עמק יהושע חלק ב קצט

במעלה לא היה להם לשנות מנהגם אלא ודאי משום שכל תקון העולמות בעולמות עליונים הכל הוא ע"פ האדם אשר יעשה את המצות וא"כ דין הוא שהתירה תנתן דוקא על הארץ כמו שהודו המלאכים אח"כ ואמרו ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ. ודוקא ע"י מעשה המצות בארץ עושים פרי למעלה לעשות נ"ר ליוצרם וכל השפע בעולמות העליונים הוא דוקא ע"י האדם ודוקא ע"י מעשה המצות בפועל ממש וע"כ הקדימו נעשה לנשמע שעיקר הכונה הוא ע"י המעשה. ובפשיטות הוא מה שהקדימו נעשה לנשמע שהם זריזים לקיום המצות [וכן ביארתי במ"א בהא דאמרינן ביבמות (דף מ"ט) ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אשר באת לחסות תחת כנפיו. פי' אשר מהרת. והנה התוס' הקשו דהא רות בת בנו של עגלון מלך מואב היתה וא"כ היתה זקנה ע"ש. והנה יש ליישב עפ"י המדרש עמך עמי לבטל כו' ואלהיך אלהי לשלם שכר פעולתי ויובן עפ"י מאי דאמרינן בפ' השוכר את הפועל (דף ס"ד) בהנהו דאתו לקמי' דר"נ דאמר להו זילו זבינו ותו אתגיירו והקשו התוס' דלמה לא אמר להו לשבור ע"ש ותירצו דהטעם דאם ישברו יהיה נפחת משוי' ע"כ אמר להו ליזבנו. והנה נעמי מסתמא כשסידרה לה כל הדינים כמו דאיתא ביבמות (דף מז) מסתמא אמרה לה ג"כ באופן כמו שאמר ר"נ. וכמו דאיתא במדרש ותעזבי אביך ואמך אין אביך אלא כו'. אך היא רצתה מיד להדבק בנעמי ע"כ אמרה עמך עמי לבטל כו' ולא שתמתין עד שתמכור ואעפ"י שהיה נפסדת אעפ"כ ואלהיך אלהי לשלם שכר פעולתי. וע"ז אמר לה בועז הגד הוגד לי את כל אשר עשית את חמותך כו' ותעזבי אביך כו' אין אביך כו' ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה אשר באת לחסות פי' שמהרת לחסות תחת כנפיו ולא רצתה להמתין עד שתמכור וכמו שאמרה עמך עמי לבטל כו' ואלהיך אלהי לשלם שכר פעולתי. אנא ששברה כו' כדי שתתגייר מיד וע"ז אמר ישלם ה' פעלך אשר באת אשר מהרת]

ומעתה נבוא למה שהקדמתי מתחילה שבא שטן ואמר לפניו רבש"ע תורה היכן היא א"ל נתתי' לארץ. ויובן עפ"י מה שהקשו התוספות שם וכי שטן לא היה יודע מ"ת וי"ל דאמרינן במדרש לפניו ילך דבר שטרדו הקב"ה כו' שלא יקטרג לומר אומה שעתידה לחטוא בסוף מ' יום אתה נותן להם את התורה ויבואר עפ"י מאי דאמרינן בשבת (דף פ"ז) שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת המקום כו' הוסיף משה יום א' מדעתו כו'

והנה אמרינן בריש פ' לפני (דף ג') ואמר ריש לקיש מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר אם ישראל מקבלין את התורה מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתהו ובהו. וכתבו התוספות דקשה למ"ד (שבת דף פ"ו) בשבעה בחדש ניתנו עשרת הדברות מאי יום הששי וי"ל דיומא קמא לא חמר להו מידי משום חולשא דאורחא א"נ היתה ראויה להנתן בששי אלא שהוסיף משה יום א' מדעתו. [ובמ"א ביארתי דלא קשה מידי לר"ל דאזיל לטעמיה שסובר דבששי נתנה תורה לישראל דהא אמרינן בריש יומא (דף ג') א"ל ריש לקיש לר' יוחנן מהיכא קא ילפת ממילואים אי מה מילואים כל הכתוב בהן מעכב בהן אף הכא נמי כל הכתוב בהן מעכב בהן כו' אלא מר מהיכא יליף לה אמר ליה מסיני דכתיב וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מכדי כתיב ויקרא אל משה ביום השביעי מאי ששת ימים זה בנה אב שכל הנכנס במחנה שכינה טעון פרישה ואמרינן התם תניא כוותיה דר"ל משה עלה בענן ונתכסה בענן ונתקדש בענן כדי לקבל תורה לישראל בקדושה שנאי וישכון כבוד ה' על הר סיני זה היה מעשה אחר עשרת הדברות שהיה תחילה לארבעים יום דברי ר' יוסי הגלילי ר"ע אומר וישכון כבוד ה' מר"ח ויכסהו הענן להר ויקרא אל משה משה וכל ישראל עומדין ולא בא הכתוב אלא לחלוק כבוד למשה ואמרינן התם במאי קא מיפלגי ר' יוסי הגלילי ור"ע בפלוגתא דהני תנאי דתניא בששה בחודש ניתנה תורה לישראל ר' יוסי אומר בשבעה בו מאן דאמר בששה ניתנה ובשביעי עלה ר' יוסי הגלילי סבר כת"ק דאמר בששה בחידש ניתנה תורה הלכך זה היה מעשה אחר עשרת הדברות ור' עקיבא סבר לה כר' יוסי דאמר בשבעה בחודש ניתנה תורה לישראל וא"כ ר"ל דגמר מסיני אלמא דסבירא ליה כר"י הגלילי דמאי דכתיב ויקרא אל משה ביום השביעי היה לאחר עשרת הדברות ומסתמא ס"ל כת"ק דאמר בששה בחודש ניתנה עשרת הדברות לישראל הלכך ס"ל דזה היה מעשה אחר עשרת הדברות מאי דכתיב ויקרא אל משה ביום השביעי דאי אפשר לומר שזה היה קודם עשרת הדברות דהא בששה בחודש ניתנה וא"כ איך כתיב ויקרא אל משה ביום השביעי אלא ודאי דזה היה אחר עשרת הדברות משים דמשה עלה בענן ונתכסה בענן ונתקדש בענן כדי לקבל תורה לישראל בקדושה וע"כ גמר מינה פרישה וא"כ כיון דר"ל ס"ד דבששה בחודש ניתנה תורה לישראל ע"כ קאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם יקבלו ישראל את תורתי מוטב ואם לאו אחזיר אתכם לתהו ובהו משום דאזיל לטעמיה דסבירא ליה דבששה בחטדש ניתנה תורה לישראל]. אך התוספות כתבו דהא דאמר ר"ל מאי דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי משום שהיתה ראויה להנתן בששי כמו שאמר הקב"ה והיו נכונים ליום השלישי אלא שמשה דרש היום ומחר היום כמחר מה סיים נילי עמי ולילה דהאידנא נפיק ליה ש"מ תרי יומי לבר מההוא יומא. [ובזה ביארתי הא שטרדו להשטן היינו משום שהיא שמע והיו נכונים ליום השלישי וכיון שבא באותו יום ולא ניתנה התורה אמר אפשר שהקב"ה הסתכל שעתידין לחטוא וע"כ לא נתן התורה כמו שהוא רצה לקטרג. והוא לא ידע שאע"פ שהקב"ה אמר ליום השלישי אעפ"כ כיון שדרש משה היום ומחר ולילה דהאידנא נפיק ליה ש"מ תרי יומי לבר מההוא יומא. והסכימה דעתו לדעת המקום משום דהתורה נתנה להדרש. וע"כ שאל אח"כ תורה היכן היא פי ששאלו דהתורה היכן היא פי' שנתן הקב"ה התורה לישראל וכמו שמשה דרש ע"כ הסכים לזה הקב"ה וכמי דאמרינן בב"מ (דף נ"ט) גבי ב"ק שנתנה מן השמים שאמרו לא בשנים היא שכיון שנתנה התורה לישראל כפי שישראל דורשין בתורה כך הקב"ה מסכים משום שהתורה נתנה לישראל וע"כ אמר לו נתתי' לארץ פי' שלא בשמים היא. וכפי שישראל דורשים בחורה כך היא ההלכה האמיתית. וע"ז אמר ר' יוסף אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא שמחמת שהוסיף משה יום א' מדעתו ע"כ לא קיטרג השטן וכמו שביארתי]

אך עדיין אינו מיושב דהא רב יוסף אמר אי לאו האי יומא והאי יומא היינו ביום הששי כמו שאנו עושין. ולפי מה שביארתי שהוא אליבא דר' יוסי שהוסיף משה יום א' מדעתו ניתנה התורה בשביעי. וכן הקשה המ"א באו"ח (סי' תצ"ד) דלפי מאי דקייל"ן כר' יוסי דבז' ניתנה תורה וא"כ איך אמרינן בשבועות יום מתן תורתנו וע"ש שנדחק מאד בתירוצי. ע"כ נ"ל שאעפ"י שקבלת התורה היה ביום השביעי דהא הוסיף משה יום אחד מדעתי. היינו קבלה התורה של ישראל לקבל התורה. אבל מכיון שאמר הקב"ה והיו נכונים ליום השלישי ואי לאו שדרש משה היתה התורה ניתנה ביום השלישי א"כ מאותו יום ניתנה תורה לישראל שתהא סחורה שלהם ואיך שישראל דורשין למטה כך היא ההלכה למעלה שהתורה של ישראל היא, וע"כ דרש משה היום ומחר מפני שהתורה ניתנה להדרש. וא"כ הי' ביום הששי מתן תורה דהיינו שהתורה ניתנה להדרש. וכמו דאמרינן במכות (דף כ"ב) כמה טפשאי הני אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבה דהא כו', והם אמרו ארבעים חסר אחת. וע"כ אנו אומרים יום מתן תורתנו. פי' שנתנה התורה לישראל ואיך שישראל דורשין למטה כך היא הלכה. דהא משה דרש להוסיף יום והקב"ה הסכים עמו ולא שרתה שכינה עד יום השביעי וא"כ מכיון שנתנה התורה לישראל ומשה מיד דרש להוסיף יום א'. ע"כ כל מה שהחכמים דורשים בתורה כך היא ההלכה וזה היה מאותו יום. וע"ז אמר רב