עמק יהושע חלק ב קצח

של עיר אחרת מותר מ"ט עיסה כמאן דפליגא דמי היינו אם חלקיה אבל הכא הרי מעורב בה במה שיש טובת הנאה שלי. אבל לפי מה דאיתא בירושלמי דבאומר שאינו רוצה ליתן כל עיקר מפסיד הטובת הנאה שלי. וה"נ כיון דאי אמרינן טובת הנאה ממון וא"כ תאסר כל העיסה ואינו יכיל ליתן לשום כהן א"כ ממילא אין לו בהם טובת הנאה. וכמו שתירץ המ"א בהא דתקפו כהן בפ"ק דב"מ (דף ו') ועי' בנדרים (דף פ"ה) כיון דתרומה לא חזי אלא לכהנים שויא עפרא בעלמא ודו"ק]

ע"כ יראה כל א' ליתן על חטים לעניים וכמו דכתיב כי בגלל הדבר הזה יברכך שבזכות המעשרות והצדקה אנו מתברכים. וכמו דאיתא בירושלמי (פ"ג דמעשרות) מעשרות מהיכן ניטלים מן הבית או מן השדה כו' שמע לה מהכא עישור שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה לעניים ומקומו מושכר לו הדא אמרה מן הבית פי' מדלא תקנום בשדה קודם שהכניס לבית. ר' אבא בר מרי שמע לו מן הדא מן הבית זו חלה (פי' דמשנה היא בסוף מ"ש לגבי וידוי בערתי הקודש מן הבית וקאמר דמן הבית זו חלה) הדא אמרה מן השדה ולפ"ז המעשרות הוא בשדה להתברך תבואה שבשדה ומן הבית זו חלה שנתנה החלה להתברך העיסה שבבית. ועיין ברמב"ם (פ"ד ה' א' ובהשגות מה שכתב הראב"ד ובב"מ (דף פ"ז)י ובמ"א יתבאר ודו"ק ובגלל הדבר הזה וברכנו ה' אמן

דרוש יב לחג השבועות

גרסינן בפ"ט דשבת (דף פ"ט) אמר ריב"ל בשעה שירד משה מלפני הקב"ה בא שטן ואמר לפניו רבש"ע תורה היכן היא. א"ל נתתיה לארץ כו' א"ל לך אצל בן עמרם. הלך אצל משה איל תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא. אמר לו וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה כו' איל הואיל ומיעטתה עצמך תקרא התורה על שמך שנאמר זכרו תורת משה עבדי. ואמרינן בפ"ו דפסחים (דף ס"ח) רב יוסף ביומא דעצרתא אמר עבדו לי עגלא תלתא. אמר אי לאו האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא

והנה אמרינן שם (דף פ"ח) בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה לילוד אשה בינינו כו' תנה הודך על השמים אמר לו הקב"ה למשה כו' ויובן עפ"י מאי דאיתא במדרש פ' יתרו באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה עשה לו הקב"ה קלסטורין פניו של משה דומה לאברהם אמר לו הקב"ה אי אתם מתביישין ממנו לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו אמר לו הקב"ה למשה לא נתנה לך תורה אלא בזכות אברהם שנאמר לקחת מתנות באדם ואין אדם האמור כאן אלא אברהם שנאמר האדם הגדול בענקים

וצריך להבין המדרש שאומר שצר קלסתר פניו של משה דומה לאברהם וגם איזה טובה היה להם למלאכים שאכלו בתוך ביתו של אברהם וכי מלאכי השרת אוכלים לחם והרי לא אכלו אלא שלא ישנו מן המנהג וכמו דאמרינן בב"מ (דף פ"ו) א"ר תנחום כו' לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם ומלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם אכלו ס"ד אלא אומר נראה כמו שאכלו ושתו וע"כ איזה טובה היה להם בזה ומה אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישין ממנו לא אתם שאכלתם ושתיתם אצלו [אמנם המהרש"א בח"א הקשה דלמה הקדים מעשה משה המאוחר למעשה המלאכים המוקדם. וכתב ע"ז דנראה לו דהא דאין אוכלים לחם במרום לא פסיקא ליה אלא מדלא אכל משה לחם ע"כ מביא ראיה ממשה תחילה. ועוד כתב דעיקר הראיה ממשה דלא אכל שם לחם אבל המלאכים לא אכלו אלא לפי הדמיון כמו שכתב נראה כמו שאכלו ע"כ והוא דחוק]. אך הענין יובן ע"פ מאי דאמרינן ברפ"ד דפסחים (דף נ"א) ההולך ממקום שעושין למקום שאין ע שין כו' נותנין עליו חומרי מקום שהנך לשם ואל ישנה אדם מפני המחלוקת כו' רבא אמר לעולם אסיפא והכי קאמר אין בזו מפני שנוי המחלוקת מאי קאמרת דהרואה אומר מלאכה אסורה מימר אמרי כמה בטלני איכא בשוקא. ופי' רשיי דה"ק אי ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנים עליו חומרי מקים שיצא משם לא ליעבד דהא דקייל"ן דאל ישנה אדם ממנהג העיר אינו אנא מפני המחלוקת וכאן אין המחלוקת עכ"ל. משמע הא אי לאו הכי לא היו נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם משום שנוי המחלוקת לבני העיר ובזה א"ש הגמ' דב"מ א"ר תנחום לעולם אל ישנה אדם מן המנהג שהרי משה עלה למרום ולא אכל ומלאכים ירדו למטה ואכלו. פי' שזהו בדרך לא זו אף זו שמשה עלה למרום ונא אכל שאם היה אוכל היה שנוי המחלוקת כיון שאין המלאכים אוכלים למטלה והוא אוכל והוי כמו שנוי לאנשי המקום וע"כ לא אכל אבל מלאכים שירדו למטה מי הזקיקם לאכול שאין זה שנוי לאנשי המקום וכי בכל שעה אוכלים ואם לא היו אוכלים היו אומרים עליהם שאינם רוצים לאכול וע"כ אם לא היו אוכלים לא היה שנוי לאנשי המקום ואעפי"כ אכלו אלמא דצריך אדם להתלבש בלבוש אנשי המקום אף אם ליכא שנוי המחלוקת מלבד לענין חומרות דנותנים עליו חומרי המקום שיצא משם אבל בלא"ה צריך אדם להתנהג במנהג אנשי המקום שהוא שם ואף דליכא שנוי המחלוקת וע"ז הביא רא ה מהמלאכים

ואמרינן שם ברפ"ה דפסחים (דף נ"א) כי אתא רבא בר בר חנה אכיל דאייתרא עול לגבי רב אויא סבא ורבה בריה דרב הינא כיון דחזינהו בסי' כו' ופריך ורבב"ח לית ליה הא דתנן נותנים עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם אמר אביי ה"מ מבבל לבבל ומא"י לא"י אי נמי מבבל לא"י אבל מא"י לבבל לא כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותייהו. פי' דאימתי אמרינן דנותנים עליו חומרי מקום הלך לשם ה"מ מא"י לא"י אבל מא"י לבבל כיון דבני בבל כייפי לבי א"י אין לי לעשות כחומרת בני בבל. והענין הוא למשל אם בן כרך בא לכפר אז אינו משתנה ממנהגו ומלבושיו ללבוש כבני הכפר שאדרבה בני הכפר בטלים לנגדו כשרואין בן כרך בא למקומם כיין שהוא ממקום גבוה ונעלה בפרך עליהם. משא"כ בן כרך הבא לכרך אז משנה מלבושי ללבוש כמנהג המקום שהלך לשם מפני שהמקומות שוים במעלה ובערך. והנה בנמשל נמי שהמלאכים בקשו לפגוע במשה שרצו שיתן התורה בשמים כמו שאמרו הנה הודך על השמים שהוא מקום גבוה בערך ובמעלה ששם המלאכים רוחנים ויכולים להשיג סודות התורה יותר מבעולם התחתון הגשמי ובני אדם אשר מעפר יסודם וא"כ ע"י הכונות שלהם יותר יתעורר הרצון והתענוג בעולמות עליונים אבל לא האמינו שיהיה נ"ר ותענוג לפני הקב"ה בעולמות עליונים ע"י מעשה ישראל בעולם התחתון הגשמי ובאמת עולם התחתון אע"פ שהיא שפל במדרגה מכל העולמות אעפ"כ הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה שיש יכולת ביד הצדיק לעלות ביגיעתו ולהשיג השנות עד אין שיעור. ובזה יובן המדרש מה עשה הקב"ה צר קלסתר פניו של משה דומה לאברהם ואמר אי אתם מהביישין ממני לא זהו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו וא"כ אם העולם של מלאכים גבוה במעלה מעולם התחתון מפני מה שניתם מנהגיכם כדי שלא לשנות מן המנהג וכמו שבארתי דמא"י לבבל א"צ לעשות כחומרי המקום שהלך לשם משים דאנן כייפינן להו אלא ודחי כשראו המלאכים את אברהם שאוכל ואחד היה אברהם והוא האדם הגדול בענקים וע"כ שנו דרכם ומנהגם ואכלו ג"כ ואם היו העולמות העליונים גבוהים