עמק יהושע חלק ב רה

דרוש יד לבין המצרים

כתיב ע"ז היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו אתה ה' לעולם תשב כו'. ותחלה נקדים הא דאמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ה') ר' יוחנן כי הוה מטי להאי קרא והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות עבד שרבו ממציא לו רעות וצרות תקנה יש לו מאי רעות וצרות רעות שנעשו צרות זו לזו כגון זיבורא ועקרבא כו'. ויובן הענין בהקדם המדרש הביאו הילקוט וישלח אותם משה א"ל אל תכנסו כגנבים אם ואמרו לכם על מה באתם אלינו אמרו להם על ה' תאנים על ה' רמונים ועל אשכול א' של ענבים אם ואמרו לכם שמא לעקור כו' ולקוץ כו' באתם אלינו אמרו להם לאו. נכנסו כשלוחים ויצאו כחמורים והגיעו לחברון ונטלו משם ה' תאנים וה' רמונים ואשכול א' של ענבים צוח בהן תלמי צוחה א' ונפלו על פניהם ארצה התחילו מנפחים בפניהם ומנשבים באפם עד שנתיישבה דעתם עליהם אמר להם על מה באתם עליהם והלא כל העולם כולו של אלהיכם הוא ולמי שהוא רוצה נותנו שגרום בשלום ולא הרגום ובשכר זה שייר כו'. והנה המדרש הוא כולו תמוה

והנה כתיב (ביחזקאל ל"ג) ויהי דבר ה' אלי לאמר בן אדם יושבי החרבות האלה על אדמת ישראל אומרים לאמר אחד הי' אברהם ויירש את הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה לכן אמור אליהם כה אמר ה"א על הדם תאכלו ועיניכם תשאו אל גילוליכם ודם תשפכו והארץ תירשו. ובפשיטות יש לפרש כמו דאמרינן בפ' בתרא דכתובות (דף ק"ח) דאמר רבא מאן דעסיק בתורה הוא ירית ומאן דלא עסיק בתורה לא ירית כו'. והקשו התוס' דמאי קא מקשה והא אמרינן בפ' נערה (דף נ"ט) מצוה לזון את הבנות וק"ו לבנים דעסקי בתורה אלמא דמי שעוסק בתורה הוא קודם ליטול. ואומר ר"ת דלא דמי דלעיל גבי מצוה יש מצוה לזון הבנים יותר מן הבנות אבל הכא שמת האב וירושתו קא שקלי מן התורה ע"ז מתמה רבא מאן דעסיק בתורה ירית מאן דלא עסיק בתורה לא ירית כיון שמן הדין הוא ומה שנוטלין מדין ירושה אין נ"מ בין מאן דעסיק בתורה למאן דלא עסיק בתורה עכת"ד. וע"כ באו ישראל בטענה על מה שבאה הנבואה ע"י ירמי' היושב בעיר הזאת ימות בחרב והיוצא אל הכשדים חיו יחי' ואמרו כיון שנוטלין בירושה מאברהם א"כ אף אם לא הטיבו מעשיהם ולא עסקו בתורה אעפ"כ הי' מגיע להם א"י בירושה מאברהם. וע"ז כתיב (ביחזקאל ל"ג) ויהי דבר ה' כו' לאמר א' היה אברהם ויירש את הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה פי' שאנו יורשין מאברהם וכיון שהוא בדרך ירושה אין נ"מ בין שהולכים בדרך הטוב או שאינם הולכים בדרך הטוב דמאן דעסיק בתורה הוא ירית כו'. וע"ז באה התשובה אל הנביא לכן אמור אליהם כה אמר ה"א על הדם תאכלו ועיניכם תשאו אל גילוליכם כו' והארץ תירשו. ויובן ע"פ מאי דאמרינן בפ"ק דקדושין (דף י"ח) ודילמא ישראל כו' שאני והוכיח מזה הרא"ש דישראל כו' יורש את אביו ד"ת דאע"ג דחטא ישראל הוא לקדש אשה ולגרש מכל מקום אם אפשר טוב לתת כו' דלא יהבינן ליה כו'. כמו דאמרינן גבי קנס בפ"ק דכתובות (דף י"א) וע"כ באה התשובה אל הנביא דאע"פ שבודאי יורשים הם מאברהם אבינו אבל אעפ"כ כיון דעל הדם תאכלו ועיניכם תשאו אל גילוליכם והארץ תירשו בתמים דלא יהבינן להו דאזלי ואכלי כו' אך מה שהארץ היא בירושה היינו אם נשוב אז יחזיר הש"י את הירושה לנו

אך עדיין יש לדקדק מהו שאמר אחד היה אברהם. ויובן זה ע"פ מאי שכתב הרמב"ם (בפ"ו מה' בית הבחירה) וזה לשונו ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדשה לעתיד לבוא ובקדושת שאר א"י לענין מעשרות וכיוצא בהם לא קדשה לעתיד לבוא לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה והשכינה אינה בטילה והרי אומר והשמותי את מקדשיכם ואמרו חכמים אע"פ ששוממין בקדושתן הם עומדים אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים וכיון שנלקחה הארץ מהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מא"י וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכביש אלא בחזקה שהחזיקו בה ולפיכך כל מקום שהחזיקו עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השני' הוא מקודש היום ואע"פ שנלקחה הארץ ממנו חייב בשבועות ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה עכ"ל. ומבואר שכל מה שהיה בכבוש ע"כ כשנלקחה הארץ בטל הכבוש אבל מה שהיה בחזקה דהיינו קדישה שני' שצוה כורש מרצונו שילכו לא"י קדשה לשעתה וקדשה לע"ל וחזקה אינה בטילה דענין כבוש אינה אלא בשעה שישראל עלי' אבל לאחר שגלו בטלה הקדישה אבל בקדושה שני' שהיתה מכח חזקה זו אינה בטילה ונראה לי דזה שהיה בקדושה שני' מכח חזקה ולא מכח כבוש הוא משום דכבוש יחיד לא שמי' כבוש כמו דאמרינן בספ"ק דע"ז (דף כ"א) כבוש יחיד לא שמי' כבוש ופי' רש"י שלא היו שם אורים ותומים וששים רבוא. ובפ"ק דגטין (דף ת') פי' רש"י דכבוש יחיד שלא היו שם כל ישראל ביחד כמו כבוש יהושע ולכן בביאה שניה שלא היו כל ישראל ע"כ לא קנו אלא בחזקה וכל שהוא מחמת חזקה אין לה הפסק. ובמ"א ביארתי על הירושלמי (פ"ק דקדושין) והביאך ה' אלהיך אל הארן אשר ירשו אבותיך הקיש ירושתך לירושת אבותיך מה ירושת אבותיך מד"ת אף ירושתך מד"ת כו' והרבך מאבותיך כו' אבותיך לא נתחייבו אלא לאחר י"ד שנה שבע שכבשו ושבע שחלקו אבל אתם ראשון ראשון קונה ומתחלק עכ"ל הירושלמי פי' שהראשונה היה ע"י כבוש וע"כ לא נתחייב אלא לאחר שבע שכבשו ושבע שחלקו אבל אחרונה היה בחזקה וע"כ ראשון ראשון קונה ומתחייב]. וא"כ בירושה ראשונה שהיה בכבוש כיון שנלקחה הארץ מהם בטל הכבוש ובטלה הקדושה. וע"כ חשבו ישראל שהטעם שאמר ירמיה בבלה יבואו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם היינו מפני שבטלה הקדושה וע"כ אמרו דנהי דבטלה הקדושה שקידש יהושע מפני שהיה הכבוש כל ישראל ביחד וע"כ כיון שנלקחה הארץ מהם בטל הכבוש אבל אעפ"כ היא קדושה עדיין מפני קדושת אברהם וכמו שפירש הר"ח בספ"ח דיבמות (דף מ"ב) על הא דאמר התם ירושה ראשונה ושניה יש להן דירושה ראשונה היא ירושה אברהם יצחק ויעקב ואברהם קנה א"ו בחזקה. וכמו דאמרינן בב"ב (דף ק') הלך בה לארכה ולרחבה קנה מקום הלוכי דברי ר' אליעזר וחכמים אומרים אין הילוך מועיל עד שיחזיק א"ר אלעזר מ"ט דר' אליעזר דכתיב קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה ורבנן התם משום חביבותיה דאברהם הוא דקאמר ליה הכי כדי שתהא נוחה ליכבש לפני בניו. וא"כ כיון שאברהם קנה א"י והוא קנה א"י בחזקה דכבוש לא היה יכול לוקח דהוי כיבוש יחיד כיון שא' היה אברהם

בזה יתפרש הכתיב בן אדם יושבי החרבות האלה טל אדמת ישראל אומרים לאמר א' היה אברהם פי' שיושבי החרבות שאינם רוצים לזוז מא"י אומרים לאמר א' היה אברהם וכיון שא' היה אברהם א"כ קנה בחזקה וחזקה אינה בטילה ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה פי' אף שאנחנו רבים ולקחנו בכבוש אעפ"כ אנחנו באים בירושת אברהם שזו אינה בטילה וא"כ מוחזקת בידם מאברהם אבינו ע"ה שנטלה בחזקה וזו לא בטלה

[ועוד אפשר לומר כמו דאמרינן בפ"ח דב"ב (דף קכ"ג) תיר הבכור נוטל פי שנים בזרוע ובלחיים ובקיבה כו' ופריך בגמ' האי הזרוע