עמק יהושע חלק ב רב

מעיקרא וכיון דאקטיל קרי ליה עבדיך א"ל אביי מי קא מדמית הרוגי מלכות להרוגי ב"ד הרוגי מלכות כיון דלא בדין קא מיקטל ה"ל כפרה הרוגי ב"ד כיון דבדין קא מיקטל לא ה"ל כפרה ע"כ. אלמא דנקראו עבדיך כיון שלא בדין קא מיקטל ה"ל כפרה מיד. ואמרינן בסנהדרין (דף מ"ה) איבעי להו קבורה משום בזיוני או משום כפרה למאי נ"מ דאמר לא תקברוהו לההוא גברא כו'. ועוד יש לומר נ"מ להנהו דמקטלי שלא כדין דה"ל כפרה מיד וע"כ אם קבורה משום כפרה הני לא צריכין לכפרה אבל אם קבורה משום בזיוני בודאי דצריכי קבורה משום בזיונו [והא דלא חשיב האי א"ב הא לא קשיא דבכמה מקומות יכול למצוא איכא בינייהו טובא ואינו חושש לומר אלא דבר א' או שנים כמו שכתבו התוס' בפ"ק דב"ב (דף ה')] וא"כ אי אמרינן דמשום בזיוני בודאי דצריכים קבורה וע"ז אמר אסף אלהים באו גוים בנחלתך כו' נתנו את נבלת עבדיך כו' שפכו דמם כמים סביבות ירושלים ואין קיבר. וכ"ת הא כיון דקרו ליה עבדיך משום דאיקטול שלא כדין ה"ל כפרה מיד וא"כ לא צריכי קבורה ע"ז אומר היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו דמ"מ צריכין קבורה משום בזיוני

ובזה יתיישב מה שכתבו התוס' גבי בני שאול בפ"ח דיבמות (דף ע"ט) דאמרינן התם ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה אל הצור מתחלת קציר עד נתך מים עליהם מן השמים ולא נתנה לנוח עליהם עיף השמים יומם וחית השדה לילה ופריך בגמ' והא כתיב לא חלין נבלתו על העץ אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסי' שהיו עוברים ושבים אומרים מה טיבן כו' ומה עשו פשטו ידיהם כו' אמרו אין לך כו' שראוי להדבק כו'. וכתבו התוס' אומר במדרש אל הצור שהצדיקה עלי' את הדין ואמרה הצור תמים פעלו, ויש לדקדק דלמאי מביאים התוס' המדרש. ויובן ע"פ מאי שפסק הרמב"ם (בפ"א מה' אבל ה"ט) וזה לשונו כל הרוגי כו' אע"פ שנהרגו בדין כו' והתורה נתנה לו רשות להרגן הרי אלו מתאבלים עליהם ואין מונעים מהם כל דבר עכ"ל. וכתב הלח"מ דאע"ג דבדין קא מקטלי אעפ"כ לא דמי למי שעבר עבירה שיש בה מיתת ב"ד ומיתתו כפרה מיד

והנה כתיב (ירמיה כ"ו) מיכה המורשתי היה ניבא בימי חזקי' מלך יהודה ויאמר אל כל עם יהודה לאמר כה אמר ה' צבאות ציון שדה תחרש וירושלים עיים תהיה והר הבית לבמות יער ההמת המיתהו חזקיה מלך יהודה וכל יהודה הלא ירא את ה' כו'. וגם איש היה מתנבא בשם ה' אוריה בן שמעיה וינבא על העיר הזאת ועל הארץ הזאת ככל דברי ירמי' וישמע המלך יהויקים כו' ויבקש המלך המיתו כו' ויוציאהו כו' ויכהו בחרב וישלך את נבלתו אל קברי בני העם. וכתב רש"י ז"ל מי שאמר זו לא אמר זו ע"כ דברי צדיקים ועמדו רשעים שהיו שם ואמרו גם איש מתנבא וגו' כשם שאורי' נהרג יהרג ירמי' כך מפורש בספרי עכ"ל רש"י. וכן בתוספתא דסוטה (כ"ט) וזהו דוחק לומר דמי שאמר זו לא אמר זו אבל לדרכנו יתפרש שפיר שהרמב"ם כתב (בהלכות מלכים בפ"ד ה"ח) כל שהיה מורד כו' היה כו' רשות להורגו כו' ולא היה כו' רשות להורגו אלא בסייף בלבד כו' מ"ש. והנה במאי דאמרינן בפ"ט דיבמות (דף ע"ט) דהא כתיב לא יומתו אבות על בנים ומשני דמוטב תעקר אות א' מן התורה ויתקיים כל התורה וכן פריך התם והא כתיב לא תלין נבלתו על העץ ומשני ג"כ מוטב שתעקר אות א' מן התורה ויתקיים כל התורה כולה וברמב"ם (ספ"ג מהלכות מלכים) משמע שעשה זו בדיני מלך שהרמב"ם כתב כל ההורגים נפשות שלא בראיה ברורה או בלא התראה אפי' בעד א' או שונא שהרג בשגגה יש למלך רשות להורגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה והורג רבים ביום א' ותולה ומניחן הלוים ימים רבים להטיל אימה ולשבר יד רשעי העולם עכ"ל ומשמע מזה שדנו בדיני מלך

ובזה יתיישבו הכתובים דכתיב (ירמי' כ"ו פסוק ח') ויהי ככלות ירמי' לדבר את כל אשר צוה ה' לדבר אל כל העם ויתפשו אותו הכהנים והנביאים וכל העם לאמר מות תמות מדוע נבית בשם ה' לאמר כשלו יהיה הבית הזה והעיר הזאת תחרב מאין יושב. פי' שדנוהו למתנבא נביאות שקר וכמו דאמרינן בשילהי זבחים (דף קי"ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה מניחה זו שילה נחלה זו ירושלים. ר"ש אומר מנוחה זו ירושלים נחלה זו שילה ואומר זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה ואמר כי בחר ה' בציון איה למושב לו. פי' בבחי' ישיבה כביכול שאין לה הפסק וכמו שאבאר על. הא דכתיב אתה ה' לעולם תשב כסאך לדור ודור וחשבו דכיון דמתקרי נחלה א"כ לא יחרב לעולם ולא כשילה שלא נקראת רק מנוחה לפי שעה. ובאמת הא דמתקרי נחלה הוא כמו דאמרינן בסוף ברכות (דף ס"ב) כל הרוקק בהר הבית בזמן הזה כאלו רוקק בבבת עינו שנאמר והיו עינו ולבי שם כל הימים וכמו שכתב הרמב"ם (בפ"ו מה' בית הבחירה הי ט"ז) וזה לשונו ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא כו' לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה והשכינה אינה בטילה והרי היא אומר והשמותי את מקדשיכם ואמרו חכמים קדושתן אף כשהן שוממין וע"כ מקרי נחלה וכתיב פה אשב כי אויתיה מפני שקדושתה לא בטלה אע"פ שתחרב מ"מ לא תבטל הקדושה

וכמו שאבאר על הא דכתיב מזמור לאסף. וכמו דאמרינן בפ"ק דקדושין (דף ל"א) אדאיתער אסתייע מילתא ודרש אבימי מזמור לאסף ופי' התוס' שפירש מזמור לאסף קינה לאסף מיבעי ליה ודרש שאמר שירה על שכלה חמתו על העצים ועל האבנים ומתוך כך הותיר פליטה לישראל שאלמלא כך לא נשתייר כו' שריד ופליט שנאמר כלה ה' חמתו ויצת אש בציון וכן פי' בקונטרס. ולכאורה הוא תמוה דהלא בשמת החורבן נהרגו נפשות הרבה זקנים וזקנות ילדים וילדות כמו דאיתא בגמ' ובמדרש ומה זה שאמר שכלה חמתו על העצים ועל האבנים

אך הענין הוא שאמר שירה על שלא נסתלקה הקדושה וכמו דאמרינן בפ"ב דשבועות (דף ט"ז) א"ר יהושע שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית. אוכלים ק"ק אע"פ שאין קלעים קדשים קלים ומעשר שני אע"פ שאין חימה מפני שקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא. אלמא דלא כלה חמתו רק על העצים והאבנים דהיינו על המחיצות אבל אעפ"כ לא נסתלקה הקדושה רק המחיצות נשרפו. וע"ז אמר אסף שירה שזה הי' ענין שישאר מישראל שריד ופליט כמו דאמרינן בספ"ד דברכות (דף ל') היה עומד בח"ל יכון את לבו כנגד א"י שנאמר והתפללו אלי דרך ארצם היה עומד בא"י יכוין את לבו כנגד ירושלים שנאמר והתפללו כו' היה עומד בביהמ"ק יכוין את לבו כנגד ק"ק כו' כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות תל שכל פיות פונות לו. ואפי' בזמן הזה נמי כל התפלות הם כנגד ק"ק. וכן אמרינן בירושלמי (פ"ד דברכות) הוא ההיכל לפני ולפנים שכל הפנים פונים לשם עד כדון בבנינו בחורבנו מנין בנוי לתלפיות תל שהכל פונים לשם א"ר אבין בנוי לתלפיות תל שכל פיות מתפללין עליו עכ"ל הירושלמי. וזהו הסולם שבו עולין כל התפלות וכמו דאיתא במדרש שאמר יעקב מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים זה שער