ' חלה ושתה בלב טוב יינך זו פ' נסכים כי כבר רצה האלהים את מעשיך שא"י מוחזקת היא בידם מימות אברהם ולא הפסידו חזקת א"י

ובזה יובן הירושלמי (פ"ד דתענית) וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן וגו' אתו אשכוחין עסוקין בהלכות חלה וערלה אמרו להן לארץ אי אתם נכנסין ואתם עוסקין בהלכות חלה וערלה מיד ותשא כל העדה כו'. וכתב הק"ע באו המרגלים ומצאו ישראל עוסקין בפ' חלה וערלה וגמרא גמיר להו דהוו עסקי בהלכות אלו. וצריך להבין מהו דוקא פ' חלה וערלה ולפי מה שביארתי א"ש דאמרינן בירושלמי (פ"ק דערלה) נטעו אע"פ שלא כבשו חייב וכר' ישמעאל דאמר כל ביאות האמורות בתורה לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו שבע שכבשו ושבע שחילקו ר' הילא בשם ר' ליעזר מודה ר' ישמעאל בחלה ובערלה ותני כן בבואכם לפי ששונה משמעו שינה חכמים חיובו ובערלה מוכח מדקא ממעט הנטוע ביד כו'. אלמא דישראל חייבים מיד. וע"כ כיון שמצאו שעוסקים בפ' חלה ובפ' ערלה שמתחייבים מיד בכנסיתן אלמא דא"י מוחזקת היא ע"כ אמרו לארץ אי אתם נכנסים שצריך עדיין יגיעה רבה לכבוש ואתם עוסקין בהלכות חלה וערלה לומר שמתחייבים מיד קודם ז' שכבשו וז' שחלקו משום דא"י מוחזקת היא וע"כ מתחייבים מיד אף קודם הכבוש וא"ש מה שאומר שמצאום עוסקים בהלכות חלה וערלה דוקא ודו"ק

ובזה יובן המדרש שאמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע בכל מקום אתה קורא אותה ארץ כנען וכאן ארץ מושבותיכם פי' שהם אמרו כיון דכתיב ארץ מושבותיכם א"כ אין החיוב רק לאחר ירושה וישיבה. כמו דאמרינן בספ"ק דקדושין (דף ל"ז) וע"כ השיב להם הקב"ה דאין הפירוש כמו שחשבו הם דמדאמר מושבותיכם הוא לאחר ירושה וישיבה פי' לאחר שבע שכבשו ושבע שחלקו וא"כ מוכח מזה דהפסידו הזכות של חזקת א"י מאברהם אבינו ע"ה אלא דלכן קורא אותה ארץ מושבותיכם משום דנתן אותה לאברהם ליצחק וליעקב והבן יורש את האב לכך כתיב ארץ מושבותיכם. פי דאדרבא מפני שמוחזקת בידם היא מימות אברהם יצחק ויעקב וע"כ קורא אותם ארץ מושבותיכם פי' דכבר ישבו בה אבותיכם וירשו אותה וכל זה להורות שלא הפסידו זכות של חזקת א"י וכמו שביארתי

ומעתה נתנה ראש ונשובה אל ראשית הדרוש שהתחננו לענין הא דאמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ה') ר' יוחנן כי הוה מטי להאי קרא בכי והיה כי תמצאן אותו כו'. ותחלה צריך להקדים מה דכתיב (ירמיה י"ד) אם יצאתי השדה והנה חללי חרב ואם באתי העיר והנה תחלואי רעב כי גם נביא גם כהן סחרו אל ארץ ולא ידעו המאוס מאסת את יהודה אם בציון געלה נפשך מדוע הכיתנו ואין לנו מרפא. והנה ירמיה הנביא אמר (איכה ה') בנפשנו נביא לחמנו מפני חרב המדבר עורנו כתנור נכמרו מפני זלעפות רעב

ויובן ע"פ מאי דאמרינן בפ"ו דב"ק (דף ס') ת"ר רעב בעיר פזר רגליך שנאמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם ואומר אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם מאי ואומר וכ"ת ה"מ היכא דליכא סכנת נפשות אבל היכא דאיכא סכנת נפשות לא ת"ש לכו ונפלה אל מחנה ארם אם יחיונו נחי'. והנה המהרש"א בח"א הקשה וז"ל וא"ת מאי רבותא דאיכא סכנת נפשות הא אם יבואו בעיר ודאי ימותו וס' נפשות פשיטא דמוציא מידי ודאי נפשות וטפי ה"ל רבותא דאברהם וי"ל דהא דכתב אם נבוא בעיר ומתנו שם אינו אלא קרוב לודאי שהי' רעב של כלי' כו' ע"ש. ולי נראה דניחא שפיר ולא קשה מידי והוא ע"פ מאי דאמרינן בפ"ב דע"ג (דף כ"ז) הא איכא חיי שעה ומשני דלחיי שעה לא חיישינן ומנא תימרא דלחיי שעה נא חיישינן דכתיב אם אמרנו נבוא העיר והרעב בעיר ומתנו שם והאיכא חיי שעה אלא לאו דלחיי שעה לא חיישינן ע"כ. וא"כ ניחא