עמק יהושע חלק ב ר

יוסף אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא פי' אי לאו האי יומא שמשה דרש להוסיף ולא היינו נמי יכולים לומר עפ"י הדרש והסברא הלכה בתורה א"כ כמה יוסף איכא בשוקא דהא כמו שכתוב בתורה הכל יכולים להבין אבל מחמת ההוא יומא שהוסיף משה יום א' מדעתו וע"כ כל חכם יכול לדרוש עפ"י דרש או עפ"י סברא לחדש הלכה בתורה ע"כ אין כל א' וא' יכול לחדש דבר בתורה כי אם מי שיש בידו חבילות של משנה ויגע הרבה בתורה עד שיוכל לחדש דבר בתורה וע"כ הוי קבלת התורה מיום הששי ג"כ

וכמו שביארתי במ"א בענין החודש הזה לכם דאיתא במדרש פ' בא הרואה את הלבנה איך צריך לברך יש מן רבנן אמרו ברוך מחדש חדשים כו'. וי"א מקדש ישראל שאם אין ישראל מקדשים אותו אין קידוש כלום. ואל תתמה ע"ז שהקב"ה קדש את ישראל שנאמר והייתם לי קדושים כי קרוש אני לפי בהם מקודשים לשמים כו' צא ולמד מכלי שרת משה קדש את המשכן ואת כל כליו מי היה מקדשן יכול היה משה לבוא ולקדשן. אלא מה היו עושין היה הכהן מקבל בו דבר של קודש והכלי מתקדשת כו'. עוד במדרש פ' בא אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבון העולמים אימתי את עושה את המועדות שכן כתוב כו' אמר להם אני ואתם כו' לשעבר עשה ירח למועדים כו' אם אמרתם הן הן אם אמרתם לאו לאו. ובארתי במ"א עפ"י מאי דאמרינן בספ"ק דר"ה (דף כ') מאיימין על העדים על החודש שנראה בזמנו לעברו ואין מאימיין על החודש שלא נראה בזמנו לקדשו. ופריך איני והא שלח ליה ר' יהודה נשיאה לר' אמי הוי יודע שכל ימיו של ר' יוחנן היה מלמדנו מאיימין על העדים על החודש שלא נראה בזמנו לקדשו אע"פ שלא ראהו אמרו ראינו. אמר אביי לא קשיא הא בניסן ותשרי הא בשאר ירחי. וכמו שכתבו התוס' פי' בקונטרס שהמועדות תלוי בהם ומקדשים לצורך שאר ירחי לא וי"מ איפכא. והכי משמע בירושלמי כפי' הקונט' דאמרינן התם ר' זעירא מעמעמין כו' אין מעמעמין על שלא נראה לקדשו ר' בא כו' מעמעמין על שלא נראה לקדשו ולא פליגי מה דאמר ר' זעירא בשאר כל החדשים מה דאמר ר' בא על ניסן ועל תשרי וא"כ בשאר ירחים יכולים. לכוין באופן א' דהיינו באם שרואים שע"פ סדר מהלך הלבנה לא יהיה נראית הלבנה ליום ל' דודאי לא יעברו את החודש משום דעדיין לא נראית הלבנה כמו דכתיב דזה ראה וקדש. אבל בניסן ותשרי שיכולים לקדש אע"פ שלא נראית הלבנה ע"כ אי אפשר לידע כלל מתחלה וע"ז אומר המדרש לשעבר היה בידו אבל מכאן ואילך הרי היא מסורה בידכם אם אמרתם הן הן אם אמרתם לאו לאו פי' בין לעבר בין לחסר ואינו תלוי בהילוך הלבנה כלל אלא הדבר מסור בידכם

ומה שאמר רצונך לידע מכלי שרת הענין הוא כמו דאיתא במדרש שהקב"ה מסר החודש והוא כמו שביארתי שהתורה ניתנה במתנה, וכמו דאמרינן בב"מ (דף נ"ט) לא בשמים היא שכבר ניתנה תורה מהר סיני ואין אנו משגיחין בב"ק. וכן אמרינן בתמורה (דף ט"ז) א"ל לפנחס שאל א"ל לא בשמים היא אעפ"כ הא אמרינן ברפ"י דיבמות (דף צ"ב) הורו ב"ד ששקעה חמה ולבסוף זרחה אין זו הוראה אלא טעות. ור"נ אמר הוראה היא פי' דאם עשו הצבור על פיהם מביאים פר משא"כ בקדוש החודש אמרינן אתם אפי' שוגגים אתם אפי' מזידים אתם כו'. אלמא דקידוש החודש הוא אפי' בטעות ואפי' במזיד וע"כ כתיב החודש הזה לכם. פי' שמסור בידכם ע"ז אמר אני ואתם. נלך אצל ב"ד של מטה דהא אפי' יקדשו בטעות נמי קדוש ובמדרש פ' ואתחנן מה אתם שואלים אני ואתם נלך כו' דכתיב אשר לו אלהים קרובים אליו. וע"כ דומה לכלי שרת וכמו שהכלי שרת מקדש אף שלא מדעת כמו דאמרי' במנחות (דף ע"ח) ה"נ כיון שאומרים שהחודש מקודש ממילא נתקדש החודש [ומה שדימה לקמח המקדשת את הכלי ולכאורה היה לו לדמות לכלי המקדשת את הקמח ויובן על פי מאי דאמרינן בירושלמי פ"ג דמגילה כלי שרת מאימתי הם קדושים מיד או בשעת תשמיש אין תימר מיד ניחא אין תימר בשעת תשמיש כא' הם קדושים ומתקדשים כו' בעליתן מן הגולה היה מיניס מתוך של שלמה לתוך שלהם לא היה שם של שלמה כא' הם קדושים ומתקדשים (והפי' הוא בניחותא ולא כמו שפירש הק"ע דבתמי' קאמר ועיין בשבועות (דף ט"ו) כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן מכאן ואילך עבודתן מחנכתן) והכא נמי כשמקדשים את החודש הם בעצמם מתקדשים והחודש מתקדש על פיהם ועדין צ"ע ודו"ק]

ע"כ אחי ורעי אע"פ דאמרינן בפסחים (דף ס"ח) הכל מודים בעצרת דבעינין נמי לכם. אעפ"כ צ"ל שלא לילך בטל ולשמוח בה' כמו דאיתא במדרש נגילה ונשמחה בך א"ר אבין אין אנו יודעים במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה בך בישועתך בך בתורתך וביארתי במ"א ע"פ מה שביארתי בדרוש הקודם שלדעת הרא"ה הא דאמרינן כפאו ואכל מצה יצא היינו דוקא שיודע היום שה א פסח וע"כ אמרי' דמצות א"צ כונה אבל אם אינו יודע היום כו' דמי למתעסק ע"ש וא"כ הוה אמינא לכאורה שבשמחה נמי אם יודע היום והוא מקיים מצות שמחה א"צ כונה ויצא בזה אך במ"א ביארתי דהא דא"צ כונה היא כיון שישראל עושים מעשה המצית מחשבה ניכרת מתוך מעשה. וע"כ כשאמרו המלאכים תנה הודך על השמים, פי' שהם היו יכולים לכוין יותר הסודות של המצות אך אע"פ שאנו אין יכולים לכוין כל כך כונות המצות. אעפ"כ כיון שאנו עושים מעשה המצות הרי המחשבה ניכרת מתוך המעשה. וע"ז אמרו מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. פי' שבקטנים המחשבה ניכרת מתוך המעשה ה"נ כשישראל עושין המצות אע"פ שאינם יכולים לכוין כ"כ אעפ"כ המחשבה ניכרת מתוך המעשה, והנה התוס' הביאו בפ"ק דחולין (דף י"ג) גבי חמשה לא יתרומו תרמו אין תרומתם תרומה כו' ופריך ויוכיח מעשה שלהם על מחשבתם דתנינן העלום חש"ו ומתרץ ונחשב לכם תרומתכם את שכתוב בו מחשבה אין מעשה שלו מוכיח על מחשבתו ואת שאין כתוב בו מחשבה מעשה שלו מוכיח על מחשבתו וע"כ בשמחה דכתיב ושמחת לפני ה' ושמחה היא בלב אין המעשה מוכיח כל כך וצריך שיהיה עיקר השמחה בה' ומבואר במ"א בארוכה וע"ז אומר אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום אם בהקב"ה פי' אם סגי כשיודע היום ושמח. ולא הוי מתעסק. אם בהקב"ה שצריך דוקא לכוון לשמוח בה' בתורה ובמצות ע"ז אמר שלמה נגילה ונשמחה בך בך בישועתך בך בתורתך בך בכ"ב אותיות שבתורה, וה' ישמחנו בחג הקדוש הזה אמן

דרוש יג לבין המצרים

כתיב (איכה ה') זכור ה' מה היה לנו הביטה וראה את חרפתנו נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים כו' ע"ז היה דוה לבנו על אלה חשכו עינינו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו אתה ה' לעולם השב כסאך לדור ודור. ותחילה צריך להקדים הא דכתיב (תהלים ע"ט) מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתיך טמאו את היכל קדשך שמו את ירושלים לעיים נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידך