עמק יהושע חלק ב רו

כו' ה"ד אי דאתא לידי אבוהון פשיטא ואי דלא אתי לידי אבוהון ראוי הוא ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק ומשני דהכא במכרי כהונה עסקינן. וכתבו התוס' בכל דוכתא עביד מכרי כהונה מוחזק הכא ובפ' כל הגט (דף ל') המלוה מעות את הכהן ואת הלוי כו'. וע"כ אמרו א' היה אברהם ויירש את הארץ פי' דאברהם היה א' שהיה צדיק וע"כ כל המתנות טובות וא"י היה שייך לאברהם וא"כ כיון שירש את הארץ ע"כ אנו יורשים מכחו והשתא א"ש אפי' לרבנן דסברי בב"ב (דף ק') דאין הילוך מועיל כלום עד שיחזיק אעפ"כ היה מוחזק דהא אפי' במכרי כהונה אמרינן דהוי כמו מוחזק והבכור נוטל פי שנים וכמו שכתבו התוס' משום דהוי כמתנה מועטת ואסור לחזור ואע"ג דמצי לחזור בו אפ"ה כל כמה דלא הדר הוי מוחזק והבכור נוטל פי שנים מכש"כ דהוי א"י מוחזק מחמת שהבטיח הקב"ה לאברהם דמעולם לא יצתה מדה טובה וחזר בו וע"כ הוי א"י מוחזק וכמו דאמרינן בפ"ח (דף קי"ט) וע"כ אמרו א' הי' אברהם ויירש את הארץ שכיון שא' הי' אברהם בצדקותיו כמו דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה כו' ויירש את הארץ ע"כ הוי בבחי' ירושה שהיא מוחזקת מאברהם ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה פי' מאברהם אבינו ע"ה וכמו שביארתי דמכרי כהונה הוי מוחזק דאע"ג שכתבו התוס' דהטעם משום דהוי כמו מתנה מועטת ואסור לחזור אעפ"כ בעינן דוקא שיהא ממכרי כהונה וכיון שהוא אוהבו הוי כמו מוחזק אצלו, דאין לומר דהטעם משום דהוי כמו מתנה מועטת ואסור לחזור ומשום האי טעמא בלחוד דא"כ לא יתיישב מה שהקשו האחרונים מהא דאמרינן בפ"ח דב"ב (דף קכ"ה) מסתבר טעמא דבני מערבא דאי קדים סבתא וזבנא זבוני זביני וע"כ הוי ראוי ולא מוחזק ואין הבעל יורש ואע"ג דאסור לעשות כן דהא אמרינן בפ"ח דב"ב ודף קל"ז) דאיזהו רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסים כרשב"ג אלמא אע"ג דאסור לעשות כן אפ"ה כיון דאם עבר ועשה לא הוי מוחזק וא"כ ה"נ במכרי כהונה אע"ג דאסור לחזור אפ"ה כיון דאם עבר ועשה מה שעשה עשוי לא הוי מוחזק והוי כמתנה מועטת אם רוצה נמי מצי לחזור אלא ודאי דוקא במכירי כהונה. וכן משמע בספ"ג דגטין (דף ל') דאמרינן התם המלוה מעות את הכהן ואת הלוי כו' ופריך בגמ' ואע"ג דלא אתי לידי' אמר רב במכרי כהונה ולוי' משמע דוקא במכרי כהונה אבל כשאינו מכרו אע"ג שדיבר עמו לתת לו המתנות אפ"ה כיון דמצי לחזור לא אמרינן דהוי כמו דמטי לידי' אלא דוקא במכרי כהונה ולא קשה קושית האחרונים וא"כ כיון דבעינן דוקא במכרי כהונה שאז הוי ההבטחה כמו מוחזק וע"כ טענו ישראל א' היה אברהם ויירש את הארץ וא"כ כיון שאברהם הכיר את בוראו ג' שנים וא' היה אברהם נחשב ההבטחה שהבטיח לו הקב"ה כמו מוחזקת בידו וע"כ אפי' אם בטל הכבוש אעפ"כ הרי נשארת הירושה מאברהם. וע"ז היתה התשובה על הדם תאכלו ועיניכם תשאו אל גילוליכם כו' פי' אע"פ שא"י שלכם היא אעפ"כ לא יהבינן ליה דאזיל ואכיל כו' כי אם כשתעשו תשובה תחזרו לירושתכם. ובשיטה מקובצת הקשו אהא דאמרינן בב"מ (דף מ"ט) ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי בן לוי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר דאיך יכול לעשות תרומת מעשר על מ"א והא לא זכה עדיין במשיכה או בקנין אחר ותירצו דמיירי במכרי כהונה והוי כאלו בא לידו. והקשו האחרונים ע"ז דממ"נ אם מכרי כהונה עדיף ממתנה מועטת דאין לחזור בו א"כ איך פשיט ליה שם לענין מתנה מועטת ואם מכרי כהונה הוי כמו מתנה מועטת וכמו שכתבו התוס' בב"ב (דף קכ"ג) א"כ אכתי הקושי' במקומה עומדת, והש"מ תירץ בשם הרא"ש דהוי כאלו הוא שלוחו והקשו ג"כ דאיך נעשה שלוחו של בעה"ב כיון דאינו של בעה"ב דהא אין לו בהם רק טובת הנאה ואפי' אי טובת הנאה ממון אכתי אין לו רק הטובת הנאה אבל לא הוי כולי' דידי' והנה ראיתי בירושלמי (פ"א דתרומות) ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי והלך אותו בן לוי ועשאו תרומת מעשר והלך ישראל ונתנן לכן לוי אחר כו' מכיון שאמר לו כור מעשר יש לך בידי נעשה שלוחו נמצא כתורם ברשות ישראל פתר לה כר' יוסי דאמר בעה"ב שתרם תרומותיו ועי' במנחות (דף נ"ד) אמר ר' אלעזר בר' יוסי אבא היה נוטל עשר גרוגרות שבמקצוע כו' הכא בתרומת מעשר עסקינן ואבא אלעזר בן גימל הוא אלמא כיון דרשאי בעה"ב לתרום תרומת מעשר כמו דאיתא בגטין (דף כ"ט) ע"כ יכול לעשות שליח נמי]

ובזה יתיישב המדרש שהבאתי תחלה והביאו הילקוט אמר להם משה כשתכנסו לא"י אל תכנסו כגנבים כו' משום דכל א' החזיק בא"י בחזקה כמו שמצינו שאברהם קנה א"י בהלוך ויעקב קנה א"י במה ששכב עליה, וכמו דאמרי' בב"ב (דף נ"ג) המציע מצעות כו' והם היו צריכי' שיקנו בחזקת פירות וכמו דאי' בפ"ג דב"ב (דף ל"ו) אמר רב יהודה האי מאן דנקיט מגלא ותובלי' ואמר איזל ואגנדרי' לדיקלא דפלניא דזבנא מיני' מהימן לא חציף אינש למגזר דקלא דלאו דילי'. והנה ידוע דחזקה היינו דוקא אם קונה בפירות בפרהסי' ואינו מתיירא משום אדם כמו דאמרינן לא חציף אינש למגזר דקלא דלאו דילי'. ומזה מוכח שהוא שלו ודוקא אם אוכלו כדרכו וכמו שכתבו התוס' בשבועות (דף מ"ו) בד"ה עביד אינש כו' וע"כ כתיב והימים ימי בכורי ענבים וע"כ אמר להם משה כשתכנסו לא"י אל תכנסו כגנבים פי' כאדם הנוטל פירות בפחד ומתיירא שלא יראו הבעלים דזו לא הוי חזקה והוכחה שהיא שלכם ומסתמא אינכם חזקים באמונה שלימה שא"י מוחזקת היא בידכם מימות אברהם ושסר צלם מעליהם. וע"כ אמר להם אם יאמרו לכם שמא לעקור כו' או לקוץ כו' באתם אמרו להם לאו וכמו דאמרינן בפ' ר' ישמעאל (דף נ"ג) על הא דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ומשני התם מדפלחו ישראל לעגל גלו דעתייהו דניחא להו כו' אתו אינהו אדעתא דידהו קא עבדי. וע"כ אם יאמרו על מה באתם ויאמרו דנעקור כו' א"כ יהיה מוכח שא"י אינה שלהם דהא אין, אדם אוסר דבר שאינו שלו שהם לא ידעו מזה דמדעבדו ישראל לעגל גלו דעתייהו דניחא להו וא"כ אין זו חזקה והוכחה שא"י שלהם ומוחזקת בידם מימות אברהם [ואע"ג דאמרינן בפ"ח דב"ב (דף קי"ט) דמשה רבנו אסתפקא ליה אם א"י מוחזקת היא מאברהם היינו לענין שיהיה הבכור נופל פי שנים אבל בלא"ה בודאי מוחזקת היא להם מימות אברהם) וע"כ אמר להם משה שכשיכנסו לא"י אל יכנסו כגנבים אלא כאדם שנכנס בתוך שלו וכשנכנסו לא"י היו כחמורים פי' שאבדו האמונה ואמרו שאיך היא מוחזקת מימות אברהם כיון שעז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאד וע"כ אמרו כי חזק הוא ממנו דאמרינן בס"ז דסוטה (דף ליה) כי חזק ממנו אל תקרי ממנו אלא ממנו כביכול אפי' בעה"ב עצמו אינו יכול להוציא כליו משם וכל זה הוציאו דבה לאמר שא"י אונה מוחזקת מימות אברהם כיון שאבדו האמונה ואמרו כי פז העם היושב בה וא"כ איך נקראת מוחזקת לישראל וכיון שלא היה לבם חזק באמונה שלמה, ע"כ כשצוח בהם תלמי צוחה א' נפלו על פניהם ארצה כיון שלא היו שלמים באמונת ה' והתחילו מנפחים בפניהם ומנשבים באפם כו' והלא כל העולם כולו של אלהיכם הוא ולמי שהוא רוצה כו' וכיון שידעו בעצמן שחטאו על כן כתיב בפ' שלח וישכימו בבקר ויעלו אל ראש ההר לאמר הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו פי' במה שהיינו סוברים שעדיין אינה מוחזקת וע"כ הננו מאמינים שהיא מוחזקת בידינו ושסר צלם מעליהם כמו שאמר יהושע וכלב. וע"ז כתיב ויאמר אליהם משה למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח פי בזה שבכיתם בכי' של חנם לא תוכלו ליכנס לא"י ואין ה' בקרבכם

ואיתא בילקוט ע"ז שנאמר ויתאבלו העם מאד באותה שעה אמר הקב"ה למשה בא ורצה אותם העניים שכבר יצא לבם מאליהם אמר לפניו רבש"ע במה ארצם א"ל צא ורצם בד"ת שנאמר דבר אל ב"י כי תבואו כו' ועשיתם אשה